רקע

לעתים קרובות גם לעומדים מן הצד ולכיתה כולה יש אחריות על מעשה הראוי לעונש. מצד שני, עונש קיבוצי אינו צודק והוא פוגע גם במי שלא היו שותפים למעשה. בהפעלה זאת נבחן את ההיבטים השונים של העונש הקיבוצי.

מטרות

1. לבחון את גבולות חופש הביטוי.
2. לבחון ולהעריך מחדש את הערכים המנחים את התלמידים בחיי היום יום בבית הספר.

הנחיות

בפעילות זאת ארבעה שלבים:

שלב א: סיפור דברים כדרבונות* / מאת שירה גודמן

– "בכל סוף שנה עושים מסיבה, ואני מציעה שהשנה נעשה מסיבה גם ב… תחילת השנה. מה דעתכם?" הייתה זאת
הצעתה של חנה, המחנכת החדשה שלנו השנה, ואנחנו מיד נדלקנו… איזו מקוריות!
– "אני מורה חדשה," הוסיפה המורה חנה, "ויש בכיתה גם ילדים חדשים, ומסיבה תמיד עוזרת להכיר ולהיפתח. מסכימים?"
לא היינו זקוקים לשכנוע נוסף. הרעיון היה נפלא, ושאלנו את עצמנו איך אף אחד לא חשב עליו קודם. והמורה הצעירה והחמודה שלנו מצאה חן בעינינו מיד!
– "את הארגון אני משאירה לכם," הוסיפה חנה, "אתם תבחרו את המקום, את הזמן ואת כל השאר. ואחרי שתחליטו –
תודיעו לי מה החלטתם."

ההתלהבות בכיתה הייתה רבה, וכל התלמידים רצו לעזור. רונית הציעה את החצר שלה. דני אמר שאולי כדאי לעשות קומזיץ על חוף הים. והיו עוד הרבה רעיונות, והשמחה הייתה גדולה.

– "רגע! רגע!" עצרה אותנו המורה בחיוך, "מרוב התלהבות אנחנו לא מתקדמים. אני מציעה שוועד הכיתה ייקח את
האחריות לארגון. מכיוון שהשנה עוד לא נבחר ועד, יעשה זאת הוועד מהשנה שעברה. אחרי החגים נבחר ועד חדש."

ברגע זה נשמע הצלצול, המורה לקחה את תיקה והציעה לנו: "תישארו כמה דקות, תשוחחו על העניין, ונסכם בשיעור הבא."

ברגע שיצאה מפתח הכיתה, החלו הכול לדבר בבת אחת. לכל אחד היה משהו להגיד. ואז נשמע משפט אחד באופן ברור:
– "הוועד מהשנה שעברה? – זה היה אוסף של מטומטמים ומפגרים, ואם הוא יהיה אחראי לארגון של המסיבה הזאת, זה
יהיה כישלון!"

שקט השתרר בכיתה… המשפט הברור היה של ורד. בדרכה הישירה והבוטה, בקולה הסמכותי, היא ביטאה את תחושותיהם של חלק מהתלמידים בכיתה.
– "איך את מדברת, ורד?!" הפר עידו את הדממה, "גם אם כך את חושבת – ככה לא מדברים!"
– "למה לא?" ענתה ורד, "אסור להביע דעה?! זאת הדעה שלי, ושל עוד ילדים, ואנחנו רוצים להשמיע אותה!"
– "מותר להביע דעה, אבל זה לא אומר שמותר לך להעליב." התערבה דנה, "הוועד הזה עבד קשה, ואפשר להעריך את
זה, גם אם את לא אהבת את מה שהוא עשה."
– "אז מה אם הוועד עבד קשה?" אמרה ורד, "אם יש לי ביקורת, זכותי וגם חובתי להביע אותה. הוועד היה גרוע, ואם לא
אביע את הדעה שלי, הדברים לא ישתפרו, וגם אין סיכוי שמסיבת תחילת השנה תצליח."
– "אף אחד לא אמר שאסור לך לבקר, ורד, אבל השאלה איך מבקרים. לא צריך להעליב!" היה זה קולה העדין של יונית.
– "מה כבר אמרתי? כולם מדברים ככה, אפילו בכנסת! כדי להשפיע, צריך להגיד את האמת בפרצוף. גם אם זה מעליב.
חוץ מזה, מי שנבחר לוועד צריך להיות מוכן לקבל ביקורת. זה לא משהו אישי!" כך נימקה ורד, בדרכה הרהוטה, את
עמדתה.
– "אין דבר כזה 'לא אישי'. אם אומרים על מישהו שהוא מטומטם ומפגר, אז זה מעליב!" התעקשה יונית.
– "את יודעת מה, ורד, אם כולם מדברים ככה… אז אני חושב שאת בעצמך מטומטמת!" 'הודיע' עידו לורד.

