רקע
הפסוק "לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" הוא המקור להלכות איסור לשון הרע ביהדות. היהדות רואה בלשון הרע דבר שלילי, והיא שואפת לחנך את האדם להימנע מכך. לכן יש במקורותינו הלכות רבות בנושא לשון הרע, העוסקות בדיבור של אדם על זולתו במצבים שונים.
מדוע לשון הרע היא דבר שלילי?
הנה כמה סיבות:
1. היא עלולה לגרום נזק לאנשים שמדברים עליהם.
2. היא עלולה לסכסך בין אנשים.
3. היא עלולה לחשוף דברים שאנשים אינם רוצים שידעו עליהם.
4. היא עלולה לעוות את המציאות או ליצור שמועות לא נכונות ולהפיץ אותן.
לשון הרע במקורות:
התורה מספרת שני סיפורים על אנשים, שדיברו על אחרים דברים לא טובים:
א. הסיפור של יוסף – יוסף היה רועה צאן עם אחיו, ואחר כך היה מספר ליעקב אביהם מה עשו האחים או אמרו: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, 2).
ב. הסיפור של מרים – מרים, אחותו של משה, אמרה לאחיה אהרון דברים רעים על משה: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח" (במדבר יב, 1). אלוהים נוזף בה על דבריה, והיא נענשת במחלת הצרעת.
חז"ל אמרו על לשון הרע אמרו שאדם שעובר עֲבֵרָה זאת, מאבד את מקומו בעולם הבא.
הרמב"ם אמר שאדם שמרכל, גם אם דבריו הם דברי אמת, הרי הוא "מחריב את העולם" (רמב"ם, משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות, פרק ז, הלכה ב).