תוכן

מקרה שקרה

אלינור ואני חברות מכיתה א'. בשנת הלימודים שעברה הגיע לכיתתנו תלמיד חדש – ערן. מהר מאוד הוא הפך להיות ילד מקובל. הבנים העריצו אותו, הבנות חיבבו אותו וגם פחדו ממנו כי הוא נהג לאיים שירביץ בכל פעם שלא עשו כדבריו. יום אחד ביקש ערן להעתיק שיעורים מאלינור, שהייתה תלמידה מצטיינת, והיא לא הסכימה. כל אותו היום קילל ערן את אלינור: "שמנה, מגעילה, זונה", ואיים עליה. "חכי ותראי מה יהיה לך" צעק לעברה כשהלכנו הביתה. הצעתי לאלינור להתעלם ממנו, אך הוא המשיך "ללוות" אותנו הביתה באיומים ובקללות. מאז אותו יום לא הפסיק ערן להציק לאלינור: בהפסקות הלך אחריה וקילל ושאר הבנים חיקו אותו. בהתחלה ניסתה אלינור לענות ולהתגונן אבל המצב הלך והחמיר והיא הפסיקה להגיב. כל הבנות בכיתה ידעו שערן יורד לחייה… מקלל, משפיל, מעליב… ריחמתי על אלינור, אבל מה כבר יכולתי לעשות? הבנות בכיתה אף פעם לא התערבו, כולנו הצענו לה להתעלם ממנו. אמרתי לאלינור שחבל שהיא לוקחת כל כך ללב, חבל שירדה בלימודים בגללו, אבל כלום לא עזר. גם כשאלינור התחילה להיעדר הרבה ולא להכין שיעורים חשבנו שהיא מזימה. אז מה אם הוא מקלל ומציק – בגלל זה היא צריכה להפסיק לתפקד?! היא אפילו דיברה איתי על כך שהיא רוצה לעבור בית ספר. מחנכת הכיתה הרגישה שמשהו אינו בסדר עם אלינור והזמינה את ההורים. אני זוכרת שאלינור היתה לחוצה מאוד והבטיחה שתעשה מאמץ להעלות שוב את ציוניה. האמת שכעסתי עליה, כבר לא היה כיף איתה ומצאתי חברה חדשה…

1. כיצד מתמודדים עם בעיות הצקה?

הגישה

יוזמה מצד בית הספר לקיים דיון על אירועים קשים שהתפרסמו באמצעי התקשורת מהווה הזדמנות לבחון יחד עם התלמידים את עמדותיהם ותפיסותיהם ביחס למקרים שפורסמו, לבחון את מערכת הערכים שלהם ואף לאתגר אותה. מוכנות המורים לדון עם התלמידים על נושאים אלה, מעבירה את המסר כי המבוגרים מוכנים להתמודד באופן כן ואמיתי עם נושאים קשים, ולקחת אחריות על עצירת האלימות מחד גיסא, ועל הגנה על התלמידים מאידך גיסא. התעלמות מאירועים אלה בשיח החינוכי בכיתה עלולה להעביר מסר של אדישות, או, לחילופין, – מסר של חוסר אונים של המערכת להתמודד אתם.

העלאה יזומה של אירועים אלה על ידי המורים מעבירה מסר נוסף לתלמידים – שמורים מהווים עבורם כתובת יומיומית לשיחה, ו"שזה בסדר" לגלות אם הם יודעים על אירועים כאלה בסביבתם. עצם הדיבור על אירועים אלה יתרום בכמה מישורים: יאפשר ביטוי רגשי של תחושות שאירועים אלה מעלים בתלמידים; יתרום לבירור עמדות של תלמידים כלפי מצבי פגיעה; יחשוף תפיסות שגויות על אודות פגיעה; יבהיר מהם גבולות המותר והאסור במערכות היחסים בין תלמידים לתלמידים; יחדד את ההבחנה בין סתם שובבות לבין מעשי אלימות, ובין התנהגות מינית נורמטיבית לבין הטרדה או פגיעה מינית; יעביר ידע רלוונטי הקשור באירועים אלה כמו הכרת החוק, פיתוח כישורים אישיים וכישורים חברתיים, כיצד להימנע ממצבים דומים ולהתמודד עמם.

המחנך צריך להעביר מסר ברור ברמה מילולית והתנהגותית, שכל גילוי של אלימות חייב להיפסק שכן הוא מהווה פגיעה בכבוד האדם ובזכויותיו, וככזה הוא חמור ומסכן את איכות החיים בחברה בריאה ומוסרית.
תלמידים יכולים להתגייס למניעה ולהפסקת מצבי אלימות על ידי שבירת השתיקה; על ידי מתן כוח לקול הדומם של מרבית התלמידים, שאינם שותפים לאירועים אלה; על ידי שמירה אקטיבית על זכויותיהם ועל זכויות של ילדים אחרים בסביבתם.

עקרונות הפעולה

דיון בכיתה על אירועים אלימים עלול:

1. להעלות את סף החרדה של תלמידים מסוימים. חשוב להיות רגישים לשפת הגוף של התלמידים, לשינויים בהתנהגותם, להתכנסות, להתנהגויות קיצוניות.
2. לגרום לתלמידים לחשוף חוויות שונות או דומות לאלה המתוארות באירוע. חשוב להפנות ילדים אל הצוות המקצועי שצריך להיות נגיש סמוך לדיון.

