תוכן
המאמר מבוסס על ההרצאה של רינה יצחקי – ילדים כבני-אדם, הזכות לכבוד והחובה לכבד – שנערכה באוניברסיטת בר אילן.
ילדים כבני-אדם
יאנוש קורצאק הוא בין היחידים שהתייחס לזכות לכבוד של הילד –
לא היום כאשר רוח הזמן נושבת דמוקרטיה וזכויות אדם – אלא בזמנים בהם כבוד האדם נרמס בגסות ובאכזריות. בשנת 1899 ניסח י. קורצ'אק (מבלי שהצהיר על כך) את הנחת היסוד לתפיסתו הפדגוגית : "ילדים לא רק יהיו אלא הינם בני-אדם ועל-כן זכאים לכבוד" את ההנחה הזאת הוא עצמו כיבד והגשים עד יומו האחרון.
ארבעה רעיונות ביסוד הדברים על החינוך בנושא "הזכות לכבוד – החובה לכבד":
1. הכרה בסיסית בכבוד האדם, והכרה בילד כבעל זכויות על פי אמנת האו"מ בדבר זכויות-הילד.
2. העלאת המודעות לאמנת האו"מ בדבר זכויות הילד והמחוייבות של מדינת-ישראל למימושה של האמנה.
3. הכרה בצורך בפדגוגיה של זכויות – שילוב הנושא כחלק אינטגרלי של תוכנית הלימודים, פִּתוּחַ 4. תוכניות-לימוד והתאמת התכנים
וחומרי-הלמידה.
התחנכות עצמית של המורים – לקבלה ויישום של זכות הילד לכבוד, והזכויות הנגזרות ממנה.
כדי לממש ולהוציא את רעיון "הזכות לכבוד" מן הכוח אל הפועל, מרמת ההצהרות לרמת המעשה, צריכים להתקיים הדברים הבאים:
1. הכרה בסיסית בעקרון כבוד האדם; והכרה בילד כנושא זכויות.
2. מודעות והכרות של "כלים" (הסכמים, הצהרות ואמנות) המגדירים את הזכויות המבטיחות את מימוש כבוד האדם וידיעת המשמעות
הנובעת מהאמנה לאיכות חיים בכלל ולכבוד האדם במיוחד. ה"כלים" – הסכמים בינלאומיים וַאֲמָנוֹת – הם אמצעי להצגת נורמות חדשות,
קנה מידה מוסרי. חשוב להבין את ה"כוח" שיש לקונצנזוס בינלאומי, לאור הצורך לשנות עמדות של אלפי שנות תרבות. ועוד יש לדעת כי
אמנה – מהווה מעין חוק בינלאומי המחייב את מי שאשרר את האמנה – כולל מדינת ישראל.
3. הפדגוגיה של הזכויות: הנחת היסוד היא שלא ניתן לפתח ולהקנות ערכים של כבוד במערכת הירארכית ובאמצעים המבטאים התנשאות,
השפלה וכד'. לכן, הפיכת הזכות לכבוד לאורח חיים – מחייבת מודל אלטרנטיבי של יחסי מורה-תלמיד המבוסס על דיאלוג ודרכי הוראה-
למידה המשקפות את הערכים האלה. דרכי הוראה אלה יתייחסו אל התלמיד ויהיו מרוכזים בתלמיד יותר מאשר בחומר.
4. התחנכות עצמית של המורים
הפיכת הזכות לכבוד לערך מכוון ומכונן של יחסי-אנוש בכלל ויחסי ילדים ומבוגרים בפרט, תובע יכולת להתנתק ממוסכמות העבר ולהבין
את הברכה הטמונה במתכונת החדשה. את השינוי הזה יכולים להוליך המורים, בהיותם בעמדה מיוחדת. למורים יש מנדט ללמד ולחנך.
כדי שיוכלו לשנות הן את האקלים החינוכי בבית הספר ובכיתה והן את תוכניות הלימודים עליהם לברר לעצמם את עמדותיהם ולעבד את הקשיים העולים, למשל, החשש לאבד סמכות מול "זכות הילד לכבוד" או "חופש הביטוי של הילד".
כדי שהמורים יצליחו במשימה החשובה הזאת – עליהם להתייחס אליה רצינות ובמקצועיות.
הכרת והטמעת אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד
סעיף 3 באמנה – עקרון טובת הילד:
"1. בכל הפעולות הנוגעות לילדים, בין אם הן ננקטות על-ידי מוסדות רווחה סוציאלית, ציבוריים או פרטיים, בתי-משפט, רשויות מנהל או גופים מחוקקים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה.
2. המדינות החברות מקבלות על עצמן להבטיח לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לרווחתו, תוך התחשבות בזכויות וחובות הוריו…"
עצם הצבת הנורמה הזאת – מעבירה מסר אחד ברור: עניין הילדים חשוב ויש לברר את האינטרס של הילד ואת הבטחת התפתחותו בכל פעם מחדש, ולהבטיח כי עניין זה – טובת הילד – הוא המוביל את הפתרון המוצע. ברור, שהתייחסות כזאת לטובת הילד – צריכה להוות ביטוי של כבוד לילד.
