תוכן

גליה, המורה לספרות, נכנסה בסערה לחדר המורים ואמרה: "אני לא יודעת מה לעשות עם שחר. היום ביקשתי מכולם לכתוב חיבור. כולם כתבו, רק שחר בהה בדף במשך חצי שעה ולא עשה כלום! אמרתי לו: 'אולי תתחיל לחשוב ותפסיק לבהות בדף כמו מישהו שאין לו כלום בראש?' ומה שחר עשה? – יצא מהכיתה וטרק את הדלת בחוזקה!"
איך אתם הייתם פותרים את הבעיה?

על-פי הספר איך לדבר כך שהילדים ילמדו בניית יחסים טובים יותר עם התלמידים, פיתוח של מיומנויות תקשורת בין מורים והורים לילדים והעצמת הקשר בין הבית לבין בית-הספר – כל אלה יוצרים אווירה של כבוד, של שיתוף פעולה ואפילו של אהבה ללימודים.

הורים ומורים צריכים להתלכד ולפעול במשותף. שני הצדדים צריכים להכיר את ההבדלים בין מילים, המנפצות את המורל, לבין מילים המעניקות אומץ; בין מילים הגוררות עימות, לבין מילים המזמינות שיתוף פעולה; בין מילים המבטלות כל אפשרות שהילדים יחשבו או יתרכזו, לבין מילים המעוררות את הרצון הטבעי ללמוד.

מה אפשר לעשות?

יש כמה דברים שאפשר לעשות, כדי להשיג שיתוף פעולה בבית ובבית-הספר:
במקום האשמות:
מורה: "אתה אפילו לא מתאמץ לכתוב משהו!"

1. תארו את הבעיה:
מורה: "אני רואה שאתה מתקשה במציאת פתיח מתאים."
כשהמורים מתארים את הבעיה, במקום להאשים או להנחית פקודות, התלמידים מוכנים יותר להתנהג בצורה אחראית.
***
במקום סרקזם:
מורה: "אל תכתוב כל כך הרבה, לא יהיה לי זמן לקרוא הכל."
2. תנו מידע:
מורה: "קשה מאוד למצוא את הפתיח המתאים. בד"כ, השאר זורם יותר בקלות."
כשהמורים מוסרים מידע, בלא להעליב, הסיכוי שהתלמידים ישנו את התנהגותם, גבוה יותר.
***
במקום נבואה מרפת ידיים:
מורה: "אתה לעולם לא תצליח לעלות כיתה אם ככה אתה מתייחס לשיעורים פה!"
3. הציעו ברירה:
"אתה יכול לפתוח את הספר ולמצוא פתיח מתאים, או לקבל ממני רעיון לפתיח."
איומים ופקודות יכולים לגרום לתלמידים להרגיש חסרי ישע או לעורר את התנגדותם. הצעת הברירה פותחת דלתות לאפשרויות אחרות.

במקום הרצאה:
מורה: "כמה פעמים אני צריכה להזכיר לך להתחיל את החיבור? אם רק תתחיל לכתוב משהו, אתה תראה כמה קל זה יהיה להמשיך. תרים כבר את העט, ותתחיל לעבוד. כל השאר כמעט סיימו את החיבורים שלהם. השיעור כמעט נגמר! כמה זמן לוקח לך להתחיל חיבור?!"
4. אמרו זאת במילה או במחווה:
"שחר – החיבור."

תלמידים אינם אוהבים להאזין להרצאות או להסברים ארוכים. מילה יחידה או מחווה מעודדות אותם לחשוב על הבעיה ועל מה צריך לעשות.
***
במקום פקודות:
מורה: "נו…תתחיל כבר, למה אתה מחכה?"
5. תארו מה אתם מרגישים (אל תתייחסו לאופי של התלמיד/ה):
"מפריע לי לראות שהתבזבז כמעט שיעור שלם מבלי שתתחיל את החיבור."
כשהמורים מתארים את רגשותיהם בלי להתנפל או לשים ללעג, התלמידים יכולים להאזין ולהגיב בצורה אחראית.

במקום אזהרה:
מורה: "אם לא תגיש את החיבור בזמן, הציון שלך יתחיל מ – 90."
6. כתבו את הדברים:
"שחר שלום:
כשאין רעיונות והראש מתייבש, אל תתייאש!!
אני פה לעזרתך, המורה"

תכופות התלמידים אוטמים אוזניהם בפני דיבורי מבוגרים, אבל אם הם רואים משהו בכתב, הם מקבלים את המסר.
***
שימו לב!
כדי ליישם את המיומנויות האלו יש להכיר את כולן, להתמצא בהן וללמוד מתי וכיצד להשתמש בהן. מידע נוסף ליישום מיומנויות אלה ולמיומנויות נוספות ניתן למצוא בספרים ובסדנאות.

טיפים