א. קיימת אפשרות שילד בכיתה יקום ויגיד: "זה קרה לי". ילדים מרבים לתת דוגמאות אישיות. חשוב להבחין מה מדברי הילד מקדם את הדיון הקבוצתי, ומה יש להפנות לשיחה אישית לאחר השיעור. שיחה מעין זו עלולה לעורר חוויות מעברו של הילד. חשוב לומר לילד: " טוב שאתה מספר על כך, אך אשמע אותך בהמשך באופן אישי".

ב. במהלך השיחה תלמידים עלולים לספר על פגיעה שהתרחשה בחברת הילדים בתוך כותלי בית הספר. במקרה כזה רצוי שהמורה יאמר: "זה עניין מאוד חמור מה שעולה כאן. אבדוק את הדברים באופן אישי עם כל מי שמעורב בכך ואשתדל לדווח לכם לגבי מסקנות והחלטות שיעלו" (זאת על מנת לתת לתלמידים תחושה של טיפול אמיתי ושל הסקת מסקנות).

ג. אין צורך לענות מיד ובמקום על כל שאלה שנשאלת בכיתה. כאשר נשאלות שאלות המביכות את המנחה או כאלה שאין הוא יודע מהי הדרך הנכונה לענות עליהן – עדיף לומר כי הוא יהרהר בנושא ויתייעץ לגביו, ובהמשך הוא יעלה אותו בכיתה באופן יזום על ידו.

ד. חשוב להחזיר שאלות המופנות אל המורה אל הכיתה כולה. דיון אמיתי, ולא רק מתן תשובות מצד המורה הנו כלי משמעותי לבירור עמדות אישיות, חשיפה לתפיסות שונות, הבהרת ערכים תוך עיבוד רגשי וקוגנטיבי.

ה. בכל פעילות בנושא יש לאפשר בשלב הראשון ביטוי רגשי לאירוע. בשלב זה חשוב לתת מקום לכל הרגשות העולים ובהמשך להסביר שמגוון הרגשות שעלו הם תגובות טבעיות שמקורן בקושי הכרוך במפגש עם תופעות כל כך קשות.

ו. על המנחה להישמר מנקיטת עמדה שיפוטית ומהטפת מוסר. יחד עם זאת עליו להעביר מסר חד משמעי שאלימות היא תופעה שלילית. ניתן להתנגד לה אם העומדים מהצד יתאחדו לפעול נגדה. אחת הדילמות שעשויה לעלות בשיחות אלה היא: האם הפרת קשר השתיקה וגילוי הסוד הוא בבחינת הלשנה. יש לחזק את ההבחנה בין גילוי סוד שיש בו סיוע לאחר לבין הלשנה.

ז. כאשר המסרים הכיתתיים מעודדים התנהגות אלימה – חשוב לפעול בשני כיוונים בו זמנית: מחד גיסא יש לנסות ולברר עם הקבוצה על איזה צורך שלהם עונה תפיסה זו (למשל כשאני מעודד אלימות זה נותן לי תחושת השתייכות לקבוצה; או אלימות היא דרך יעילה כי אני לא מכיר דרך אחרת, ועוד); מאידך גיסא, יש לעודד את הקולות הדוממים להישמע בדיון.

ח. חשוב שעיסוק בנושאים אלה לא יהיה חד פעמי בבחינת "זבנג וגמרנו" – אלא יהווה דיאלוג הנמשך מספר מפגשים. לאחר שיחות מסוג זה רצוי להתייחס לאירועים מזמנים בחיי היום-יום בבית הספר או לתכנים לימודיים, ולהתייחס לקשר שלהם אל המסרים, הרגשות והמחשבות שעלו בשיחות.

טיפים

א. ילדים מרבים לתת דוגמאות אישיות. חשוב להבחין מה מדברי הילד מקדם את הדיון הקבוצתי, ומה יש להפנות לשיחה אישית לאחר
השיעור.
ב. חשוב לתת לתלמידים תחושה של טיפול אמיתי בבעיית האלימות ושל הסקת מסקנות.
ג. אין צורך לענות מיד ובמקום על כל שאלה שנשאלת בכיתה.
ד. חשוב להחזיר שאלות המופנות אל המורה אל הכיתה כולה.
ה. בכל פעילות בנושא יש לאפשר בשלב הראשון ביטוי רגשי לאירוע.
ו. על המנחה להישמר מנקיטת עמדה שיפוטית ומהטפת מוסר. יחד עם זאת עליו להעביר מסר חד משמעי שאלימות היא תופעה שלילית.
ז. כאשר המסרים הכיתתיים מעודדים התנהגות אלימה – חשוב לפעול בשני כיוונים בו זמנית: מחד גיסא יש לנסות ולברר עם הקבוצה על
איזה צורך שלהם עונה תפיסה זו, מאידך גיסא, יש לעודד את הקולות הדוממים להישמע בדיון.
ח. חשוב שעיסוק בנושאים אלה לא יהיה חד פעמי בבחינת "זבנג וגמרנו" – אלא יהווה דיאלוג הנמשך מספר מפגשים.