לאמא היקרה
מכיוון שהשאלה דורשת התייחסות מדויקת, נעזרתי בכתיבת התשובה בגב' ורד ינאי* ותודתי לה על התשובה המפורטת. להלן ההצעות שלה:
לפני נתינת עצות קונקרטיות כדאי לברר קצת על האקלים בכיתה של הילד באופן כללי:
- איך מתייחסים שם, באופן כללי, לילד שבוכה כי הוא עצוב? האם חייבים להחניק את הדמעות או שמותר להחצין אותן?
- איך מתייחסים לילד שזקוק לעזרה, עזרה קטנה ופשוטה, כמו מחק או כריך?
- האם נוהגים שם להתייחס לילד חולה? האם מבקרים אצלו?
- האם יש שם "מעמדות" או אווירה של קבלה?
- עד כמה קיים שם שיח מובנה עם מבוגרים, במסגרת תוכניות כמו מפתח הלב או כישורי חיים, על רגשות? עד כמה הילדים רגילים ומיומנים לשיח של רגשות?
זה יכול לתת הרבה מידע על המיקום של הקבוצה הכיתתית על הרצף שבין ציניות וריבוד חברתי, לבין אווירה מכילה ומקבלת של שונויות פשוטות.
חשוב להבין גם קצת על הצורך של הילד שמכין את המצגת. כלומר: מאיפה בא הרצון או הצורך שלו להעלות את הנושא? האם זה כי הוא חושש ומתבייש להזמין חברים הביתה, ורוצה להפוך את הדברים מ"סוד" למשהו גלוי? האם גורם אחר? האם היה טריגר (זרז) כלשהו?
גם זה מהווה מידע חשוב כדי שהמצגת אכן תשרת את הצרכים של הילד שלך.
ולגבי הכנת המצגת:
בגיל הזה נכון להתחיל מהקונקרטי. לכן נראה לי נכון לעבוד על פי השלבים הבאים:
שלב ראשון
- להראות תמונה של האח.
- לספר: זה אח שלי.
- אם יש איפיונים חיצוניים שמראים שונות – להתייחס אליהם, כמו מראה פנים, מראה גופני וכו'.
- אם הוא נולד כך – לספר שהוא נולד כך.
- לציין את הגיל שלו. האם הוא אח גדול או אח צעיר עבוד הילד.
- להציג אפיונים קונקרטיים שלו: הוא אוהב ל… (פעילויות אהובות, אנשים אהובים, בעלי חיים, מאכלים ועוד).
- להוסיף מידע שיבנה לו אישיות. כך הילדים יוכלו להזדהות אתו: הוא יודע ל… אפשר לעשות איתו… (דברים שהוא מסוגל להבין, לקחת חלק באינטראקציה, נגיד – אפשר לשחק איתו בלוטו אבל אי אפשר ל… כך או אחרת).
- הוא חמוד במיוחד כאשר.. אנחנו במשפחה אוהבים ש…
- ואז לעבור לדברים שיותר קשים או בלתי אפשריים עבורו: הוא לא יודע ולא מסוגל.. (לפרט תפקודים פיזיים, קונקרטיים, שילדים בגילו יכולים והוא לא יכול: התלבשות? הליכה לשירותים? אכילה? מאוד מאוד תלוי בגיל הילד וברמת התפקוד שלו, ולא כדאי לציין היבטים שיכולים לבייש את אחד מהאחים).
- הוא לא יודע.. (לפרט תפקודים קוגניטיביים ורגשיים שהוא לא מסוגל, למרות שהם מצופים בגיל שלו).
- הוא לומד ב…
- יש לו חברים ש…
- קשה לנו במשפחה/אנחנו הכי לא אוהבים ש… (כשמתרחשות התפרצויות זעם, כשהוא לא מרגיש טוב, כשהוא עייף או עצבני – לספר קצת גם על הלא-טוב).
פיגור שכלי הוא מושג מופשט אבל ילדים קולטים אותו מצוין דרך דוגמאות והסברים קונקרטיים. במיוחד דרך סיפור על ילד אמיתי עם דוגמאות קונקרטיות.
הצעות והערות חשובות נוספות:
- מאוד חשוב לאפשר מקום לשאלות של הילדים, ולהכין מראש, את הילד שמציג את המצגת, לשאלות אפשריות שעשויות להישאל. ללמד אותו לאפשר לחברים לשאול שאלות ולענות עליהן. וללמד אותו גם איך לא לענות כשלא מתאים לו.
- הכרחי שיהיה נוכח שם מבוגר מתווך (אולי כדאי שיהיו שניים, גם אחד ההורים וגם המחנכת) שיוכל לדאוג שהשאלות לא יגיעו ב"צרור" אלא טיפין טיפין, באופן שמאפשר התייחסות מכבדת לשני הצדדים. כמו כן חשוב שהמבוגרים יזהו בזמן שאלות פוגעניות/מעליבות/מקנטרות ויעצרו אותן באופן מיידי.
בשלב השני, נראה לי נכון שהילד ישתף, באמצעות המצגת, באופנים שבהם המצב של אחיו נראה דרך המשקפיים הפרטיות שלו:
- האם מדובר באח בוגר, כך שהילד ה"רגיל" נולד לתוך מציאות נתונה, או אח צעיר שפתאום נולד ולפתע הפך את חיי המשפחה?
- כדאי שהוא ישלב בשיחה הקצרה הזו משפטים כמו: "כשהייתי בן.. (גיל) פתאום הבנתי ש.. (לא הכול בסדר עם אח שלי, שאח שלי שונה, שיש ילדים שהם אחרים, וכו') ואז הרגשתי ש.. וחשבתי ש.. והיום אני מבין ש.. ומרגיש ש…
ובשלב שלישי, לסיים עם אופטימיות ועם תחושת שליחות:
- עוזר לי מאוד, בתוך אח של ילד עם בעיה, שכאשר אנחנו נמצאים ברחוב ואנשים שרואים את אח שלי הם.. (התנהגות של אנשים שעוזרת לו, לאח, להתמודד עם מבוכה או אי נעימות).
- עוזר לי/נעים לי שכאשר אורחים באים אלינו הביתה שהם.. (לא שואלים שאלות, כן שואלים שאלות בחופשיות, משוחחים גם עם האח, מתעלמים ממנו, ועוד ועוד).
ואחר כך מנקודת מבטו של האח:
- לאח שלי נעים שאנשים שרואים אותו ברחוב מתייחסים אליו כמו אל.. (רגיל, שונה, בהתחשבות, כמו לכולם, מתאימים את עצמם, ניגשים, לא ניגשים).
- כשבאים אורחים, לאח שלי נעים ש..
והסיכום: אח שלי רגיל כמו כולם וגם שונה.
יש לו מחשבות ורגשות ודברים שהוא אוהב כמו כולם וגם הוא שונה מכולם כי..
הוא אוהב שאנשים מתייחסים אליו כמו אל.. (להשלים)
ואני אוהב את אח שלי וגם לפעמים (מתבייש/מתבאס/ מרגיש שהוא לוקח חלק מתשומת הלב – כל דבר אחר שנכון לילד לשתף) וגם רוצה לספר לכם את הסיפור של אח שלי.
ורד ואני חושבות שאתם עושים דבר חשוב, ונכון. מאחלות לך ולבנים שלך הצלחה ובריאות.
בברכה
עידית ו-ורד
*ורד ינאי – יועצת, מרצה במסלול הגיל הרך במכללת אורות ישראל.
