תוכן
חיבור לפרויקט ואיתור ילדים
קרן: כפסיכולוגית בגן אני אמורה להתמקד באיתור ובאבחון ילדים לשם קבלת עזרה בהוראה מתקנת, להפניה לוועדות שילוב או להפניה לחינוך המיוחד. השנה בחרתי להגיע למטרה זו בדרך אחרת מבעבר, והצעתי לגננת מיטל פורתי-צורף להתגייס בימים הראשונים לקליטת הילדים לסוג שונה של איתור: איתור הילדים להם מיומנויות חברתיות אינן טבעיות. כלומר, ילדים המתקשים להזמין חבר כדי לשחק איתו או מתקשים להצטרף למשחק, ילדים מתבודדים, ילדים מציקים או ילדים שמרבים להציק להם.
מיטל נרתמה יחד איתי. הרציונל שהוביל אותנו היה הרצון ליצור לילדים אלו הזדמנות ללמידה הדדית, ולהתמודדות מעט שונה מהדפוס הרגיל שלהם, דרך משחק ויצירה. הדגש על היחסים בין הילדים נגע לליבה של מיטל: דגש על קיום שיח רגשי, אימון בפתרון מריבות בין הילדים, ואימון הילדים לראות את הצד השני.
מיטל: קיוויתי שאצליח למצוא דרך לשיח חיובי בין הילדים, ואיתם. לילדים בגן שלי יש צרכים מרובים, והבנתי שגם השנה עליי לבנות לרבים מהם תוכנית חינוכית ייחודית. המצב הזה גרם לי להרגיש מוצפת, אבל הפעם למדתי מהשנה שעברה. הבנתי שבמקום להרגיש תסכול, אני יכולה להיעזר בפסיכולוגית הגן כדי שהגננות שלי תהיה אחרת, טיפולית יותר, וכדי שאוכל להעניק לכל ילד הכלה מיטבית יותר.
בתחילת השנה התמודדתי עם קשיים שלא הבנתי איך לפתור: הילדים רבו על כל מיני "שטויות", ואני רציתי שתהיה יותר אמפתיה ביניהם, ופחות מריבות. חברות טובות רבו בלי הפסק, לילד עם קשיים הציקו, ושני ילדים הסתגרו במפגשים ולא ידעתי איך להגיע אליהם. הרגשתי שהקרקע אינה פורייה לצמיחה של הילדים בגן. קיוויתי לקבל כלים, ושאלמד מהתהליך איך לעשות זאת בעצמי.
המשימה הייתה לדלות מכלל הילדים את אלו שדרשו טיפול דחוף יותר מאחרים. בחירה של שמונה ילדים בלבד מתוך קבוצה של 33 ילדים הטילה עליי את האחריות לערוך תצפיות ממוקדות יותר מהרגיל. עצם הדרישה לבחור נכון ומדויק הובילה לחשיבה ממוקדת ומעמיקה יותר על כל ילד בגן.
קודם כל אמפתיה
קרן: כפסיכולוגית בגן משימתי המרכזית היא לחבור לגננת ולאפשר לה לצמוח וללמוד כיצד לאתר ילדים שנדרשים לסיוע או שעליהם לעבור למערך החינוך המיוחד. חשוב לי לאפשר לגננת להרגיש מוערכת, ולפתח אצלה את המצפן הפנימי דרך אמפתיה לתהליכים העוברים עליה. כך הופך הקשר עם הגננת למכיל, ובמרכזו נמצאים ערכי שיתוף פעולה וחברות. הגננת חווה הפנמה ממירה (קוהוט, 1985), כלומר יכולת להעניק לילדים, לצוות ולהורי הגן את החוויה הרגשית שהפנימה ביחסים אמפתיים עם פסיכולוגית הגן.
לצד החשיבות העמוקה שאני מקדישה ליחסים עם הגננת והצוות, חשוב לי להוות גורם משפיע ומקדם של תחושת החוסן בקרב ילדי הגן. החוסן (להד, 2006) הוא תחושת עמידות חיובית מול מצבי חיים ומצבי משבר. תחושת עמידות זו מתפתחת לדוגמה כאשר הגננת מנחה ילד כועס או פגוע להתמודד עם הרגשות שלו ועם פתרון המשבר. רכיב משמעותי זה מהווה חלק מהאווירה הגנית המהווה "קרקע פורייה", במושגיה של מיטל. היה לה חשוב לפתח אמפתיה אצל הילדים.
