סבתא יקרה,
קודם כל, טוב לשמוע מסבתא ששמה לב לצרכים של הנכדה ודואגת לה. לפעמים כל נטל האחריות לילדים נופל על הכתפיים של ההורים, וכאשר יש קרובי משפחה נוספים שתומכים והופכים לצוות גיבוי להורים, כל המשפחה מרוויחה.
זה לא פלא שנכדה בכיתה א' מתנגדת לשיעורי בית. היא צעירה ולא בשלה למערכת החינוך שבנוי לילדים שכבר התבגרו ויכולים להתגבר על קשיים כמו אי רצון ללמוד חומר שבעיניו לא מעניין, לעשות שיעורי בית אחרי יום של לימודים, ללמוד למבחנים, ועוד מטלות. כשיש לאדם מטרות ושאיפות לעתיד, הוא יכול להתגבר על קשיים אלה. זה ייקח עוד שנים רבות עד שנכדה תפתח את הרצונות שלה לעתיד. כדי להתגבר על הקשיים, הילד צריך התפתחות מוחית שנקרא אינטגרציה. ההתפתחות הזאת מתחילה רק בגיל 5 ולוקח שנים להתפתח. יכולת אינטגרטיבית משמע שהילד, כדי לעמוד במטלות של המערכת, הוא צריך חשיבה מפותחת שמעוררת בו את הדיסוננס בין "קשה לי לעמוד בדרישה אבל מצד שני, אני רוצה להתקדם בהגשמת השאיפות שלי." חשיבה כזאת יוצרת את התכונות שבני אדם צריכים להגשים את עצמם – תושייה, גבורה, סבלנות, שיתוף פעולה אמיתית, וכו'. לא סביר לצפות מילדים בכיתה א' לחשוב בצורה כזאת. היום אנחנו אפילו רואים פחות ופחות ילדים בגיל ההתבגרות עם חשיבה בוגרת כזאת. לכן, בינתיים – עד שהנכדה שלך יותר בשלה ויכולה לחשוב בצורה בוגרת יותר, חשוב להבין מה היא צריכה. כדי לאהוב לבוא לבית ספר בכיתה א', הנכדה שלך צריכה לאהוב את המורה שלה. זה לא מספיק שהמורה אוהבת אותה. האם הילדה אוהבת את מורתה? כדי לאהוב את המורה שלה, היא צריכה להיות מקושרת אליה. כשהיא מקושרת אליה, היא תשמח ללכת לבית הספר כדי להיות עם המורה. היא תרצה לרצות את המורה ולעמוד בציפיות שלה. היא תתאמץ כדי שהדברים יסתדרו כפי הנחיותיה של מורתה, כולל לעשות שיעורי בית.
איך זה קורה? איך ילד מפתח היקשרות עם המורה, אוהב את המורה, רוצה לרצות את המורה? האמת היא, זה האחריות של המורה ולא של הילדה. המורה צריכה לאסוף את התלמידה שלה כל יום. כשנכדתך מגיעה לבית הספר, המורה צריכה לקבל אותה בחיוך ובחום, ולהתעניין בשלומה. במשך היום, המורה צריכה ליצור איתה קשר אישי ולהביע שמחה בנוכחות שלה בכיתתה. כשהילדה הולכת הביתה בסוף יום הלימודים, המורה צריכה להיפרד ממנה בחיוך ובמילים רכות שמזמינות אותה לכיתתה למחרת. נכדתך צריכה להרגיש הזמנה נדיבה ממורתה להתקיים בנוכחות שלה. בית הספר יהיה הרבה יותר ידידותי להתפתחות הילד ואהבת הלמידה שלו עם המורים, המנהל ואנשי צוות אחרים היו מחייכים לילדים, משדרים להם חום ושמחה, היו אומרים להם שלום ובוקר טוב, היו מתעניינים בתלמידים באופן אישי ולא רק בהתנהגות "נכונה" וציונים טובים.
מחקרים רבים מוכיחים שכאשר ההנהלה והמורים מקבלים את התלמידים בשמחה ובחום, מביעים אכפתיות, בונים מערכת יחסים שלא תלוי בהישגים של הילדים, הילדים אוהבים יותר את הלימודים ואת בית הספר. זה משפיע על הרצון ללמוד ועל ההצלחות של התלמידים. זה האחריות של ההורים וגם של צוות בית הספר לספק לילדים מסגרת ידידותית שמספקת מענה לצרכים האנושיים שלו – סביבה של חום, אהבה, קבלה, סבלנות, ואכפתיות. בסביבה כזאת, הסקרנות ואהבת הלמידה מתעוררות. אני מוסיפה כאן קישור לשני מאמרים רלוונטיים.
https://www.lifecenter.org.il/category.php?id=33&pageCatID=115
https://www.lifecenter.org.il/category.php?id=27&pageCatID=116
בברכה,
שושנה הימן
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת
ספרים, הרצאות, סדנאות, הכשרות
www.lifecenter.org.il info@lifecenter.org.il
03-9063153
