תוכן
מנהיגות הורית היא החומר והרוח שמהם גדלים ילדים ועליהם נבנית החברה, כולל ההורים שבה. מנהיגות הורית היא הגורם החשוב ביותר בחינוך בבית, בבית הספר ובעיצוב חברה המסוגלת להתמודד עם האתגרים העצומים העומדים לפניה. המחלקה להורים, משפחה וקהילה במשרד החינוך, המחלקה שאני עומדת בראשה, הגדירה את מטרתה על רקע זה: "פיתוח, עיצוב וגיבוש של מנהיגות הורית אפקטיבית, מתפקדת, רלוונטית ותכליתית אצל כל הורה החפץ בכך".
אלה המבקשים לחנך הורים ולעצב הורות בריאה צריכים לשאול עצמם לפחות שתי שאלות יסוד: (1) מהי הורות – מה משמעותה וייחודה?; (2) מהם המשאבים המעניקים להורות את סגולותיה ועוצמתה?
את התשובות לשאלות אלה חילצנו – יועצי המחלקה ועובדיה – מתחומי הפדגוגיה, הפסיכולוגיה והסוציולוגיה, מחוכמת הדורות (בעיקר מחוכמת היהדות) ומניסיוננו העשיר בעבודה עם הורים. על בסיס זה פיתחנו השקפה ייחודית על העצמת הורים ועל תפקידם במשפחה, במערכת החינוך ובחברה.
סגנונות הורות
הורים וילדים ירדו לעולם כרוכים זה בזה והם מקיימים מופע משותף. עם כל ילד שנולד נולדת באותו רגע ממש גם אם וברוב המקרים גם אב. הורים וילדים מתפתחים ומשתנים יחדיו בתוך מסע למידה משותף שבו הם משמשים מנועי צמיחה זה לזה. תפקידם של ההורים בכל מקום ובכל זמן הוא לגדל ולחנך את הילדים ולהכין אותם לתפקידם כבוגרים – בני אדם אותנטיים ואוטונומיים. תפקידם של ההורים כלפי לילדיהם הוא לצמצם סיכונים ולהגדיר סיכויים; להצמיח להם שורשים וכנפיים; או כפי שאנו אומרים במחלקה – "לגלות להם את הסוד". ולסוד שלושה חלקים: לגלות לילד מי הוא – מהי זהותו ומה השתייכותו; לגלות לילד מהו העולם – החברה והסביבה שבתוכן הוא חי; לסייע לילד לגלות את היחסים והקשרים בינו לבין העולם. הסוד מתגלה במסע משותף של הורים וילדים המתחיל בתחנת התלות, שלב שבו הילד תלוי באופן מלא בהוריו, ומסתיים, יש לקוות, בתחנת העצמאות, שבה הילד שבגר יכול לעמוד ברשות עצמו, להנהיג את עצמו ואחרים. כדי לממש את תפקידם כהורים המובילים את ילדיהם מתלות לעצמאות, על ההורים למזג מנהיגות ואחריות המהווים יחד את מהות ההורות.
השפה העברית, כביטוי מובהק של תרבות המבטאת תפיסת עולם, מבהירה באופן חד־ משמעי את מוטיב המנהיגות שבהורות. המילה "הורה" נגזרת מהמילה "הר" – המקום הגבוה שממנו רואים רחוק ורחב יותר ושאליו נושאים עיניים. "אשא עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי". ורש"י אומר: "אל תקרא הרים, תקרא הורים". וכן, מנהיגות הורית, כמו כל מנהיגות, מתחילה ברצון, בהנעה. מקור המילה "אב" בשורש "אבה" – רצה. המשכה באמון שרוכשים המונהגים למנהיג. המילה "אם" מרמזת על אמון; בתהליך האומנה בונה האם את האמון של הילד בעולם.
מנהיגות בכלל ומנהיגות הורית בפרט מוגדרת במילון "תופעה פסיכולוגית של השפעה על האמונות, הדעות, הרגשות וההתנהגות". כיצד מפעילים הורים את מנהיגותם? מהיכן נובע השפע של ההורים ובאיזה שיפוע הוא נע מהם לילד? הורים מפעילים מנהיגות באמצעות שני יסודות היוצרים את ההורות: אונים, יסוד האב – עוצמה, הכוונה, סמכות; ורחמים, יסוד האם, מלשון "רחם" – הכלה, הזנה, תמיכה. במציאות נמצאים שני היסודות הללו אצל כל אחד מההורים. השילוב בין אונים לרחמים מאפשר את הולדת הילד ולידתו ובד בבד את היווצרות ההורות והמנהיגות ההורית. שילובים שונים בין אונים לרחמים מאפשרים התנהגויות הוריות הנעות מקוטב של כפייה ותקיפות לקוטב של הכלה, חמלה ומתירנות – התרה מוחלטת של הילד מהסמכות ההורית.
