שלום וברכה,
המקרה שאת מתארת מאוד כואב, ואני משארת שכמורה כואבת לך לראות ילדה קטנה סובלת וגורמת לאחרים לסבול. אתחיל את תשובתי מהשאלה ששאלת באמצע מכתבך, "מאיפה הכעס הזה נובע ולמה מגיבה באלימות לאחרים?" השורש של הכעס והאגרסיביות של הילדה הזאת היא תסכול עמוק ומקולקל. התסכול הוא אחד משלוש הרגשות הבסיסיים ביותר לכל ייצור בעל מערכת לימבית במוח. הוא רגש פרימיטיבי שחייב למצוא שחרור ממערכת המוח. התוקפנות היא התגובה הטבעית לתסכול, והתלמידה שלך לא מסוגלת לשלוט עליו – בעצם הוא שולט עליה, כאילו שהיא נכנסת לתאונת דרכים. אבל האגרסיביות היא לא התגובה היחידה האפשרית לתסכול. כשאת בן אדם בוגר מספיק, את יכולה לשחרר את התסכול בדרכים יותר רצויות. התסכול הוא נובע מחוסר תוחלת בחיים – ממה שאת לא יכולה לשלוט בו; ממה שאת לא יכולה לקבל; ממה שלא הולך לך. למשל, את מרגישה תסכול מהתלמידה הזאת כי עוד לא מצאת את הדרך לעזור לה. אולי אפילו צד אחד ממך רוצה להגיב אליה באגרסיביות גם! אבל בן אדם בוגר מגיב (בדרך כלל, כי לפעמים כל אחד יכול לאבד שליטה ולהתייחס בצורה אלימה) בדרך מאוזנת וממותנת, ויכול להרגיש את הרגשות של אכזבה ועצב ממה שמתסכל. בעצם, יש לאדם בוגר את הרגשות "הנכונים" – הוא מחובר ומרגיש את הרגשות המניעים אותו להגיב בצורה בוגרת, שהם אכזבה, עצב, אכפתיות, תחושת אחריות, דאגה, וכו'. רגשות אלה עוזרים לנו להתלבט עם עצמינו ולבחור את תגובתנו. זה מה שמונע התנהגות תוקפנית.
כפי שאת רואה, חסר לילדה הזאת בשלות. לא רק שחסר לה בגרות, אלא חסר לה את הרגשות המניעים אותה לבגרות. היא חווה את התסכול בלי להרגיש את רגשות העצב והאכזבה של חוויות החיים שלה. זה מתחיל עם הדברים הקטנים יותר עד התסכולים הגדולים ביותר. הילדים שלא רוצים לשחק איתה וצוחקים עליה עד הוריה שלא פנויים לאסוף אותה, לקרב אותה, להביע חום ואהבה כלפיה, למסור לה כמה היא חשובה להם. אין לה הזמנה להתקיים אצל החברים וגם לא אצל ההורים. תסכול הזה כל כך כואב שהילדה ממוגנת מהרגשות הכאבים. יש למוח שלנו יכולת מדהימה לשמור עלינו מכאב שיותר מדי לשאת וזאת משמעות הממוגנות של הילדה הזאת. זה מוביל לבעיות רבות כמו אגרסיביות, תוקפנות, בריונות, רצון נגדי חזק (התנגדות חזקה), בעיות קשב וריכוז, בעיות למידה, כפייתיות, ועוד. בלי הרגשות הנכונים, הילדה תקועה ולא יכולה להתבגר.