דבריו של עידו הציתו את הכיתה… התלמידים צעקו והתווכחו בעד דבריה של ורד ונגדם, ועוד רגע היה הוויכוח הסוער הופך לתגרה אלימה… אבל אז נשמע הצלצול הגואל.

שלב ב: נקודות לבירור אישי

1. מה היו הדברים שעוררו את הוויכוח בכיתה?
2. מדוע ורד חושבת כי אין פסול בדבריה?
3. הילדים שאינם מסכימים עם דעתה של ורד – מה הם חושבים?
4. מי עוד משתמש בסגנון דיבור מעליב, לפי דבריה של ורד?

שלב ג: נקודות לעבודה קבוצתית

1. "גם אם כך את חושבת – ככה לא מדברים!" אמר עידו לורד.
האם לדעתכם, מותר לומר כל דבר?
________________________________________
________________________________________

2. "זה לא אומר שמותר לך להעליב", אומרת דנה.
האם מותר להביע דעה ביקורתית – גם אם היא מעליבה?
________________________________________
________________________________________

3. "כדי להשפיע, צריך להגיד את האמת בפרצוף. גם אם זה מעליב." סבורה ורד.
האם אפשר לבטא ביקורת באופן מנומס ולא פוגע? איך?
________________________________________
________________________________________

4. "אני חושב שאת בעצמך מטומטמת", 'הודיע' עידו לורד.
האם כשמישהו פוגע בנו בביטוי מעליב, כדאי להשיב לו באותה הצורה?
________________________________________
________________________________________

שלב ד: הצעות הפעלה לדיון כיתתי

מונח במקום: לקראת ההפעלה יש לבקש מן התלמידים לבדוק (בביתם או בספרייה של בית-הספר) את ההגדרות של
המונחים הבאים:
חופש ביטוי              ביקורת                גידופים                  השמצה

טיעון:
הביקורת מותרת ורצויה, גם אם היא קשה, כי היא מאפשרת לנו לשנות מצבים שאינם מקובלים עלינו.

תגובה:
הביקורת חשובה, אבל האם חייבים להשתמש במילים פוגעות ומעליבות?

תגובה שכנגד:
אם נבקר בצורה עדינה ומנומסת – לא נצליח לשנות דברים!
– האומנם?

אמירות:
אמירה 1: "אתה אסטרונאוט מבולבל. ביקשתי ממך לשמור על הכדור שלי, אבל יש לך שתי ידיים שמאליות והראש שלך בעננים!"
אמירה 2: "לא היית מספיק זהיר, ולא שמרת על הכדור שלי כמו שביקשתי ממך!"
* מה ההבדל בין שתי האמירות?
* כיצד אתם מרגישים, כשמבקרים אתכם ולא את המעשה שעשיתם?

תרגיל:
לפניכם חמש התבטאויות של ביקורת. מהן נראות לכם ראויות, לא? מדוע?
א. ילד אומר לחבר כיתתו, שעבר לקבוצת כדורגל יריבה: "אתה בוגד!"
ב. אם אומרת לבנה, שלא סידר את חדרו כפי שביקשה: "אתה אנוכי וחסר התחשבות!"
ג. מורה אומרת לתלמידה, שאיחרה לשיעור בפעם החמישית: "האיחורים שלך מפריעים לכל הכיתה!"
ד. תלמיד אומר למורה, לאחר שהענישה אותו: "זה עונש לא מוצדק! את צריכה לבדוק מה קרה, לפני שאת מענישה!"
ה. ילדה אומרת לחברה בכיתתה, לאחר שנודע לה שריכלה עליה: "עם כאלה חברות – מי צריך אויבות!"

