כאשר אנו מלמדים תלמידים כיצד להתנהג במרחב הבית סיפרי אנו חייבים להתייחס לצרכים האינדיבידואליים של כל אחד מהתלמידים. אנו יודעים, שאנשים שונים לומדים בדרכים שונות, הן למידה של תכנים אקדמיים והן למידה של התנהגות. כאשר מדובר בתכנים לימודיים מקובל ללמד על פי תוכנית לימודים שנקבעת מראש הכוללת תכנים ודרכי הוראה. ילד שאינו מצליח ללמוד את התכנים שנקבעו בדרכי ההוראה הרגילות, נחפש עבורו דרכים או תוכניות לימוד אלטרנטיביות וניתן לו תמיכה של הוראה מתקנת. גם התנהגות היא דבר נלמד. כלומר, עלינו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות המתאים לבית הספר ולגיל הילדים, ולאחר מכן לבנות תוכניות שילמדו את כלל הילדים להתנהג במרחב הבית ספרי. תוכניות אלה הן תוכניות ניהול התנהגות בבית ספר בכלל ובכיתה בפרט, שדוגמאות רבות מהן נמצאות באתר בפינה שאלה למומחה ניהול כתה.
על פי ניסיוני, בכיתות בהן פועלות תוכנית ניהול התנהגות בכתה, בדרך כלל, רוב התלמידים מצליחים ללמוד את הכללים ולהתנהג בהתאם, אם תלמיד מסוים אינו מסוגל לעמוד בכללים הכיתתיים, ניתן לערוך ניתוח של ההתנהגות שלו ולבנות לו תוכנית פרטנית, שתסייע לו לעמוד בכללים. תלמידים עם קשיים משמעותיים בתחום ההתנהגותי רגשי, שלמרות כל התמיכה שתיארתי אינם מצליחים לעמוד בכללים, יזדקקו אולי לסביבה אחרת מובנת יותר שתסייע להם ללמוד להתנהג בצורה הולמת במרחב הבית סיפרי (מסגרת של כיתה או בית ספר לחינוך מיוחד).

בהצלחה,
אורנה מידן