תוכן
תהליך ההליכה לשינה וההירדמות יכול להוות אתגר רציני ומלחיץ, במיוחד לילדים צעירים, במספר היבטים: הפרידה המשמעותית מההורים, ההתנתקות מחיי החברה המשפחתיים, ההכרח להיות לבד, ההתמודדות עם חושך והקישור השלילי שלו ל"כוחות רעים" (למשל, מפלצות, רוחות רפאים, פושעים), והחוויה של איבוד שליטה (למשל איבוד שליטה על פעולות גופניות). כל המרכיבים הללו נקשרו בספרות לתופעה של פחדי לילה (.Gordon, King, Gullone, Muris, & Ollendick, 2007a; Muris, Merckelbach, Ollendick, King, & Bogie, 2001; Sadeh, 1996, 2005)
פחדי לילה מתונים ומוגבלים בזמן הם תופעה נפוצה מאוד, ונחשבים כחלק מההתפתחות הנורמאלית, כשרוב הילדים מתגברים עליה (King, Ollendick, & Tonge, 1997). אולם עבור הרבה ילדים הלילה וההליכה לשינה יכולים להוות אתגר רציני ביותר ולעורר חרדה שעלולה לחבל בתפקוד היום יומי ולגרום למצוקה אצל הילד ומשפחתו (Gordon & King, 2002; Sadeh, 2005).
מחקר אחד מצא כי 73% מהילדים בגילאי 4-12 דיווחו על פחדי לילה, לעומת 34% מהוריהם (Muris et al., 2001). במחקר זה גם הודגמו דפוסים התפתחותיים של פחדי לילה: נמצא כי לפי דיווחי הילדים עד גיל 9 חלה עלייה בפחדים, כש-58.8% מהילדים בגילאי 4-6 דיווחו על פחדי לילה, 84.7% מהילדים בגילאי 7-9, ו-79.6% מהילדים בגילאי 10-12. לעומת זאת, לפי דיווחי ההורים נמצאה דווקא ירידה בפחדי הלילה עם הגיל: 44.3% מההורים לילדים בגיל 4-6 דיווחו על פחדי לילה, 32.1% מההורים לילדים בגילאי 7-9 ו-23.9% מההורים לילדים בגילאי 10-12.