פתגמים:
1) מות וחיים ביד-לשון. (משלי יח כא)

2) משפט עממי אנגלי אומר:
מקלות ואבנים את עצמותיך שוברים, אך שמות גנאי לעולם לא יכאיבו.
w עם איזה פתגם אתם מסכימים יותר? מדוע?

מידע: חופש הביטוי
במדינה דמוקרטית לכל אזרח יש זכויות בסיסיות. אחת מהזכויות האלה היא הזכות לחופש הביטוי: לכל אדם יש זכות לחשוב מה שהוא רוצה, וגם לבטא את דעתו, מבלי לחשוש שיענישו אותו בשל דעותיו.

הזכות לחופש הביטוי חשובה מאוד, משתי סיבות עיקריות:
א. היא מאפשרת מגוון של דעות.
ב. היא מאפשרת לאזרחים לבקר את השלטון, מבלי לחשוש שיענישו אותם.

מדוע סיבות אלה חשובות? – דמוקרטיה היא שלטון העם, ואם העם אינו מרוצה מהנציגים שלו, יש לאפשר לו להביע זאת. אבל, כמו כל הזכויות הבסיסיות, גם הזכות הזאת מוגבלת: כדי שהזכות לחופש הביטוי לא תנוצל לרעה, חוקים שונים מגבילים אותה. למשל: אסור בחוק להשתמש במילים, כדי לפגוע, להעליב ולהסית.

תרגיל:
לפניכם שלושה אירועים, שיש בהם התבטאויות שונות.

1. היו אתם השופטים: קבעו אם ההתבטאויות מותרות או אסורות.
2. נמקו את החלטתכם.

אירוע א
בעקבות תלונות של הורים רבים, פנה ועד ההורים של בית-הספר למשרד החינוך בבקשה להחליף את מנהלת בית-הספר. משרד החינוך סירב. ההורים הפגינו מול משרד החינוך, ונשאו שלטים:
המנהלת לא מתפקדת!
עם המנהלת מרים – משרד החינוך מפקיר את ילדינו!
* מה תפסקו: האם ההורים המפגינים עברו על החוק?

אירוע ב
יורי הגיש לעיתון בית-הספר כתבה לפרסום. בכתבה הוא טוען שהכיתה שלו – כיתה ה2 – היא סנובית, מתנשאת וגזענית. לדבריו, יש בכיתה כמה עולים חדשים, שמרגישים מופלים לרעה ובודדים, ואף אחד לא מנסה לקלוט אותם ולשלב אותם.
* מה תפסקו: האם תתירו לפרסם בעיתון את דבריו הקשים של יורי, או שהם מעליבים ופוגעים במידה כזאת, שלא תרשו לפרסם אותם?

אירוע ג
המנהלת הענישה את עופר עונש חמור מאוד – הוא הורחק מבית-הספר למשך שבוע והפסיד את הטיול השנתי לאילת. כל זאת משום שהעתיק בבחינה. עופר התלונן במכתב למשרד החינוך, וכתב בו שהמנהלת רשעית ואכזרית.
* מה תפסקו: האם יש להעניש את עופר גם על דבריו אלה?

תרגיל: הפכו את הביקורות הפוגעות מהתרגילים הקודמים לביקורות ראויות.

צו עשה:
נסחו מספר כללים מנחים להתבטאות ראויה.
דוגמאות:
כשמבקרים – כדאי להיות מנומסים.
גם אם אנו רוצים שישימו לב לדברינו – אפשר להימנע מביטויים מעליבים.

* מילים כדרבונות: דברים [מלים] כדרבונות – דברים חריפים ונוקבים, דברים קשים ולעתים אף פוגעים [על-פי: "דברי חכמים כדרבונות" (קהלת יב יא)]. (על-פי: רב מילים, מעבדה לשונית ממוחשבת, מטח 1999)