תוכן
ישנם סוגים שונים של שקרים: שקרים לבנים – הנאמרים כדי לא לפגוע ברגשותיו של אדם; שקרים אלטרואיסטיים – שנועדו כדי להגן על חפים מפשע; שקרים שנאמרים כבדיחה, כדי לשעשע; ושקרים כדי להגביה את תדמיתו של הדובר שקרים כאלה לא רק שהם מקובלים, אלא מהווים חלק מהתנהגות מנומסת. כאשר מישהו מעדיף להגיד את "הכול בפנים", תיחשב התנהגותו בלתי מנומסת ובוטה. וישנם כמובן השקרים שנועדו לתועלתו של השקרן. השקר נחשב כתופעה מגונה, קודם כול משום שהוא חותר תחת אושיות היחסים בין בני אדם.
הנסיבות
במהותו, שקר הוא תקשורת שהעובדות שמוצגות בה אינן נכונות, שהשקרן מאמין שהדברים שהוא אומר אינם נכונים ועל ידי מסירתם הוא מתכוון להטעות את קורבנו. בספרו על הפסיכולוגיה של השקר, מסביר איתן אלעד שהשקר הוא צורה שכיחה למדי בתקשורת האנושית, גם בכיתה, והוא מתרחש כמה פעמים ביום. ישנם סוגים שונים של שקרים: שקרים לבנים – הנאמרים כדי לא לפגוע ברגשותיו של אדם; שקרים אלטרואיסטיים – שנועדו כדי להגן על חפים מפשע; שקרים שנאמרים כבדיחה, כדי לשעשע; ושקרים כדי להגביה את תדמיתו של הדובר. שקרים כאלה לא רק שהם מקובלים, אלא מהווים חלק מהתנהגות מנומסת. כאשר מישהו מעדיף להגיד את "הכול בפנים", תיחשב התנהגותו בלתי מנומסת ובוטה. וישנם כמובן השקרים שנועדו לתועלתו של השקרן. השקר נחשב כתופעה מגונה, קודם כול משום שהוא חותר תחת אושיות היחסים בין בני אדם. במצב של אי אמירת אמת אובד יסוד ההגינות והאמון. הילד שמרגיע את אמו – "אצחצח שיניים אחר כך" והולך מיד לישון, לא רק מוליך שולל את האם הדואגת, הוא גם פוגע בבריאותו. כאשר הגבר משקר לאשתו שאין לו אישה אחרת זולתה, הוא פוגע באופן אנוש בחיי הנישואין שלהם. בגידה מתרחשת גם בנסיבות אחרות, למשל כהעלמת מסים. אם כל האזרחים יעלימו את הכנסותיהם, המדינה לא תוכל להתקיים. השקר במקרה זה נובע מרצון להימנע מלתת את פרי עמלך לאחרים. כדי להרתיע את המשתמטים נחוצים חוקי מדינה, רואי חשבון, גובי מס, שוטרים ובתי סוהר.
אף על פי שמקובל לגנות אותו, לשקר תפקיד חשוב בהתפתחות החברתית של ילדים והוא חיוני ביחסי מבוגרים וילדים. ילדים לומדים מגיל צעיר מה המבוגרים רוצים שהם שיגידו. זהו סממן של עצמאות מחשבתית, של יכולת לנהל יחסים חברתיים תקינים. לא תמיד מספרים לנו הילדים מה באמת קרה להם, והדיווח אצל הקטנים כולל לעתים עיוותים מכוונים או בלתי מכוונים ובלתי מודעים של העובדות. השאלה החשובה באמת אינה אם ילדים אכן משקרים, אלא מהם הגורמים אשר משפיעים עליהם לשקר, כאשר הם מספרים לנו דבר מה. פעמים רבות משנים הילדים את הפרטים של הסיפור בדיוק מאותן סיבות שעושים זאת מבוגרים: הם מבקשים להגן על עצמם ולהגן על הקרובים להם, להימנע מעונש או להשיג דבר מה שהם חפצים בו. לא תמיד נועד השקר לשרת את המטרות של הדובר עצמו.
הכלי: זיהוי המניעים
כאשר ברור למורה שהתלמיד משקר, המורה (א) נמנע מהתייחסות לעובדות, אלא (ב) מאתר את המניעים המשוערים להתנהגות ו(ג) משקף אותם לתלמיד. לאחר שהתלמיד מאשר (או שולל) את אותם מניעים, המורה מצמיד את המניע להתנהגות ו(ד) מביע את דעתו באשר לאותה התנהגות, לאי אמירת האמת ו(ה) מה הוא מצפה מהתלמיד כעת.
אני מבין שקשה לך להכין שיעורי בית במתמטיקה. היית מעדיפה שלא אתן לכם כל כך הרבה בעיות לתרגול בבית, נכון?
כן.
