תוכן
אלו השלכות יש להתרחשויות במרחב האינטרנט על עבודתו של הפסיכולוג החינוכי?
להתרחשויות במרחב האינטרנט יש השפעה עצומה על עבודתו של הפסיכולוג החינוכי. זו השפעה שמתרחשת בתהליך מתהווה דינאמי משתנה כל הזמן, זה לא משהו שאנחנו יכולים לצלם אותו ולאפיין אותו בנקודת זמן אחת. אני חושבת שהשינוי קשור גם בלקוחותיו של הפסיכולוג החינוכי וגם בזהות שלו. צריך להתחיל את הדיבור על השינוי הזה מהזהות של הפסיכולוג עצמו. לדעתי צריך לקחת בחשבון שהפסיכולוגים החינוכיים בשירות הציבורי הם פסיכולוגים המשתייכים לדורות שונים, חלקם שייך לדור הבייבי בום וחלקם לדור ה-Y מי שבעצמם הם ילידים של המחרב הוירטואלי לעומת פסיכולוגים כמוני, שהם פסיכולוגים מהגרים לעולם הוירטואלי. על מה הם התחנכו מבחינה מקצועית? מי לימד אותם לפעול במרחב זה? שאלות אלה קודמות לשאלות על מה קרה לאוכלוסייה עצמה.
אם נתייחס להשפעה של המרחב הוירטואלי על תחום מרכזי מאד בעבודה של פסיכולוגים שזה הפסיכולוגיה של היחסים הבין אישיים, של התקשרות, ההתפתחות של יכולת ליצירת קשר והשיבושים עד כדי טראומות בתחום הזה, אז הפסיכולוגים צריכים להתייחס לא רק לתהליכים אחרים שקורים ללקוחות שלהם אלא גם לדימויים שהם מביאים הפרה-דיספוזיציות והתפיסות שלהם כלפי הסביבה החדשה שבה הלקוחות שלהם חיים, הם חיים בסביבה אחרת. ולכן המרקם הוא מאד מורכב, זה מפגש בין מה קורה בעולם של הפסיכולוג איך זה משליך על העבודה שלו, מה קורה בעולמם של הלקוחות ואיך הוא פוגש את זה. אני חושבת שיש פערים והבדלים עצומים בין הפסיכולוגים באדפטציה לשינוי הזה.
מה את חושבת שצריך לעשות כדי לגשר על הפערים האלה?
אני חושבת שנדרשת חשיפה לוריאנטים של המדיום, חשיפה לחוויות שיש לילדים, להורים ולאנשי חינוך בתוך העולם הווירטואלי, ואיך מתרחש המפגש עבורם בין המציאות לבין העולם הוירטואלי, מה זה עושה לחיים שלהם. יש לאפשר כמה שיותר דיונים מקצועיים בנושא הזה כדי לפתוח אותו ולקחת אותו למקום של מקסום אפשרויות להתערבויות מקצועיות. אבל זה מתחיל בחשיפה, אני אתן לך דוגמה, אתמול בערב ישבתי עם הילדים והחברים שלהם בגילאים שסביב 20 עד 25 שנים והשיח הדהים אותי. הרגשתי מהגרת בשיחה הזו, זו הייתה שיחה על הפייסבוק ועל המידה שבה הפייסבוק עלול לפגוע בפרטיות שלך משום שאחרים יכולים לשים תמונות שלך, עוד טרם הספקת לבקש שיסירו תמונה. גם אם התמונה הוסרה לבסוף, זה כבר היה שם, מה יודעים ולא יודעים עליך, מה יודעים עליך ולא יודעים עליך אם אתה מפקד בצה"ל , אם כרגע התחלת קשר זוגי חדש….מה המשמעות עבור ילדים יותר צעירים והאם זה בטוח יותר או פחות עבור ילדים יותר צעירים. פגשתי את הבדלי הדעות ביניהם ואת הבדלי הגישות ביניהם לגבי המידה בה הפייסבוק פוגע בפרטיות שלך. אם נקח דווקא את המוטיב של פרטיות, הסוגיה של פרטיות כשמורה ותלמידיו נמצאים בפייסבוק, הסוגיה של פרטיות בהקשר של הורה-ילד שלתוך זה נכנסת האינטראקציה הטיפולית, זה מצריך מהפסיכולוג, במידה והא לא יליד, להסכים להיות מהגר כי אם אתה לא מסכים להיות מהגר הרלוונטיות שלך כמטפל בעיני נפגעת, זה מצריך מהפסיכולוג הכרות קרובה עם המרחב הזה, עוד לפני שנלך לשימוש במרחב הוירטואלי ככלי מקדם טיפול . ענין נוסף, הסביבה הזו היא כבר לא סביבה שבין בודדים כי אם סביבת המונים. מה המשמעות למשל שהילדים המטופלים ע"י פסיכולוג חושפים את זה ברשת בינם לבין עצמם? עולות כאן אין ספור שאלות.