הופמן (2000) מציג את שלבי התפתחות האמפתיה ביחס לעצמי ולזולת. בקבוצה לפיתוח כישורים חברתיים ניתן לעודד פיתוח אמפתיה והתנהגויות פרו חברתיות (דרוסט וביילי, 2001). פעילותה של הקבוצה בשעות הפעילות של הגן איפשרה לגן כולו לעסוק למשך חצי שעה בטיוב תהליכים: מי במפגש עצמו (הגננת והפסיכולוגית), ומי מחוץ למפגש (סייעת הגן ומתנדבת). בהמשך הוטמעו המושגים על ידי הגננת, הצוות וילדי הקבוצה.
תוכן ומהלך הקבוצה
איתור: נבחרו ילדים משלוש קבוצות: ילדים עם ביישנות, ילדים עם קושי בהרמזה חברתית (לדוגמה, לא מבינים חוקי משחק), וילדים המביעים תוקפנות בתגובה לתסכול. למיטל נמסרו טופסי הסכמה של הורים להשתתפות בקבוצה, ובין הורי הגן הופץ מייל ובו תיאור הקבוצה, והזמנה להרצאה בשעות הערב על התוכנית והשפעותיה על הגן. מיטל שיתפה את חברי הקבוצה, והם הביעו נכונות להשתתף.
מהלך הקבוצה: הילדים קיבלו בובת אצבע במפגש הראשון, כינו אותה בשם, ומרגע זה ואילך המפגשים נפתחו כך: הבובה סיפרה על מצב רוחה עם תחילת המפגש, והילדים בחרו לשתף בדברים שקרו להם עם הבובה או בלעדיה. עם תום המפגש נפרדנו תוך שיתוף ב"משהו שהיה לי טוב במפגש הזה". הנושאים בהם עסקנו היו היכרות, חברות טובה ושיתוף פעולה, מנהיג ומונהג, ופרידה מהקבוצה.
מפגשי הקבוצה היו חווייתיים, ובמהלכם הילדים בעיקר שיחקו, בדרך זו הועברו התכנים. במפגש הראשון שוחחנו על הכללים בקבוצה, ונבחרו ארבעה כללים. לאחר המפגש הגננת הכילה את הכללים על הגן כולו במליאה, ועל לוח ויזואלי שבמרכז הגן. במפגש השני נבחר שם לקבוצה. אספנו את ההצעות, וניתבנו לשם "קבוצת החברים". הפרידה מהקבוצה לא הייתה פשוטה, והוזכרה בשלושת המפגשים האחרונים, עד שבמפגש האחרון נפרדנו מבובת האצבע, ואני נפרדתי מהם. שיתפתי אותם שאמשיך להגיע לגן, ואפגש עם מיטל. בחודשים לאחר מכן, נותר קשר עם ילדי הקבוצה שהלך ופחת.
הגננת מיטל: "לילדים בגן שלי יש צרכים מרובים, והבנתי שגם השנה עליי לבנות לרבים מהם תוכנית חינוכית ייחודית. הפעם למדתי מהשנה שעברה. הבנתי שבמקום להרגיש תסכול, אני יכולה להיעזר בפסיכולוגית הגן כדי שהגננות שלי תהיה אחרת, טיפולית יותר."
שמונה ילדים חוו שינוי
(שמות הילדים בדויים)
אביב – הגיע לקבוצה בגיל חמש וחצי, נהג להתפרץ במפגשי הגן ולא היה אמפתי לילדים. מיטל ביקשה לצרפו כדי לסייע בהתמודדות היום יומית. אביב הסכים להשתתף, וכאשר בכל זאת לא רצה, היא תיווכה לו את חשיבות השתתפותו. עם סיום הקבוצה אביב שיתף פעולה יותר מבעבר, והפך יותר חברותי.
ליה – הגיעה לקבוצה בגיל ארבע וחצי שנים לאור נטייה ליזום מריבות עם חברה קרובה, ועם ילדי הגן, דיברה ללא הרף, ונהגה לנשוך. מיטל הרגישה חוסר הצלחה בתקשורת עמה. ליה התרגשה לקחת חלק בקבוצה. ההזדמנות לשתף בסיפוריה וההקשבה של חברי הקבוצה השפיעו לטובה. הציפייה שתתאפק ותיתן לאחרים להתבטא לא הייתה לה קלה. הפרידה מהקבוצה עוררה אצלה עצב. ליה הצליחה לפתח חברויות חדשות, לעיתים שיחקה עם עצמה. הנשיכות פסקו.