המנהיגות ההורית נעה דרך ארבעה סגנונות הורות המגיבים על מצבם של הילדים בגילים השונים: 1. לקבוע – ההורים קובעים את אורחות החיים בבית ואת כלליו. זו זכותם וחובתם מתוקף תפקידם ומעמדם. 2. לשכנע – ההורים משתמשים במנהיגותם כדי לספק פירושים ונימוקים לכללים ולפתח אצל הילדים הבנה וקבלה שלהם. 3. לייעץ – ההורים משוחחים עם הילדים ומציגים לפניהם את שיקול דעתם, תוך כדי הקשבה לדעותיהם של הילדים. 4. לשחרר – ההורים והילד מתקרבים לתחנת היעד של המסע המשותף – עצמאות. ההורים הניחו תשתית והם משחררים את הילד שבגר להיות הוא עצמו. האומנות ההורית מתבטאת ביכולת ליישם בגמישות את כל הסגנונות ולהתאים את הסגנון המנהיגותי לילד על פי שלבי התפתחותו.
משאבי הורות
כדי למלא את תפקידם ההורי־ מנהיגותי מצוידים ההורים בשני משאבים פוטנציאליים: אהבה וחוכמה. האהבה היא המנוע הגדול של ההורים. "אין אהבה כמו אהבה של אמא". שורש האהבה הוא באמון המוחלט שרוחשת האם לילדה הרך ולעצמה כמי שמסוגלת למלא את התפקיד ההורי; היא מזהה את ה"טוב" המצוי אצל שניהם ויכול להתפתח. לתכלית זו היא מקיימת הידברות מתמדת עם עצמה, עם ילדה ועם סביבתה. אמון, הכרה בטוב והידברות יוצרים אהבה – התמצית שממנה מגדלים בני אדם. אהבה היא הביטוי להתקשרות הייחודית הנרקמת בין הילד לבין המטפלים בו – הוריו. מתוך הדיאדה הזאת – קשרי הורה־ ילד – נבנה יחסו של הילד לעולם, נבנה עתידו ו"גורלו".
חוכמה היא המשאב להפעלת מנהיגות הורית תכליתית. מנהיגות זו מסתייעת בחוכמה כדי לחזור ולהתחבר לחלום ההורי ולעתים אף לגבש ממנו חזון הורי, לבחון את הכלים, הכוחות והכישורים ההוריים הקיימים והדרושים, להציב מטרות ולאתר מכשולים ולבסוף – לזהות הזדמנויות, להגדיר הצלחות ולתת מקום להתלבטויות. החוכמה היא חוכמת החיים של ההורים והידע המצטבר שלהם, המסייעים להם להפעיל שיקול דעת ולקבל החלטות במהלך המעשה ההורי של גידול הילד.
הורות על יסודותיה, אונים ורחמים, ועל משאביה, אהבה וחוכמה, היא המהות שאנו אמורים לדרוש מההורים ולסייע להם להוציאה מן הכוח אל הפועל.
המעמד השקוף
מנהיגות הורית, יותר מכל גורם אחר, יוצרת סביבה בטוחה להתפתחותם של ילדים – מעניקה להם תחושה של ערך עצמי, ביטחון ושייכות. וככל שההכרה בחשיבותה של המנהיגות ההורית מתפשטת, כך מחלישה אותה המציאות. המציאות הנוכחית מחלישה את המנהיגות ההורית ומונעת מהורים לעצב את תפקידם (הורות זה תפקיד) כהורים מיטיבים. המציאות הנוכחית אינה מאפשרת להורים להביא לידי ביטוי את מנהיגותם. החלשת ההורים היא החלשת הילדים. דוח העוני שעדיין לא נכתב הוא דוח העוני הרגשי של ילדים (וגם של מבוגרים, בהם ההורים עצמם). העוני הזה מתבטא באלימות, בשימוש באלכוהול ובסמים, בהישגים לימודיים ירודים, בתחושות מתעצמות של החמצה, ניכור ובדידות; העוני הזה הוא תוצאה של מנהיגות הורית חלשה ומוחלשת.
