תוכן
"ישראל נמצאת במקום השמיני במעשי אלימות בבתי-הספר" (ידיעות אחרונות 11.12.2000).
"אנו עדים למקבץ אירועי אלימות בהם מעורבים בני-נוער באופן יום יומי, אירועים שהפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הילדים בישראל בכל שכבות הציבור" (דוח הוועדה הציבורית לצמצום אלימות בקרב ילדים ונוער בראשות השר מתן וילנאי, אוגוסט 1999).
הורים ומחנכים מוצאים את עצמם מודאגים וחסרי אונים.
במאמר פרופ' אווה דרייקורס-פרגוסון* מסבירה כי התיאוריה והפרקטיקה של אלפרד אדלר יכולים לתרום רבות למניעה ולהרגעה של האלימות. מזה זמן רב האדלריאנים מזהירים שבחברה בכלל ובבתי-הספר בפרט קיימת תערובת טרגית של ערכים ושל שיטות של יחסים בין-אישיים, אשר הולכת ומידרדרת בעשורים האחרונים. חלק ניכר מן הבעיה נובע מהעדר טיפול מספק במעבר מאוטוקרטיה (שלטון יחיד) לדמוקרטיה.
על-פי אדלר, בחינוך עושים שימוש מוטעה בשיטת ה"לסה פר", שפירושה: "הנח לו לעשות כרצונו". מחנכים והורים מבלבלים בין שיטה זו לבין דמוקרטיה, והתוצאה היא אנרכיה. הם אמנם שואפים בכנות לדמוקרטיה, אך אינם יודעים כיצד לעשות שימוש בעקרונות הדמוקרטיים בחיי היום יום, ובכך הם גורמים לבלבול ולהחטאת המטרה. בניסיון להתרחק מן השיטות הסמכותיות, אומצו בטעות ובכוונות טובות שיטות שאינן דמוקרטיות ואשר יש להן פוטנציאל מסוכן. שיטות אלה פותחות פתח להתנהגות תחרותית וכוחנית, שהן בסיס להתנהגות אלימה. גישה זו מביאה להתפרקות מאחריות ופוגעת בחברה.
התוצאה של ערכים, הממוקדים באינדיבידואליות של היחיד, בפעולת היחיד כרצונו, היא תשלום מחיר גבוה הן של היחיד והן של החברה. כאשר מחנכים ילד להיות "הטוב ביותר", נוטים לבלבל בין "תעשה הכי טוב שאתה יכול" לבין "תהיה הטוב ביותר". הבלבול הוא בין התגברות על קשיים ועל מכשולים בביצוע המשימה, לבין השקעת המאמץ במטרה להיות טוב מאחרים ולנצח אותם.
הערך "עשה כפי רצונך" (אנרכיה) והערך "נצח את האחרים" (תחרותיות) מנוגדים לערכים "שוויון", "אחריות חברתית" ו"שיתוף פעולה".
אדלריאנים יכולים לסייע במידה רבה במשבר של זמננו: מחנכים והורים יכולים ללמוד לאמן ילדים על-פי הגישה שכבוד והערכה עצמית אפשריים רק כשילדים מכבדים את המבוגרים ואת בני-גילם, הם יכולים לאמן ילדים להתגבר על מכשולים במקום לנצח אחרים, ולאמן אותם לשוויון ולכבוד הדדי. כל אלה מאפשרים לילדים להרגיש שייכים ומועילים ולכבד אחרים כמו את עצמם.
ילדים שהתנסו בעידוד, למדו את לעודד עצמם כשהם נתקלים בקשיים ולפתור קונפליקטים בדרכים דמוקרטיות. הם אינם משתמשים בדרכים אלימות, ואינם זקוקים להן. ילדים הנוהגים באלימות, הם ילדים שנשברו ושאינם מרגישים שייכים. לעומתם, ילדים, שנהנים מתחושה של שייכות ושל תרומה, אינם זקוקים לנקמה, לאלימות ולהרס. בכל אירועי אלימות בבית הספר ובבית נמצא היסטוריה ארוכה של ערבוב מסוכן בין גישות שונות: הדגשה של עליונות על אחרים במקום שוויוניות וכבוד הדדי, "לסה פר" (הנח לו לעשות כרצונו = אנרכיה) במקום חינוך סמכותי.
על אף שהשיטות האדלריאניות קיימות כבר עשרות שנים, הן אינן נכללות בתכניות הלימודים. במכון אדלר יחידה המתמחה בהדרכת צוותים חינוכיים – מורים וגננות. האתגר הוא ברור: ללמוד ולהתנסות בסדנאות אדלריאניות בקהילה ובבתי-הספר, במטרה להפוך את בית-הספר משדה קרב למקום שנעים להיות בו.
* פרופ' אווה דרייקורס-פרגוסון היא בתו של רודולף דרייקורס, ממשיכו של אלפרד אדלר, אשר עסק רבות בהדרכת הורים ומורים.