סעיף 29 באמנה – מטרות החינוך
1. המדינות החברות מסכימות כי חינוך הילד יכוון:
א. לפיתוח אישיות הילד, כשרונותיו ויכולותיו השכליים …עד למיצויים המלא.
ב. … יחס כבוד לזכויות אדם ולחירויות היסוד…
ג. … יחס כבוד להורי הילד, לזהותו התרבותית, ללשונו ולערכיו, לערכיה
הלאומיים של בה מתגורר הילד, לארץ מוצאו, ולתרבויות שונות משלו.
ד. להכנת הילד לחיים אחראיים בחברה חופשית ברוח הבנה, שלום, סובלנות, שוויון המינים וידידות בין העמים, קבוצות אתניות, לאומיות
ודתיות, ואנשים ילידי המקום.
ה. לפיתוח יחס כבוד לסביבה הטבעית
מטרות חינוך אלה, לוקחות בחשבון את כבוד הילד, ומבטיחות את כבודו, בכך שהן מתייחסות לילד יחיד ומיוחד, בעל יכולות ספציפיות שיש לטפח. הן מתייחסות לזהות התרבותית של הילד, ומבקשות לתת כבוד ללשון, לערכים ולארץ מוצאו. אלה ביטויים אמיתיים של כבוד. המטרה של "הכנת הילד לחיים אחראיים מבטאת אמונה ביכולות של הילד.
סעיף 12 באמנה – זכות הילד להביע את דעתו
1. מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לגבש דעה משלו את הזכות להביע דעות אלה בחופשיות בכל העניינים הנוגעים לו, ויתנו לדעותיו של
הילד משקל ראוי, בהתאם לגילו ומידת בגרותו.
2. למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך שיפוטי או מנהלי הנוגע לו…
ייִחוּס חשיבות לדעתו של הילד – והבטחת עניין זה באמצעות "חוק בינלאומי" מהווה צעד חשוב ביותר לשיפור מעמד הילד ומערכות היחסים שלו עם המבוגרים.
האמנה בסעיף זה, מדגימה גישה מכובדת ומכבדת: דיאלוג והדברות בהם משתתפים ילדים.
פדגוגיה זו, מחייבת גם תכנים ודרכי הוראה מתאימות:
1. כשהנושא הוא "הזכות לכבוד…" חשוב והכרחי להבהיר את מושג הזכות.
2. כמחנכים, רצוי להביא את הלומדים להבנה קבלה והפנמה של הזכויות ולהבהיר שהחוק במקרה זה בא לחזק את הזכות ולהגן על
שמירת הזכויות. רצוי לציין במיוחד את עקרון ההדדיות – כלומר, החוק מגן על זכויות של כולם – שמירת החוק גורמת לכך שאחרים לא
יפגעו בי ושאני לא אפגע בזכויות של אחרים.
מושגים נוספים להבהרה:
נורמות וכללי המוסר.
לתלמידים צעירים -כיתות א' – ה' רצוי להביא דוגמאות לשלושת המושגים – חוק, נורמה, מוסר.
מה שנכון לעשות הוא מצד אחד, ליידע את הילדים בדבר זכויותיהם – מה שייתן להם תמונה של עולם טוב יותר – עולם נאור ומתחשב – ומצד שני, להבהיר מהי באמת זכות. כל זכות בחברה דמוקרטית היא זכות כללית כלומר הזכות שלי לכבוד… היא גם זכותו של האחר לכבוד, ולכן, היא מוגבלת בכך שלא תיפגע בזכותו של הזולת לכבוד. כשמדובר בזכות לכבוד – מדברים על הזכות של כל אדם לכבוד ועל החובה המוסרית הנגזרת מכך על כל אדם – להבטיח להיות אחראי לכבוד זולתו.
איך ניתן לחנך להכרה ולאחריות לכבוד הזולת?
* קודם כל על ידי הפיכת העיקרון לאורח חיים. יצירת תרבות של זכויות.
* העלאת הנושא לדיון בכל מסגרת אפשרית.
* למידת המושגים, הרעיונות השקפות-עולם – המאפשרים ברור ושיקול-דעת.
* חקיקה, יצירת נורמות מתאימות "תקינות פוליטית".
מצבם הממשי של ילדים בעולם הביא ליצירת אמנת האו"מ למען הילד. אמנה זו, היא כלי בינלאומי, הסכם בין נציגי המדינות – אשר אישרורו מחייב את המדינה לנהל את ענייני הילדים ברוח האמנה – כלומר – על פי עקרון טובת הילד. המדינות החברות מתחייבות לתרגם את האמנה לחוקי מדינה שיאפשרו את מימושה בכל ארץ.
הכרת האמנה והטמעתה אמורה לסייע לטיפוח כבוד הילד ושמירה על זכותו לכבוד.
