תוכן
ילד
הורה מורה
במאמרים קודמים התמקדתי בילד.
במאמר זה אתמקד בשני הקדקודים הנוספים של משולש יחסי הגומלין והם ההורה והמורה.
על פי משולש זה הילד נשען על המורה וההורה. כלומר, שני גורמים בעלי מטרה משותפת.
הורה ומורה – שני גורמים האמונים על חינוכו של הילד.
הורה ומורה שני גורמים שמטרתם אחת – שלילד יהיה טוב:
המורה באמצעות הידע המקצועי, ההורים בהכרתם הטובה והבסיסית את הילד.
ומאידך- הורה ומורה שני גורמים שלא תמיד מקבלים את דעותיו של השני.
מבנה המשולש בעבר
בעשורים הראשונים של המדינה לא דובר כלל על משולש, על הקשר עם ההורים. בית הספר קבע את מדיניות החינוך בהתאמה לתכני הלימוד המוכתבים על ידי משרד החינוך. ברוב בתי הספר התכנים, הדרך וספרי הלימוד היו זהים וההורים לא התערבו בהחלטות הנוגעות לנושאים הנלמדים או לדרך ההוראה.
בית הילד= ההורים, היוו את התפיסה המיושנת.
בית הספר היווה את המקום להתחדשות ולהתקדמות והמורה- היה כל יכול. המורה היה בעל מילה ובעל סמכות כשעל הילד וכמובן על ההורים לקבל את כל הנאמר כעובדות בשטח שאין עליהן כל עוררין.
הקשר בין המורה להורה היה חד צדדי ובא לידי ביטוי בעיקר בימי הורים. ההורים לא חשבו כלל שיש להם מקום לבקש/ לשאול בוודאי שלא לדרוש מהמורה או ממנהל בית הספר דבר הקשור לילד. המפגשים נערכו באווירה מכבדת, בנועם ומתוך הכרה במקומו, תפקידו וסמכותו של המורה.
מאוחר יותר (שנות השבעים) התחולל הצעד הראשון בכניסת ההורים למערכת החינוכית.
הותרה מעורבות הורים בהחלטות של בית הספר (25%). בשלב זה לא הוגדר במדויק באילו תחומים. כל בית ספר שבחר לאמץ היתר זה התנהל מול החידוש בהתאם לשיקולי דעתו: הפעלות שניתנו על ידי הורים, שיתוף בטיולי בית ספר וכו'. המעורבות בתחום הלימודי הייתה בשלב זה זניחה.
עם השנים גדלה מעורבות ההורים בבית הספר. חלק מבתי הספר השכילו לשלב את ההורים בתחומים מסוימים וליהנות מניסיונם וידיעותיהם. בחלק מבתי הספר תירגמו ההורים את הפתיחות לחולשה של מע' החינוך. המעורבות היוותה מוקד כוחני להתערבות והחלה נסיגה במרקם האישי ובאיזון היחסים בין ההורים למורים.
במקביל עלו דרישות מצד הורים לשינויים בתכנים, בדגשים לימודיים, וביקורת על דרכי התנהלות והתנהגות של מורים והנהלה, שמן הסתם לא התקבלה בעין יפה על ידי הצוות החינוכי.
אותו משולש (הורה-מורה – ילד) שאמור לעבוד בשיתוף, להיות פורה ומפרה – ניפגע.
הרצוי – תקשורת מיטבית.
דיאלוג משותף ומתמיד בין הצוות החינוכי להורים, שיהווה חלק אינטגרלי ממטרות בית הספר ובמטרה לתרום ולהיתרם.
היום ברור לכל הצדדים שלהורים יש חלק משמעותי ומרכזי בחיי הילד. ההורה, בניגוד למורה שלו כ- 30 ילדים בכתה, רואה את ילדו באופן יחידני, מכיר את ילדו בסיטואציות שונות מזו של בית הספר ומן הסתם מכיר את הילד, אופיו וקשייו טוב יותר מכל גורם חינוכי אחר.
לכן חובת ההורה לעדכן, לספר ולדווח לצוות החינוכי על כל הרגשות, ההתלבטויות והקשיים של הילד.
בו בזמן חובת הצוות החינוכי להקשיב ולהפנים.
סיכום /המלצות
מורים
· חובתכם להיות קשובים לרחשי ליבו של ההורה.
· זכרו ! הורה אינו אויב. מטרתו לגדל ילד עם תחושת בטחון עצמי ובעל הישגים.
· שקפו להורים את מצב הילד, התנהגותו וקשייו כפי שאתם רואים אותו בכתה.
עשו זאת בסבלנות ובהבנה.
· הקפידו על תרבות שיחה. דברו בגובה העיניים וללא התנשאות.
הורים
· חובתכם להיות מעורבים בחיי הילד בבית בחברה ובבית הספר .
לעמוד לצידו של הילד כשצריך, לעזור, לתמוך, לחזק ולהגן בשעת הצורך.
· זכרו ! מורה אינו אויב. מטרת שניכם זהה, גם אם התפיסה הבסיסית ו/או הדרך שונה.
· על תשתפו את הילדים בביקורתכם, במידה וקיימת, לגבי תכני הלימוד או דרכי ההתנהלות בכתה.
הילד צריך ללמוד להתנהל בכבוד מול הצוות החינוכי. ללא זלזול במקצוע הנלמד ו/או המורה המלמד.
· בעת הצורך שאלו, העירו, בקשו הסבר נוסף מהמורה /המנהלת אך זכרו תמיד את הדרך הנכונה ואת היותכם דוגמה לילדיכם. התפרצות לא מכובדת עלולה לגרור אחריה בושה ונזק חברתי לילדכם.
· תאמו פגישות מראש. הגיעו לפגישות רגועים (כמה שניתן) בנכונות גם לשמוע לא רק להשמיע.
תנו למורים הזדמנות לבדוק ולהתייחס לדברים.
· הקפידו על תרבות שיחה מכובדת. על תרימו את הקול ואל תשתמשו בניסוחים או טון דיבור מאיים.
· העמידו תמיד מולכם את טובת הילד בראייה החינוכית-חברתית. זהו או הקשיבו למורה שזיהתה בעיות הפוגעות בתפקודו השוטף.
· במידת הצורך פנו לאיש מקצוע שיעזור לילד לחזק את בטחונו בעצמו וביכולותיו.
הפחיתו התנגדויות ואפשרו שיפור מצב והעלמת הבעיות שזוהו.
זכרו! לעיתים , עם קצת עזרה – ההצלחה על כף היד!!
