רקע
המלך אחאב ביקש מנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ". בתמורה הוא הציע לנבות כסף או חלקה אחרת, אך נבות סירב לתת את כרמו. אחאב התקשה לקבל את הסירוב וחזר אל ביתו "סַר וְזָעֵף". כשהמלכה אִיזֶבֶל, ראתה את אכזבתו, היא הציעה לעזור לו לפתור את הבעיה. איזבל "תפרה תיק" לנבות, ובעקבות זאת הוא נסקל למוות, ואחאב ירש את כרמו. אליהו הנביא הוכיח את המלך אחאב על פשעו, ובהקשר זה נאמר המשפט המפורסם: "הרצחת וגם ירשת?". אמנם אחאב לא רצח את נבות בעצמו, אך סביר להניח שהוא ידע על כך, ואולי אף הסכים לפעולת אשתו, ולא עצר בעדה. למרות זאת, מי שהוטלה עליו האחריות הישירה למעשה הנבלה הוא אחאב, אם כי גם איזבל – היוזמת והמבצעת של המעשה – נענשה. מי צריך לשאת באחריות למעשה פסול: מי שביצע את המעשה? מי שיזם אותו? מי שתכנן אותו? או מי שידע ולא עשה דבר למנעו? ואולי מי שנהנה מהתוצאות? – במקרה זה איזבל גם יזמה, גם תכננה וגם ביצעה, ועל אף שהיא הייתה האקטיבית והרוח החיה, האחריות העיקרית היא על אחאב. האם זה צודק?
