תוכן
מדינות רבות בכל רחבי העולם מתמודדות עם אתגרים חברתיים מורכבים וקשים. ירידת ערכו של "התא המשפחתי" כמחנך, והבידוד הגובר של הילדים כתוצר של טכנולוגיה ומחשוב מתקדמים, מדגישים את ערכן של מערכות חינוך כ"סוכני שינוי" חברתיים וערכיים. ילדים לא מעטים מתקשים להתמודד עם הסביבה החינוכית ועם סביבת הבית, ומאמצים התנהגויות בלתי רצויות ("אנטי חברתיות") כדי להימנע מהתמודדות עם תהליכי למידה קשים, מציפיות חברתיות של מבוגרים ושל בני גילם, וכדי להשיג את תשומת הלב של הסביבה. התפיסות הרווחות רואות בשינוי התנהגות תוצר התפתחותי הקשור בגילם של הילדים, במבנה השכלי שלהם, באישיותם, וביכולת התפיסה שלהם. לפיכך, הופכים הגיל, השלב ההתפתחותי, ומאפייני אישיות שונים, למשתנים משמעותיים באבחון ילדים במערכת החינוך ובהמתנה לשינוי בתפקודם.
ואולם, ההתבססות על הסברים התפתחותיים ואישיותיים אינה מספקת, ועלולה לעיתים לעכב התערבות חינוכית יעילה. המודל המתואר כאן מדגיש את יכולת הלמידה ושינוי ההתנהגות של ילדים בכל שלב התפתחותי. "ניתוח יישומי של התנהגות" הינו מדע המגדיר התפתחות פסיכולוגית כשינוי הדרגתי ביחסי הגומלין בין התנהגותו של הפרט, לבין בני אדם, חפצים ואירועים שונים המצויים בסביבתו. הדגשת ההתנסות (בנוסף למאפיינים תורשתיים שאותם לא ניתן לשנות), כבסיס לשינוי ולהתפתחות, מאפשרת שיפור יכולות בכל גיל, ובכל יכולת מאובחנת. כך למשל, ניתן להקנות מיומנויות שליטה עצמית לילדים המתקשים בכך כבר בגיל מוקדם, ולהפחית או למנוע את החרפת התנהגותם עם השנים.
הבנת המשתנים הקשורים ברכישת התנהגות (רצויה ובלתי רצויה) ובשימורה, הינה הבסיס לכל תוכנית התערבות חינוכית. הורים ומחנכים "מעודדים" לעתים נקיטת דפוס התנהגות בלתי רצוי אצל ילדיהם, במקום בו היו יכולים לחנכם להפגין שליטה עצמית ואיפוק. עידוד התנהגות בלתי רצויה אינו נעשה במתכוון, וברוב המקרים מקורו בכוונות טובות של הורים ושל מחנכים. אנו, באמת ובתמים, מעוניינים לתמוך בילדינו ולתרום לכך שיהיו בטוחים, שמחים וטובי לב. במקרים רבים אנו משיגים "הקלה לטווח קצר" (לדוגמא, הילדים מפסיקים "להפריע" או להטריד), אך באותה הזדמנות אנו מלמדים אותם לבצע התנהגויות בלתי נאותות כדי להשיג את מבוקשם. התנהגויות מעין אלה עלולות להתפתח תוך זמן לא רב לאלימות לשמה. חינוך לערכים, לתקשורת חברתית נאותה, לאיפוק ולקבלת השונה, עשוי לסייע להתפתחות דימוי עצמי חיובי ולרכישת כלים מתאימים המוליכים להצלחה בלמידה ובחברה.
המודל המוצג כאן, מבוסס על עקרונות "ניתוח יישומי של התנהגות" ומדגיש את ייחודו של החינוך הגופני כהקשר תומך להקניה ולחיזוק של מיומנויות למידה, מיומנויות חברתיות, ויכולת רגשית. תנועה ומשחק מאופיינים בפעילות מאומצת, בשיתוף פעולה בין המורה לבין הילדים, ובינם לבין עצמם, לטווח קצר ולטווח ארוך, במצבי לחץ, בתסכול, בהמתנה, בשמחה וכד'. זוהי מעין "בבואה של החיים", בה מוצגים מצבים מגוונים ומשתנים בפרק זמן קצר ובעל גבולות וחוקים. מאפיינים אלה, מוצגים בהקשר מהנה ביותר של תנועה ומשחק. למעשה, זוהי מסגרת מובנית ביותר, אותה ניתן להתאים בנקל לצורך השגת יעדים פדגוגיים וקליניים. ניתן לסכם את יתרונות הפעילות הגופנית כהקשר תומך בהיבטים העיקריים הבאים:
1. הקשר מחזק – רוב הילדים אוהבים מאוד תנועה ומשחק המהווים חלק בלתי נפרד מפעילותם הטבעית והיום יומית.
2. הבטחת הצלחה – פעילות גופנית עשויה לזמן הצלחה לכל. זהו תנאי חיוני להגברת מוטיבציה ללמידה ולשיפור הדימוי העצמי כבר
בגילאים הנמוכים, ובכל קבוצת גיל לאחר מכן.
3. התאמת הקשרים – כל פעילות גופנית וכל משחק ניתנים להתאמה, מבלי שתפגע מידת ההנאה והייחודיות שלהם. התאמה מעין זו היא
המפתח להפעלת תוכנית ההתערבות להשגת יעדים חברתיים ולימודיים.
4. נהלים וחוקים – אלה מהווים בסיס לכל פעילות גופנית ומשחק. יש להם תוצאות מיידיות במשחק (למשל, ילד שדוחף את חברו נאלץ
להמתין לתורו פרק זמן נוסף). מסגרות ברורות אלה עשויות לתרום לקבלת מסגרות גם בתחומים אחרים.
