תוכן
כאשר בתי-ספר מתמקדים בתחומים של סיפוק דרישות תוכנית הלימודים והערכת הישגי התלמידים, הילדים מוכנסים ללחץ רב. אם נוסיף למשוואה בעיות כלשהן שהילד עלול לחוות בבית או מצב שבו הילד ממילא משועמם ואינו מגלה עניין בלימודים, הרי לפנינו מתכון לכישלון. נסיבות כאלו יכולות להרוס את התהליכים הטבעיים התורמים להתפתחותן של סקרנות ואהבה ללימודים, כמו גם לשאיפת הילד להגיע להישגים. זה נכון באותה המידה לגבי מתבגרים בתיכונים כמו לגבי ילדים בבית-הספר היסודי.
הדרך שבה יוצרת המורה קשר עם התלמיד צריכה לשלוח מסר למוחו של הילד שהוא יכול לחדול מהניסיון להבטיח לעצמו מקום בטוח. במלים אחרות, לפני שהילד חופשי לחקור וללמוד, הוא צריך להימצא תחילה ביחסים נכונים עם מורתו. כאשר המורה חמה, רגועה, ומסוגלת להתחבר בנקל על מישור רגשי עם התלמיד שלה, חומרים כימיים והורמונים חיוביים מתופעלים במוחו של הילד ושומרים על תחושת הביטחון שלו. כל תוכנית משמעת המיושמת בבית-הספר חייבת להיקבע ולהתבצע תמיד תוך הבנת הצורך של הילד להרגיש בטוח ומקושר היטב למורתו.
לדברי הנוירולוג פרופ' ג'אק פנקספּ מהמכון לנוירוכירורגיה ולמחקרים נוירולוגיים בשיקגו, כשהילד מצוי ביחסים נכונים עם מורתו, מוחו משחרר אופיודים (חומרים דמויי אופיום), אוקסיטוצין ופרולקטין (הורמון לקטוגני) המפחיתים את תחושות הדאגה, החשש והמתח הנפשי. בהיעדר ההקשר הזה, כמות החומרים האלה פוחתת בעוד רמות הכימיקלים הגורמים מתח נפשי, כגון קורטיזון וגלוטמט עולות. מורות המפעילות לחץ על התלמידים להגיע להישגים, או מורות המצויות בעצמן במתח נפשי כרוני, מפעילות את כימיקלי המתח האלה היוצרים מצב של בהלה בתלמידיהן, המתנגש ביכולתם ללמוד.
ההבדל בולט בגישה של הילד עצמו. לדוגמה, כאשר נכדתי בת ה-10 התקשרה וקראה באוזני את הציונים בתעודתה, שמעתי את האושר בקולה. היא החלה את שנת הלימודים בבית-ספר חדש, לאחר שסיימה את שנת הלימודים הקודמת באכזבה מרה. משסיימה לקרוא לי את ההערות של מורותיה, אמרתי, "נראה לי שהמורות שלך אוהבות אותך ואכפת להן ממך. הן גם מהעריכות כמה את משקיעה בלימודיך." "זה בדיוק נכון!" היא ענתה.
המורה המדברת מלבה אל לב תלמידיה היא המפתח החיוני ללמידה. רק כאשר מושג בעדיפות ראשונה קשר בטוח וחם, רק אז יכולים הילדים לחשוב בצורה יצירתית, להתרכז ולגלות את יעדי ההישגיות שלהם.