דיברת על פסיכולוגים מהגרים וילידים, על כך שההכשרה שלהם ניתנה להם ע"י אנשים שהם בעצמם מהגרים. אני רוצה לשים על הילידים דגש על אותם פסיכולוגים הילידים שנמצאים בשירות הפסיכולוגי, האם העבודה שלהם שונה מזו של הפסיכולוגים המהגרים?
אני חושבת שברגע שמדובר על פסיכולוגים שהם ילידים, מתוקף היותם ילידים הם מתייחסים להיבטי החיים במרחב וירטואלי למפגשים המקצועיים שלהם, באינטראקציה עם ילד/נער/נערה, באינטראקציה עם הורים ועם אנשי מקצוע. צורת החשיבה שלך, השאלות שאתה שואל, המקומות שאליהם אתה מכוון את השיח הטיפולי לוקחים בחשבון מרחב חיים אינטרנטי, זה כבר נמצא שם, זה לא מצריך למידה או שימת לב, זה בא מהחיים שלך.
האם אפשר ללמוד את מה שהילידים יודעים? אפשר ללמוד להיות יליד?
לדעתי אפשר ללמוד להיות מהגר במובן המקצועי. יש הבדל בין הגירה להגירה מקצועית. בהגירה מקצועית יש מחויבות, יש אחריות להיות רלוונטי ולהיכנס לנבכי הנבכים של העולם של הסוביקט, מושא ההתערבות פסיכולוגית, זה אחרת מהגירה כמושג רחב באוריינטציה בה אנחנו מדברים כאן. הגירה מקצועית מחייבת אותך להיות רלוונטי. אני אתן דוגמה מהמציאות היומיומית, אם פסיכולוג עובד עם ילדים פוגעים מינית זה, מחייב אותו להיכנס לתוך העולם הזה וללמוד אותו, לא במובן של כלים בלבד, אלא במובן של נבכי הנפש של ילדים שההתנהגות שלהם היא התנהגות שפוגעת מינית. זה ברור לנו בכל מיני זירות מקצועיות שמצריכות פרופסיונאליזציה מיוחדת אבל ה-DNA של הפסיכולוג מבחינה מקצועית הוא כזה שהוא צריך בכל מקרה להתחייב לעשות סוציאליזציה מקצועית לנוכח שינויים חברתיים. כמה שקורה לפסיכולוגים שהיגרו מארצות אחרות. הרזולוציות והדוגמאות לא מקבילות הן שונות זו מזו, אבל בכל מקרה ההבנה של הפרט היא הבנה בתוך קונטקסט חברתי. ומעצם העובדה שזה קונטקסט חברתי יש לו אחריות להיות מהגר מקצועי.
האם האחריות הזו היא אחריות אישית של כל אחד? אם אני פסיכולוגית חינוכית מהגרת, איך את מציעה לי להתנהל בלקיחת האחריות הזו? דיברת על שירות ציבורי, מה התכניות בשירות הציבורי?