אני יודע שיש לך המון עיסוקים בשעות הערב ואין לך חשק לפתור את הבעיות. רצית להסתיר ממני שלא הכנת שיעורי בית והתלבטת איך לעשות את זה. בסוף, כששאלתי אותך שיקרת.
(מורידה את הראש)
אני מבין את הרצון שלך שאחשוב שאת תלמידה טובה, אבל הייתי מעדיף שתגידי לי את האמת, אחרת לא אדע שקשה לך, מה דעתך?
אני מבטיחה לא לשקר יותר.
חשוב לי שיהיו בינינו יחסים של אמון. אם לא הספקת להכין תודיעי לי בבוקר בשקט. אם את זקוקה לעזרה, תגידי לי.
מטרות הכלי
לכלי כמה מטרות ויתרונות: הוא מאפשר (א) לדון בשקר בלי להיקלע למשחק של חתול ועכבר; (ב) הוא עוזר לתלמיד להבין את מניעיו ואת החלטתו להתנהג באופן חריג; (ג) הוא מספק מוצא של כבוד לתלמיד בכך שאינו "נתפס" בקלקלתו. (ד) הוא מוריד, לכאורה, את הסטיגמה השלילית שמוצמדת להתנהגות ובכך מאפשר לשני הצדדים לדון במקרה באופן פחות נרגש וטעון; (ה) העיסוק במניעים מאפשר להשיב את האמון ליחסים שבין הצדדים, ובאופן פרדוקסאלי (ו) יקשה על התלמיד בפעם הבאה לשקר, משום שכבר נחשפה התשתית הרגשית וההתנהגותית שבגללה שיקר.
רקע תיאורטי
מתן ידע: פנייה למניעים עוקפת את הבעיה העיקרית בטיפול בשקר – אותו אקט של הטלת סטיגמה ותפיסת הגנב. בהתייחסות למניעים המורה למעשה מגדיר מחדש את הבעיה, הופך אותה יותר "אנושית" ומובנת, ובכך נוצרת תשתית לשיחה עניינית שגם מאפשרת לצאת מתוך מסכת ההסתרות וההתגוננות.
הכוונה להתנהגות: בהתנהגותו המורה מדגים לתלמיד שהוא אינו כועס עליו, איננו עומד להעניש אותו, מתייחס אליו כאדם בוגר שאחראי למעשיו ולא כילד שצריך להסתיר את הגנֵבה והשקר. המודל הזה מקטין את ההתרגשות ואת החרדה שנלוות לשיחה, כך שבסיומה יכולים השניים לדון כיצד להתמודד עם הקשיים האמיתיים מבלי להסתיר אותם.
הנעה לפעולה: שיחה רגועה שעוסקת במצבו של התלמיד ובמניעיו מאפשרת לו להסיר ללא חשש את המסכה השקרית. זהו אקט שמוריד הרבה חרדה ולחץ, שכרוך ברגשות של הכרת תודה. במצב כזה גדלים מאוד הסיכויים שהשיחה תותיר חותם של מפגש פתוח וכן שמדרבן את התלמיד להשקיע יותר ולהימנע מלשקר.
חסרונות (ואם זה לא עובד)
ישנם תלמידים שמשקרים לעתים קרובות ושיחה אחת פתוחה לא תועיל. ייתכן שהתפתחותם המוסרית לקויה, ייתכן שהילד גדל בסביבה מתעתעת ומאיימת שלימדה אותו לשקר כדי לשרוד. ייתכן שחסרים לו כישורים מטה-קוגניטיביים (כגון (theory of mind שמקשים עליו לזהות ולהבין את נקודות המבט השונות של הדוברים בשיח. ייתכן שאירועים ונסיבות קשות (כגון משבר משפחתי, טראומה של פגיעה מינית) הובילו את הילד לשקר כדי להסוות מציאות בלתי נסבלת. בפני המורה עומדות כמה אפשרויות. האחת היא לשוב למשבצת של "המבוגר השוטר". אפשרות שנייה היא להמשיך בחיפוש המניעים בכל פעם שנתקלים בשקר, בתקווה שהתלמיד יפנים את יתרונות הגישה הפתוחה. שלישית, להפנות את התלמיד לאבחון פסיכולוגי כדי לברר את המניעים העמוקים ביסוד ההתנהגות, ואחר כך להפנות לטיפול, במידת הצורך.
ומה לא לעשות?
זיהוי המניעים מחייב את המורה לזנוח את תפקיד השוטר. זו תהיה החמצה חמורה אם המורה, לאחר שהוביל את התלמיד להודות בקשיים ובשקרים, יחזור לעמדת המבוגר השיפוטי והמחמיר ("אתה רואה. עכשיו גם אתה אמרת ששיקרת. אני מתכוון עוד הערב להתקשר להורים שלך כדי שהם ידעו איך אתה מתנהג בבית הספר. אני בטוח שיהיה להם מה להגיד").