עדי – הגיעה לקבוצה בת חמש וחצי לאור ריבוי מריבות וקושי בהסתגלות לגן החדש (לא לקחה חלק במליאה). לעדי הייתה דמות משמעותית מסרט ילדים שליוותה אותה מאז הגיעה בתחילת השנה, ובתחילת השנה, ובתחילת המפגשים התבטאה דרכה לעיתים. עדי למדה להקשיב ולהמתין לתורה וגם למצוא מילים לסיפוריה. לעיתים, כאשר הגיע לתורה, לא היו לה מילים, והיא שתקה. עדי התגאתה בכך שהיא חלק מ"קבוצת החברים": הקבוצה נתנה לה תחושת שייכות משמעותית.
טומי – הגיע לקבוצה בן כמעט חמש שנים, לאור קושי בהפקת דיבור וריבוי הצקות מילדי הגן. במליאה שתק. בקבוצה השתתף ללא מילים, ודי מהר ניכרו הבעות שמחה וסיפוק תכופות על פניו. טומי החל להצביע במליאה, וביטא את עצמו באופן מילולי. מיטל שיתפה כי הרגישה שנוצרה אצלו "תחושת יכולת". טומי הרגיש אהוד יותר ומקובל על הקבוצה.
אליסה – הגיעה בת ארבע וחצי שנים, לאור קושי לביטוי עצמי, תזזיתיות, ריבוי מריבות וקושי להסתגל לגן. המקום הברור בקבוצה הרגיע אותה וסייע לה בפיתוח תחושת שייכות. קבוצת השייכות הקטנה סייעה לה להסתגל לגן. לאחר תום הקבוצה בכתה פחות, ופיתחה חברויות חדשות.
אסתי – הגיעה בת פחות מארבע וחצי שנים, לאור מובנות דיבור נמוכה. היא נחבאה אל הכלים, והיוותה דוגמה לילדה מקרב הילדים "השקופים", שאינם מפריעים, וגם לרוב לא נראים, לאור הנטייה שלא למשוך תשומת לב. בקבוצה תשובותיה היו בנות הברה אחת. אסתי קיבלה מעט "דחיפות" להשתתף, והפכה נינוחה יותר בקרב חבריה. מיטל שיתפה כי אסתי נפתחה לחברויות חדשות, במהלך ובעקבות ההשתתפות שלה בקבוצה, וכי ילדי הגן התייחסו יותר לנוכחותה.
אורי – הגיע לקבוצה בן פחות מארבע וחצי שנים, לאור נטייה להסתגרות. הוא נטה להשפיל את עיניו כשפנו אליו. במפגש השלישי החל להביע את עצמו בסיפורים קצרים ומצומצמים, ומבע של הנאה התפשט על פניו. אורי נהג לשבת מחוץ למעגל החברים, ובהדרגה הלך והתיישב בתוך המעגל. אורי שיתף כי החל להיפגש עם חברים מהגן בשעות אחר הצהריים. מיטל שיתפה כי אורי נענה למשחק עם חברים חדשים.
רועי – הגיע לקבוצה בן חמש וחצי שנים, לאור בעיות התנהגות, ריבוי התקפי זעם, קושי בדחיית סיפוקים, קושי לעבוד בקבוצה במסגרת הגן (צריך שולחן עבודה משלו). מיטל ביקשה יד מכוונת בהתנהלות היום-יומית. רועי התרגש להיכנס לקבוצה, נהנה מתשומת הלב של המנחות, אך כאשר הבין כי עליו להמתין לתורו, הביע מחאה, ונמנע מהשתתפות. הקבלה שחווה עם בחירה זו איפשרה לו להשתתף מדי פעם. עם תום הקבוצה שיתפה מיטל כי למד להשתלב ולתת מקום לחבריו.
הפסיכולוגית קרן: "חשוב לי לאפשר לגננת להרגיש מוערכת, ולפתח אצלה את המצפן הפנימי דרך אמפתיה לתהליכים העובדים עליה. כך הופך הקשר עם הגננת למכיל, ובמרכזו נמצאים ערכי שיתוף פעולה וחברות."