אני רוצה לומר משהו קודם על השירות הציבורי. אני חושבת שיש כאן הבדל מאד גדול בין הגירה כשזה נוגע לקליניקה הפרטית של הפסיכולוג לבין תהליכי ההגירה והאחריות לתהליכי ההגירה בתחום השירות הציבורי. ברגע שזה ציבורי יש כאן הרבה יותר עכבות. לפני שעונים על מה צריך לעשות צריך לקחת בחשבון את העכבות. משום שכשירות ציבורי עולות שאלות של איזה סוג שירות פסיכולוגי אנחנו נותנים בתחום של ההתערבויות הפסיכולוגיות של ייעוץ פסיכולוגי למורים תוך שימוש ברשת, ייעוץ להורים תוך שימוש ברשת לא רק באינטראקציה הטיפולית של פסיכולוג עם ילד/ילדה נער/נערה. האם האמצעים הטכנולוגיים בכלל נמצאים ברשותנו, מה באשר להבדלים בין אנשי צוות בתוך השירות פסיכולוגי החינוכי? אם בשירות הפסיכולוגי החינוכי עובדים כ- 30 פסיכולוגים האם אנחנו מביאים את זה כאופציה שעומדת לרשות פסיכולוגים מסוימים ואולי יותר הילידים שביניהם? או שאנחנו אומרים שזו מדיניות של השירות הפסיכולוגי חינוכי על כל עשרות הפסיכולוגים החינוכיים הפועלים בו. יש כאן המון דילמות, שאלות ואתגרים והזדמנויות כשזה נוגע לשירות ציבורי, משום שיש אפשרות והזדמנות אבל יש גם מגבלות שקשורות באתיקה. יש סוגיות שקשורות למשל בשעות העבודה, שעות העבודה הן חלק מאתיקה מקצועית, למשל המיידיות האפשרות שפסיכולוג בקליניקה פרטית יכול להגיד שחלק מהשירות שלו זה מיידיות במענה ומדי ערב נכנס בין השעות עשר לשתים עשרה בלילה עונה למטופלים, נכנס לפייסבוק ורואה מה שלומם. אם נכנסת תקשורת דרך הפייסבוק הוא מגיב אליה, וזה לא שעת טיפול של ארבעים דקות בשעה נקובה . זה אקסטרה של השירות? האם זו עמדתו של השירות הציבורי? האם סוג השירות הזה חל על כל הפסיכולוגים העובדים בו? מה לגבי ההבדל בין שאלה של מטופל לבין קריאת מצוקה מנער או נערה הלומדים במסגרת החינוכית בה הפסיכולוג עובד? יש כאן המון סוגיות אתיות ומקצועיות שמקבלות נפח ומשמעות הרבה יותר מורכבים בשירות הציבורי. יכולים גם להימצא הבדלים בין השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים השונים, מדובר ב – 257 כאלה, עשויים להיות הבדלים בין שירותים פסיכולוגיים חינוכיים. השירותים הפסיכולוגיים פועלים בתוך קהילות חברתיות, חינוכיות, קהילות מגוונות. שעלינו כמעצבי מדיניות מקצועית של עבודת השירותים הפסיכולוגיים, לוודא את מה שבהתחלה כיניתי 'החשיפה', להגיע למצב ששואלים את השאלות האלה, התשובות תתקבלנה בווריאנטים שונים, לשפ"י יש תפקיד של חשיפה, להכניס את השירותים הפסיכולוגים לתוך הגירה מקצועית, ליצור תהליכי הגירה ולגלות את הילידים.
האם את יכלה לספר על תהליכים של חשיפה ועל הדים בעקבותיה?
יש שירותים פסיכולוגיים שהתחילו את הבירור הזה לעצמם, אם זה בגלל עניין אישי של מנהל שירות פסיכולוגי, אם זה בגלל שהעיר עצמה עשתה שדרוג של הפלטפורמה האינטרנטית לרשות הציבור, יש מקומות שהגיעו לזה דווקא מתוך רצון לשדרג שירות לאוכלוסייה, למשל שירות פסיכולוגי שהחליט שדרך קשר אינטרנטי עם הורים הוא מקדם את הסיכוי שהורים יכירו מה זה שירות פסיכולוגי ויגיעו לכמה שיותר מגעים עם השירות הפסיכולוגי גם אם הם מגעים נקודתיים, ומה שמעניין שם זה לא השימוש בזה ככלי שיווקי כדי ליידע מה עומד לרשות תושבי אותה רשות, אלא מה שבעיני הם שידרגו זה הווריאנט של הקשר עם הלקוח. יש מישהו שיגיד ששירות מסוג זה , הוא שטחי או קצר מועד. ואני חושבת שכיום חשוב שיהיה לשירות פסיכולוגי גם מדיום קל, באופן לא מחייב, זה יותר קרוב לשפת המרחב הוירטואלי. מדובר באימוץ של שפה אחרת והיחלצות ממקום שאיכויות השירות נמדדות לפי כמות האינטראקציות שמקיימים או הבחנות מדויקות של רמת החומרה כי אם הכרה בצרכים של מרחב המוני. ככל שאנחנו נזמן שירות פסיכולוגי לאוכלוסיה יותר רחבה נהיה שירות פסיכולוגי יותר רלוונטי, ופה אני רואה ניצנים של אימוץ של השפה שהיא יותר בכיוון web 2, הוא לא עובד על המונולוגים ועל הדיאלוגים, וברור שיש שם גם מונולוגים ודיאלוגים בפנים, אבל הוא עובד על היכולת להיות במרחב הזה כשירות להמונים, לא לפחד מהמוניות, משירות פסיכולוגי להמונים, וזה בעיני תרומה אדירה של הפסיכולוגיה החינוכית להורים בעת הזאת.