כל זה צריך לעורר בך – כמורה שלה – רצון להיות התשובה עבור הילדה. למורה יש כוח אדיר לעזור לילד להתבגר, דבר שקריטי יותר מהלימודים עצמם. זה מתחיל עם הרצון והכוונה שלך לתפוס את ההזדמנות ולהיות התשובה בשבילה. זה סוג של מבוך שבו את מטיילת כי אין מרשם; הטבע לא התכוון שילדים נתקעים והוריהם לא לוקחים מספיק אחריות. אבל הילד צריך רק אדם אחד; כתובת אחת – מישהו שמאמין בו ובכוונות הטובות שלו, גם כשהוא לא יכול לפעול לפיהן. את רוצה לבנות מערכת יחסים איתה היקשרותיים כך שהיא נמשכת אליך, סומכת עליך, מקבלת את הכוונתך וגם את נחמתך. את רוצה להפוך את עצמך ל"בית" שלה – מקום המפלט שנותן לה מנוחה פסיכולוגית ותחושת בטחון, שני צרכים בסיסיים ביותר שאם לא מקבלים מענה, הילד לא משוחרר להתרכז ולהתעניין בלימודים. את יכולה לפתח כמה הרגלים יומיומיים שבונים את המערכת היחסים הזאת. כשהיא מגיעה לבי"ס בבוקר, תפגשי אותה עם חיוך, חום, שמחה לקבל אותה והתעניינות בחייה. זה לוקח רק דקה או דקה וחצי. במשך היום, תאספי אותה – את העיניים שלה, החיוך שלה, את ההנהון שלה – עם הקשר עין שלך, החיוך שלך, ועם משהו שהיא יכולה לאחוז בו, כמו החום שלך, העונג בעינייך וכמה מילים על משהו שמחבר אתכם. כשהיא הולכת הביתה בסיום הלימודים, עוד פעם לאסוף את עיניה, חיוכים, וכמה מילים על מה תעשו מחר ושתחכי לה להגיע. זה נשמע כדברים פשוטים מאוד, אבל הדברים הפשוטים עושים את הדברים הגדולים, ובמקרה הזה הדברים הפשוטים מפעילים אינסטינקטים עמוקים בילדה להיקשר אליך ולקבל את הנחיותיך. במערכת יחסים כזאת, מוחה תקבל את המנוחה שהוא צריך כדי להניע את תהליכי ההתבגרות. ההתקדמות תהיה איטית, אבל אמיתית. הילדה צריכה למסור לך את לבה, וברגע שלבה אצלך, את צריכה להגן על לבה ולראות את הקשר ביניכן כיקר מאוד כדי לבה תהיה מוגן. רק זה יכול להמיס את המגננות שלה כך ששוב תהיה תנועה ברגשות המניעים את בגרותה; כדי שהיא תרגיש שוב את האכפתיות וכל הרגשות של לב רך. כשהיא מתנהגת בצורה לא מקובלת, תטפלי בזה בצורה שלא מרחיקה אותה ממך. תבני לעצמך צוות כמו מרוץ שליחים כך שאם למשל את רואה שהיא לא מסוגלת להיות בכיתה כי חסר לה מנוחה, את יכולה להעביר אותה ליועצת או אדם אחר בצוות שיכול לתת לה זמן אחד אל אחד. במקרה שלה, הילדה לא יכולה ללמוד מעונש, הרחקה או תוצאות למעשיה כי אין לה את הרגשות הנכונים הנדרשים ללמוד משהו מהדברים האלה. זה רק מחזק את המגננות ומקשיח את לבה עוד יותר, והופך את כל הבעיה למערכתית ויותר קשה לטיפול.
אני מקווה שזה נותן לך כיוון. את עושה הצלת נפש. את מוזמנת לעיין באתר שלנו ולקרוא את המאמרים, ומאוד מומלץ לקרוא את הספר "אחזו בילדיכם" (אפשר להזמין ממשרדי 03-9063153) כדי להבין את הבעיות יותר לעומק. זה גם היה מאוד עוזר אם כל צוות בית הספר היה יכול לעבור את ההשתלמות "הכוח להיות מורה" כי הבעיות שאת רואה רק גדלות בימינו ואנחנו צריכים מורים שמבינים במה הם באמת מתמודדים וכיצד הם יכולים לספק את המענה.
בהצלחה רבה,
בברכה,
שושנה הימן
0528-405568
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת www.lifecenter.org.il info@lifecenter.org.il 03-9063153
