תוכן
הקדמה
"אחרי שג'פטו מצא שם מתאים לבובת העץ, הוא התחיל לעבוד במרץ וגילף מיד את השערות של הבובה, ואחר כך עשה לה מצח ואחר כך עיניים. אחרי שעשה את העיניים גילף גם אף, אבל ברגע שגולף האף, הוא גדל וגדל וגדל ואחרי כמה דקות זה היה אף ארוך מאוד, מאוד, מאוד. ג'פטו המסכן ניסה לחתוך אותו, אבל ברגע שהוא חתך, גדל שוב האף החוצפן והתארך. אחרי שגילף את האף, עשה גם פה, אבל לפני שסיים לגלף את הפה, התחיל הפה לצחוק וללעוג לו. "תפסיק לצחוק" אמר ג'פטו שנעלב, אבל זה היה כמו לדבר אל קיר. הפה הפסיק לצחוק אבל הוציא לו לשון ארוכה. ג'פטו, שלא רצה לסבך את המצב, העמיד פנים שלא ראה כלום והמשיך לעבוד". (הרפתקאותיו של פינוקיו, קרלו קולודי, תרגום מאיטלקית: ענת שפיצן, הוצאת כרמל ירושלים).
מאמר זה מבוסס על עבודה רבת שנים עם ילדים בגיל הרך, באמצעות תיאטרון בובות, המבוסס על סיפורים השלכתיים. ניסיון רב שנים זה חשף בפניי עולם שלם של אפשרויות טיפוליות וחינוכיות, ובאמצעותו נחשפתי לאפקט ההשלכתי המעצים שבשילוב המתודות הללו – הסיפור ותיאטרון הבובות, המבוסס עליו.
