שלום רב,
בתך בת ה- 3 מעצבת עכשיו את הדימוי העצמי שלה. זהו תהליך התפתחות טבעי וחשוב, ולכן חשוב מאוד שהיא תאהב את המראה שלה ובשלב מאוחר יותר – את תכונותיה ואת מי שהיא. אבל הרעיון של שינוי צבע השיער איננו חלק מההתפתחות הטבעית. כלומר עצם ההשוואה בין ילדים יכול להיות טבעי, כמו השוואת אורך שיער, צבע עיניים, גובה ועוד, אבל המסקנה שהיא הגיעה אליה איננה חלק מההתפתחות הטבעית. היא כנראה שמעה ממישהו (מכרים, טלוויזיה וכו') ש"שיער בהיר זה יפה". מכיוון שברור ש"יפה" זה עניין יחסי, כדאי שתהיה התערבות חינוכית שתסייע לה לעשות סדר במושגים ובסדרי העדיפויות בחיים.
ברור שאת לא רוצה לצבוע לה בגיל הזה את השיער, ואני חושבת שזו החלטה נבונה. אז מה עושים כדי שהילדה תלך בהרגשה שהיא יפה?
קחי בחשבון שיכול להיות שהבקשה של הילדה לא מעידה דווקא על הבנה של המושג "יפה", אלא על רצון פשוט ובסיסי להיראות דומה לך ולנשים אחרות במשפחה. אז קחי אלבומי תמונות ישנים ונסי למצוא מאפיינים דומים אחרים בינך לבינה. הראי לה איך את נראית בגיל 3, ואיך הדודה נראתה. אמרי לה שכעת היא נראית כמו שאת (או מישהו אחר במשפחה) נראית בגיל 3. הראי לה גם דוגמאות של ילדות יפות בכל מיני צבעי שיער. בגן שלה, בשכונה, בסרטים או בספרי תמונות. הבהירי שאין רק צבע אחד יפה. יש כל מיני צבעים.
הערה: יש הרבה ספרי ילדים שעוסקים בנושא הצבע ה"יפה". (למטה יש רשימה חלקית).
ובהתייחסות ישירה לבקשה שלה:
קודם כל – מפסיקים לדבר על הנושא. נסי פשוט להתעלם, ולא לשדר שצבע השיער זה נושא שחשוב או משמעותי לך. כי זה באמת לא חשוב. המשיכי להגיד לה שהיא יפה, בלי קשר לשיער. בסוף היא תשתכנע.
כאשר הילדה מבקשת לצבוע את השיער – פשוט אמרי שאת לא מרשה. בלי חיוך ובלי נימה של הססנות. בגיל 3 לא צובעים שיער! זה גבול שאת חייבת להציב לה, כעובדה שאינה נתונה לדיון או וויכוח. גם אם התגובה שלה תהיה בכי. בגיל הזה האחריות עליה היא שלך ואת זו שמחליטה. זו בכלל לא התמודדות. הרי אין כאן עניין של שכנוע. זו העמדה שלך וגמרנו. (בינינו, כשהיא תגדל היא תוכל לעשות מה שהיא רוצה, ואת יכולה להגיד לה את זה, אבל קחי בחשבון שבגיל הזה היא לא מבינה מה זה עתיד).
במקביל – חזקי את הדימוי החיובי של בתך בכל דרך שאת יכולה. לפעמים יש לנו נטייה להתייחס רק לדברים הלא טובים שהילדים עושים, לדברים המפריעים, לכעוס או להעניש, ואנחנו קצת שוכחים להחמיא. אין הכוונה שתתחילי לתת לה מחמאות ריקות מתוכן, אבל בכל פעם שהיא עושה משהו טוב (עוזרת לך, למשל) צייני זאת. אמרי: "אני רואה שאת ילדה גדולה/מתחשבת. זה יפה מאוד". או: "איזה כיף שיש לי כבר ילדה טובה כל כך, שעוזרת", או: "תראי כמה את מצליחה לעשות לבד. זה סימן שאת נבונה, חזקה, שיש לך נפש יפה". כך תעשי גם כאשר היא מבצעת משהו בהצלחה (מתקלחת לבד, מתנגבת, בונה בניין בלגו, משחקת הרבה זמן לבד, מרכיבה פאזל, מציירת). אמרי לה: "שמתי לב שאת עושה …. וזה ממש יפה".
בדרך זו הילדה תלמד שחשוב יותר להתייחס, ולהעריך, התנהגויות, מעשים ותכונות, ולא מראה חיצוני. היא גם תלמד מהו יופי אמיתי.
בנוסף – ניתן לציין שצבע שיער זה דבר מלאכותי, ולא טבעי, ולכן זה לא בריא. אפשר לשוחח אתה (ברמה שלה כמובן) על דברים טבעיים ומלאכותיים. הראי לה פרחים אמיתיים וכאלה מפלסטיק, ותבדקו מה יותר נכון, מעניין, יפה ומתאים. כך ניתן לעשות לגבי בעלי חיים טבעיים ומפרווה. איזה מהם יותר מעניין? ספרי לה את הסיפור על "הזמיר של קיסר סין" *, שבו יש השוואה נהדרת בין ציפור טבעית לבין ציפור מלאכותית.
אני מאחלת לך שהרצון לעיסוק בצבע השיער יעבור לה מהר, ותעברו לעיסוק במשברים משמעותיים ומעניינים יותר.

בהצלחה,
ד"ר עידית ליוש

ספרים בנושא הצבע
קטכחול וקטצהוב / ליאו ליוני הקיבוץ המאוחד, 1976.
טיול בצבעים / עפרה גלברט–אבני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
האיש הירוק / יהונתן גפן
נסיך אדום נסיכה כחולה / עפרה גלברט-אבני, הוצאת ידיעות אחרונות, 1992
תום החתול הכחול / יפה טלרק, הוצאת מודן
חלי חולמת צבעים / לאה נאור, הוצאת כנרת, 6771
איזה צבע הכי יפה / אקי שביט, הוצאת קוראים
הצבע הכי יפה בעולם / פאול קור, הוצאת דביר
יוקטן צובע את השמים / חגית בנזימן וחיים רון

– נקרא לפעמים גם "הזמיר של מלך סין". אגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, שיש לה תרגומים רבים. יש גם השמעות מוקלטות ביו-טיוב, לדוגמא בקישורית: https://www.youtube.com/watch?v=5lJz1GrHFdc