תוכן
התכנית הופעלה על ידי מורים לתלמידים בסיכון במגוון כיתות וקבוצות למידה, ונבדקו 30 ביצועים שלה. לתכנית מבנה ייחודי ששם דגש על האוטונומיה והמעורבות של התלמידים בתהליך. המחקר בחן את המאפיינים המשותפים של התערבויות שנערכו לפי התכנית ואפיין את סוגיהן. נבחנו גם השינויים שיצרה התכנית וגורמים שתרמו להצלחתה או עיכבו אותה, במתודה של חקר מקרים מרובים. המחקר התבסס על ניתוח נתונים שאספו המורים בכיתותיהם לפני ההתערבות, במהלכה ובסופה, ועל ניתוח יומן החוקר שכתבו במהלך התכנית. העקרונות המשותפים של התכנית התמקדו בהעברת האחריות לתלמידים, מעבר הדרגתי מתיווך לעצמאות, חיזוק המוטיבציה והסתמכות על כוחה של הקבוצה ועל הקשר בין המורה לתלמידים. נמצאו חמישה סוגים של התערבויות שעסקו בתחומים לימודיים, רגשיים וחברתיים. ברוב ההתערבויות נוצר שינוי משמעותי ומקיף בתפקוד של התלמידים, אבל העדויות לגבי העברה של המיומנויות לסיטואציות אחרות היו חלקיות. מידת ההצלחה של התכנית הושפעה ממאפייני ההתערבות ומהסביבה שבה נערכה. המאמר בוחן את החשיבות של קידום תהליכי ויסות עצמי עבור תלמידים בסיכון ומציע כיוונים למחקרי המשך בתחום זה.