5. תחרותיות – הנה מרכיב בלתי נפרד של כל משחק. ישנם ילדים המתקשים להתמודד אתה במציאות היום יומית, וביחסי הגומלין שביניהם.
תחרות מתוכננת
(משחק) מהווה הזדמנות מתאימה להדגיש את קבלת הזולת ואת עקרונות הוויתור והאיפוק, כבר בשלבים הראשונים.
6. ביצוע נראה לעין – ניתן לזהות מייד את מידת ההבנה של הילדים, מכיוון שביצועים גופניים נראים לעין. כך ניתן לזהות ליקויים בתפיסה
מרחבית או בהבנת הוראות. בעקבות זאת ניתן לספק משוב מיידי ומדויק המסייע להתקדמות הילד.
7. תוצרים בני מדידה – אלה מאפשרים להעניק משוב המתבסס על איסוף נתונים, ולהדגיש את ההתקדמות בכל תוכנית למידה על בסיס
נתונים אלה.
לאור כל זאת, וכחלק מבניית תוכנית הלימודים במערכת החינוכית, ניתן לשלב בתוכנית השנתית סדרה של משחקי תנועה להשגת היעדים המפורטים בתקציר זה. המשחקים מוצגים בשיעורי החינוך הגופני, ומתמקדים בנושאים מתפתחים ומדורגים. זוהי סדרה של יחידות הוראה, המיושמות לאורך שנת הלימודים בתוכנית הלימודים הכיתתית, או במהלכה של תוכנית אישית לילד זה או אחר. התקדמות בתוכנית זו דורשת השגת שליטה בכל אחד מן השלבים הבאים, כדי להתקדם אל השלב הבא:
1. שיתוף פעולה עם המורה – משחקים בהם הילדים פועלים לפי הוראות המורה. שיתוף פעולה מלא זוכה במשוב חיובי, ואי ציות נתקל
במשוב מתקן של המורה או בהתעלמות.
2. קשב וריכוז – משחקים המתמקדים בגירויי הוראה משמעותיים ובשימוש יעיל בכל החושים (ראייה, שמיעה, מישוש).
3. הפנמת חוקים ונהלים ושמירה מתמשכת על ביצועם – סדרה של משחקים
בהם הנהלים הולכים ונעשים מורכבים תוך דגש על דיוק ומיידיות בקבלתם.
4. המתנה – היכולת להמתין בצורה נאותה כאשר נדרש, ללא אובדן שליטה.
5. דרישה – התמודדות עם דרישה קוגניטיבית, רגשית, חברתית וגופנית.
6. "לא לוותר" – התמדה עד להשלמת משימה גם כאשר ישנו קושי כלשהו.
7. סיום פעילות מהנה – איפוק וקבלת סיום פעילות מהנה, ומעבר למשימה אחרת.
8. שיתוף פעולה בצוות – משחקים המדגישים משימות קבוצתיות ומעבר
מפעילות בקבוצות קטנות ומטלות פשוטות, לקבוצות גדולות יותר ומטלות מורכבות יותר.
9. שליטה עצמית – התמודדות עם מצבים מתסכלים, ושימוש בדרכי תקשורת
נאותות (למשל, פנייה לחברים או למורה) כדי לדווח על הקושי, במקום ביצוע התנהגות בלתי נאותה.
10. ניהול עצמי – לקיחת אחריות אישית על למידה והתנהגות.
11. הוראת עמיתים – לקיחת אחריות על למידה ופעילות של ילדים אחרים.
למשל, משחקי זוגות בהם אחד הילדים אחראי על ביצוע המטלה המשותפת בצורה נאותה.
12. ההכללה – ביצוע של מיומנויות אלה בהקשרים חשובים אחרים, שאינם סביבת הלמידה (למשל, שליטה עצמית וריכוז במהלך קריאת
סיפור או בשיחה).
בתוכנית זו משולבת הקנייה של מושגים ערכיים דוגמת אחריות, יוזמה, יושר, וויתור וכד'. מושגים אלה מפורטים בתוכנית הלימודים השנתית, ומוצגים זה אחר זה בתוכנית הפעילות הגופנית. למשל, הצגת המושג וויתור, נעשית בהקשר של משחק, בו מספר ילדים פועלים עם ציוד מוגבל. אך טבעי הוא שכל הילדים בקבוצה ירצו "להיות ראשונים" בפעילות, או לפעול עם הציוד לאורך זמן. זוהי הזדמנות יעילה להמחיש כיצד כל אחד זוכה בפעילות, ואלה שוויתרו על התחלת הפעילות, נהנים ממנה לאחר מכן. יתרה מזאת, הם לומדים ליהנות מעתם הוויתור לחבריהם.
הקניית ערכים במהלך משחק הינה מהנה, ומוצגת בצורה מוחשית לילדים. התנהגות לפי אותם ערכים בהקשרים אחרים, תהיה קלה יותר, ותתבסס על הדגמה ברורה ומשמעותית שנעשתה בחינוך הגופני. כך ניתן יהיה להתמקד במיומנויות אלה גם בסביבות אחרות (למשל, בכיתה הרגילה), לאחר שהודגמו, הומחשו, ותורגלו בהצלחה, בסביבת החינוך הגופני.
ד"ר איתן אלדר הוא ראש בית הספר לחינוך, וראש המגמה לניתוח התנהגות, במכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן במכון וינגייט, 42902. הרחבה בתחום ההתנהגותי – בספר – (אלדר, א. 2002). ניתוח יישומי של התנהגות – עקרונות והליכים. הרחבה בתחום החינוך הגופני – בספר (אלדר, א. 1997). הוראה יעילה בחינוך הגופני.
שני הספרים מוצגים באתר .