השפעה טובה על הגן כולו
מיטל: בזכות הקבוצה הקטנה בגן חוויתי התפתחות מקצועית. סגנון ההוראה שלי השתנה והפכתי לגננת טיפולית יותר. הבנתי את הכוח העצום שיש בידי הגננת, ואת האפשרות שיש לה לשנות מצב קיים באמצעים זמינים: תצפיות, איתור, שיחה עם הפסיכולוגית, שיחות מעקב, וקריאה אקדמית בנושא (התוכנית, אקלים הגן).
בנוסף, סדר העדיפויות שלי כגננת השתנה: טיפול במיומנויות החברתיות של הילדים החל לעמוד לנגד עיניי כל הזמן וקיבל מקום גבוה יותר בסולם העדיפויות שלי.
צעדתי לאורה של התוכנית. לפני כן קידמתי בעיקר ניצני תחומים אורייניים, ואילו כעת בחרתי יצירות ספרותיות שנגעו בהיבטים חברתיים שעימם התמודדו ילדי הגן שלי. היצירות עזרו לילדים לעבד קשיים. לדוגמה, סיפרתי לילדים את "הארנב ממושי" מאת שלומית כהן-אסיף, ואחר כך המחזתי את הסיפור עם ילדי הגן כולו. צוות המערך התומך והפיקוח צפו בהצגה – מנהלת אגף החינוך לתחום הגיל הרך, הגב' מרב הראל; מפקחת הגן, הגב' אילנה מזרחי; וכן היועצת על הגנים, הגב' מיכל נדלר. הצוות היה עד לשינוי החיובי באווירה, ובתפקוד של כל ילדי הגן.
תחושת האחריות על השינוי החיובי הזה באקלים הגן שימחה אותי. ההחלטה להכניס את התוכנית לגן נתנה לי הרגשה מקצועית יותר, וגם הבנה שהמקצוע שלי הוא בעל חשיבות. כל אלה איפשרו לי לזהות המקצועית שלי להיפתח, והבנתי שאני חלק ממארג שלם: ההנחיה בקבוצה, חיבור הידע לכישוריי כגננת של כל ילדי הגן, והקשר עם הילדים בקבוצה, שהפכו לסוכני הגישה החדשה בגן.
כל זה התאפשר כי צפיתי מהצד בזמן ההנחיה של קרן, והבנתי הפנמתי ויישמתי בקבוצה הגדולה, וגם כי המשכתי להשתמש במושגים של הקבוצה והתוכנית. יצרתי רשת שהחזיקה את הרעיונות, והשתמשתי בהם יום יום, עם כל אירוע בגן. רכשתי כלים, ואני חשה ביטחון ואחריות להמשיך במסע.
קרן: הייתה לי שנת עבודה יעילה, מהנה וקלה יותר מכל שנה אחרת. האפשרות לטפל בילדים בסביבת הגן הטבעית להם, ושיתוף הפעולה עם הגננת, השפיעו על כך. במשך ארבעת החודשים הראשונים נכחתי פעם בשבוע בגן, והפכתי מודל לילדים ולצוות, שראו יחסים תקינים בין מבוגרים. למדתי להכיר את כל ילדי הגן, ומרבית ההורים בשלב מוקדם בשנה. על כן, כאשר יצרתי קשר עם הורים שילדיהם אותרו לקבלת עזרה או להפניה לאבחון בשירות הפסיכולוגי, התקשורת עימם קלחה יותר מאשר בכל שנות עבודתי בשירות הפסיכולוגי. בנוסף, הנוכחות בגן איפשרה לי לסייע לצוות להתמודד ביתר יעילות עם קשיים. דרך העבודה הטיפולית התפתחו יחסים שהיוו בסיס לתהליכי עבודה, אשר התבטאו לדוגמה ביעילות גבוהה יותר של מיומנויות הגננת, אשר השפעותיה ניכרו בהיבטים רבים.
המסקנה העולה מדרך עבודה זו הינה שהנחיה משותפת בקבוצה טיפולית בשלביה המוקדמים של השנה מאפשרת השפעה מיידית על אווירה בגן, ועל מיומנויות הגננת. הנחיה כזו מעניקה לגננת תחושת יעילות גבוהה, אשר משפיעה על עבודת הגננת בקשר עם הילדים, באיתור ילדים הזקוקים לעזרה, בקשר עם הצוות בגן ועם מערך התמיכה הרחב, ולבריאותה הרגשית של הגננת.
