תוכן
קשיי התנהגות הינם בעיה שכיחה וחמורה, המתאפיינת בהתנגדות לסמכות, בהתקפי זעם, בהתנהגות תוקפנית ובהפרת כללים ונורמות חברתיות. נכון לשנת 2012, לפחות 3.3% מהילדים בחינוך הקדם יסודי בישראל היו מאובחנים כסובלים מהפרעות התנהגות, וייתכן שישנם ילדים נוספים אשר סובלים בפועל מהפרעות התנהגות, אך אינם מאובחנים (בוקובזה, 2013). כידוע, לבעיות התנהגות ישנן השלכות קשות על רווחתו הנפשית של הילד עצמו וכן על סביבתו. הפרוגנוזה של התפרצות מוקדמת של קשיי התנהגות בילדות הינה חמורה, ונמצאה מקושרת לקשיי הסתגלות נרחבים ולפסיכופתולוגיה בשלבי התפתחות מאוחרים יותר, ובכלל זה נטייה לנשירה ממסגרות, פסיכופתיה ועבריינות (Bornstein, Hahn & Haynes, 2010; Buchanan, Flouri & Brinke, 2002; Campbell, 1995; Nilsen et al., 2017; Tremblay, Pihl, Vitaro & Dobkin, 1994). מכאן, עולה חשיבותם של התערבות מוקדמת וטיפול בקושי כבר בגיל הרך, בשלב שבו לסביבה יש השפעה מכרעת על עיצוב אישיותו של הילד ודפוסי ההתנהגות שלו, ובטרם התקבעו הדפוסים הפתולוגיים (Ogden & Hagen, 2008).