יש שני מקורות עיקריים להורות החלשה והמוחלשת:
ההורים עצמם: ממפגשים עם הורים רבים ושונים למדנו שרוב ההורים אינם מודעים למשמעות ולחשיבות של ההורות. למדנו גם שלהורים רבים חסר ידע בסיסי על תפקיד ההורות ועל תהליכים הוריים שהם עצמם עוברים. כמו כן חסר להם ידע בסיסי על תהליכי התפתחות והתחנכות של ילדים. הורים רבים חסרים כישורי הורות והם חשים בדידות רבה ואינם יודעים במי ואיך להיעזר. הורים רבים נבוכים בנוגע למידת העזרה שהם רשאים ויכולים לקבל מעובדי מערכת החינוך – גננות, מורים ומנהלים. האם עובדי החינוך יקשיבו ויסייעו להם? האם אפשר לתת בהם אמון?
הסביבה החברתית: למרות הרושם ההפוך שהתקשורת יצרה, להורים ולהורות בישראל אין מעמד ואין נוכחות. בחברה הישראלית על מערכותיה השונות אין מקום מוגדר להורים וזכויותיהם אינן ברורות. ההורים הם מעמד שקוף. לא רואים אותם; רואים דרכם – בעיקר את התופעות השליליות בקרב ילדים ובני נוער. כאשר "רואים" את ההורים, רואים אותם כאמצעים להשגת יעדים שונים. אם רוצים מנהיגות הורית, אם רוצים תפקוד הורי, אם רוצים הורות טובה, אם רוצים חברה בריאה, יש לתת להורים מעמד ולהכיר בהם כסובייקט – כבני אדם הנושאים באחריות מיוחדת; כמי שראויים וצריכים לעמוד בראש הפירמידה ולהפוך משקוּפים למנהיגים.
במציאות הנוכחית ההורים "נרדפים" או "מוכחשים" מצד ילדיהם ומצד החברה על מוסדותיה. בנסיבות כאלה הם מקיימים הורות מכווצת, מאוימת, מתגוננת. מנהיגות הורית כזאת – במיוחד של הורים שלא נולדו בישראל – היא ערובה לחברה חלשה. מדינה אחראית הדואגת לעתיד החברה שהיא מנהלת חייבת להשקיע בחיזוק האיכות ההורית.
לקראת ברית חינוכית
ההשקעה בחינוך ילדים ונוער תתקשה לשאת פרי בלא שיתוף ההורים. שיתוף ההורים במערכות השונות מעורר קשיים ותהיות. המערכת המובהקת ביותר שבה מתנהל בירור בנוגע לשיתוף פעולה כזה היא מערכת החינוך. הורים ואנשי חינוך רוצים לפעול במשותף אך אינם יודעים כיצד. הבעיה העיקרית היא הגדרת מקומם של ההורים במערכת החינוך.
במשך שנים רבות הורים לא ביקשו וגם לא התבקשו לפעול במערכת החינוך. הם הודרו ממנה משום שנתפסו כלא רלוונטיים או כאיום. מקצת ההורים הדירו עצמם מן המערכת משום שסמכו עליה ואחרים משום שלא מצאו דרך להיכנס לתוכה. בעשורים האחרונים גברה ההכרה שמצבה של מערכת החינוך אינו בכי טוב והורים ומורים החלו לגשש לקראת שיתוף פעולה. שיתוף הפעולה נמצא בראשיתו וגבולותיו נזילים. הסוגיה מוגדרת בצמד הניגודים "מעורבות־התערבות" – מעורבות היא טובה; התערבות היא רעה. כיוון שמעמד ההורים אינו ברור וזכויותיהם מעורפלות, המתח הזה בין התערבות למעורבות ימשיך ללוות אותנו.
בשנים האחרונות שולטת במערכת החינוך פרדיגמת השירות־ לקוח. המערכת מגדירה עצמה כנותנת שירות ואת ההורים כלקוחות. הגדרה זו מכוננת את ההורים כצרכנים והיא מזמינה מהם התנהגויות צרכניות. ואכן, ההורים מתנהגים פעמים רבות כצרכנים ומבקשים לעשות שימוש בזכותם לבחור סחורה או להתלונן עליה. כאשר המערכת אינה מספקת שירות הולם, ההורים־ הצרכנים נוטשים אותה לבתי ספר חצי פרטיים או "פורצים" לבית הספר עם תביעות שונות וחולקים על שיקול הדעת המקצועי של המנהלים והמורים, כלומר "מתערבים". וכאשר ההורים אינם מתערבים ואינם מעורבים המורים רואים בכך אדישות לגורל ילדיהם וזלזול בעבודת בית הספר. לעתים קרובות אומרים בבית הספר "דווקא ההורים שהיו צריכים להגיע לא מגיעים".