את מדברת על ההמוניות אני רוצה להזכיר מאפיין נוסף של האינטראקציות ברשת וזה השטחת פירמידות, גם פירמידות מקצועיות משתטחות, איך התהליך הזה משפיע על האני המקצועי של הפסיכולוג? על אך הציבור מסתכל עליו?
אני חושבת שזו סוגיה בקונפליקט. יש פסיכולוגים שמיודדים עם ההכרה בכך שלהגיע לאוכלוסיה רחבה גם אם בנגיעות קטנות, זה ערך בפסיכולוגיה החינוכית משום שהיא נועדה ליצור זמינות, היא נועדה ליצור תיאבון היא נועדה ליצור לגיטימציה לכך שאתה לא צריך להיות מאד חולה כדי להגיע לפסיכולוג ובזה יש תרומה אדירה בעיני. יש חלק שיש לו סיכוי להיות בקונסציוס ויש חלק שיעורר תגובה כמו: "זו פסיכולוגיה?! נו באמת!!" . זה סוג של הכה את המומחה… זה היה גם קודם, יכולת לפתוח מגזין כמו: "לאישה", ולמצוא שם שאלות ותשובות של מומחה. בעיני הסוגיה המרכזית היא סוגיה של התאמת השירות לצורכי הלקוח, לקוח שמבקש מענה קל ובעקבות זה יחווה חוויה חיובית, יפנה בעתיד לסיוע משמעותי ומקצועי במידה וחווה חוויה חיובית במפגש עם פסיכולוג. אם חס ולחלילה יקלע במהלך חייו, בין אם הוא מתבגר בן 16 המתלבט בשאלות של זהות מינית או הורה צעיר בן 25 השואל שאלה על השכבת ילדים לישון, העובדה שהיה שם מענה פסיכולוגי לצרכיו והוא חווה חוויה של אמפתיה ונותר עם הרגשה מאפשרת, בעתיד יגדל הסיכוי שירגיש נח לפנות. צריך לפתוח את כל הרפרטואר של שירות פסיכולוגי, להרחיב שירות פסיכולוגי להמונים, גם אם הוא שירות " קל" כביכול כי הוא יוצר לגיטימציה, וכשאנשים יזדקקו ליותר מכך הם ידעו לצרוך זאת.
אני מקשיבה לך וחושבת שאם הייתי מראיינת אותך לפני 5 שנים לא הייתי שומעת אמירה זו, עם הפנים לעתיד לעוד 5 שנים, מה את יכולה לציין באשר הפסיכולוגיה בשירות הציבורי בארץ?
זה נורא מזמין לחלום את העתיד הקרוב הזה, השיחה הזאת מחברת אותי עם התפיסות שאני, כדור מהגרים לעולם הוירטואלי הזה, מזהה שחינכו אותי עליהם ועכשיו ניתנות הזדמנויות חדשות. אותי, כסטודנטית לפסיכולוגיה חינכו שלב ליבה של הפסיכולוגיה החינוכית זה להגיע לציבור, זה הערך המוסף שלה. זוהי פסיכולוגיה חיובית, פסיכולוגיה מגדלת. היא לא עוסקת רק בעולם הטראומטי והמשברי ובהיבטים של עיכובי ההתפתחות וצרכים מיוחדים. היא נועדה לאפשר להיות מנגנון תומך בגדילה ובהתפתחות, ומתוך השיחה הזו אני מבינה כמה דווקא החוויה של מה קורה בעולם הוירטואלי הזה וכמה אנחנו צריכים להיחשף ולחשוף, ללמוד אקטיבית את השינויים בעולם. כשאת שואלת אותי על העתיד הייתי רוצה לראות שירותים פסיכולוגים עם הרבה יותר מבנים בתוכם של פסיכולוגיה להמונים, שזה אומר שכן יש פייסבוק, או מחר בבוקר זה יהיה אולי משהו אחר, של השירות הפסיכולוגי שהשירות הפסיכולוגי מזמן יצירת קשר עם כמה שיותר לקוחות בכלים שהוא צריך ללמוד ובהתוויות אתיות שצריך להגדיר, אבל שדרך הקרבה אל הציבור וההכרה בתהליכים האלה גם תגבר הגישה ליותר ילדים ובני נוער , להורים ולאנשי חינוך. את הכלים, המנגנונים והקודים האתיים צריך להתאים למציאות, וזאת המציאות. הייתי רוצה לראות את השירות הפסיכולוגי חינוכי מממש את הפוטנציאל הגלום בו לשירות בעולם שהמרחב הוירטואלי הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