מי יקבע מהי הפעילות ההורית הראויה והרצויה בחינוך?; מהו התהליך שבאמצעותו ייקבעו הדברים?; כיצד יהיו מורים והורים מוכנים לתהליך? התשובות לשאלות אלו יקבעו במידה רבה את איכותה של מערכת החינוך.
מתוך הכרה באינטרס המשותף של הורים ומורים – חינוך טוב לילדים – ומתוך הבנה שההורים הם משאב החינוך הטבעי והמורים הם משאב החינוך המקצועי ושיש צורך בשני המשאבים, הגינו את הרעיון של ברית חינוכית. מדובר במסגרת ותהליך שבאמצעותם יוכלו הורים ומורים לגבש את דפוס היחסים הרצוי ביניהם. ברית זו תתבסס על פרדיגמה של אחדות המטרה ושותפות באחריות, והיא מחייבת היערכות מיוחדת.
הברית החינוכית שאנו מציעים ניצבת על ארבעה אדנים:
אמונה – במסוגלותם וברצונם של מורים והורים להצליח בעבודת החינוך ואמונה ששניהם שוחרי טוב ועושים כמיטב יכולתם.
הכרה – בריבוי המטרות החינוכיות ובמורכבותן, במיעוט המשאבים החינוכיים ובמוגבלותם, בייחודיות של משאבי ההורים והמורים.
ידיעה – שלהורים ולמורים יש מטרות חינוכיות משותפות והם יכולים וצריכים לפעול יחד, כל אחד על פי דרכו, כדי לקדם את המטרה המשותפת ולהעצים אלה את אלה.
הבנה – שברית חינוכית בין מורים להורים היא הכרחית וכדי ליצור אותה נדרש תהליך שיטתי בהנחיית אנשי מקצוע מתחומי ההורות והחינוך.
הברית החינוכית מבוססת על הרעיון שהאחריות ליחסים שבין מורים להורים מוטלת עליהם עצמם וששילוב מוצלח של המשאב הטבעי של ההורות עם המשאב המקצועי של החינוך הבית ספרי מותנה באיכות הדיאלוג ביניהם.
מרעיון לפעולה
כדי להגשים את הרעיון של ברית חינוכית ולקדם הידברות בין מורים להורים הקימה המחלקה להורים, משפחה וקהילה במשרד החינוך מרכז ארצי לקידום שותפות בחינוך, מרכז מהו"ת – מורים, הורים ותקשורת. המרכז פועל במכללת לוינסקי לחינוך ושותפים בניהולו ארגוני המורים, נציגי הורים, מנהלי מחלקות החינוך, המכללות לחינוך, אגפי משרד החינוך ומרכזים ומכונים להעצמת הורים. במרכז מהו"ת ובהשראתו פותחו והופעלו כמה תכניות. לדוגמה:
שיח מורים הורים: תכנית לחדרי מורים שמטרתה לפתח מודעות, לגבש עמדות ולתת כלים למורים לניהול שיח חינוכי בונה עם הורים.
מנחה הורים בית ספרי: תכנית להכשרת מנחה הורים בבית הספר שמטרתה למסד כתובת מקצועית להורים בבית הספר.
ברית מחנכים: תכנית בשם "ברית חינוכית" שבה הורים ומורים כותבים אמנה להגדרת יעדים משותפים ולהסדרת היחסים ביניהם.
הכשרת מנחים לקשרי הורים־ מורים במערכת החינוך: תכנית חדשנית להכשרת מנחים לקירוב בין מורים להורים.
הורים פעילי חינוך וועדי הורים: תכנית להכשרת הורים פעילים וועדי הורים למעורבות חינוכית המבוססת על ידע מקצועי.
גישור חינוכי: תכנית להכשרת מנחים לגישור חינוכי והפעלת מרכז ארצי לגישור חינוכי בין מורים להורים לטיפול בחילוקי דעות במערכת החינוך היישובית והבית ספרית.
הכשרת מורים לפיתוח תקשורת חינוכית עם הורים: תכנית לימודים לפרחי הוראה בנושא יחסי הורים־ מערכת החינוך.
מתווה להסדרת היחסים בין כל גורמי החינוך במערכת הבית ספרית ובמערכת היישובית: הצעה מושכלת, מקיפה ושיטתית לניהול היחסים בין כל גורמי החינוך ביישוב.
אלה מקצת התכניות שפותחו במחלקה ובעידודה ומיושמות בהצלחה במקומות רבים בארץ. כל התכניות מבוססות על עיקרון מנחה אחד – העצמת המנהיגות ההורית.