הנחיות
בפעילות זאת שלושה שלבים.
שלב א: תפקידים בקבוצה כבולמי תקשורת
1. חלקו את הכיתה לקבוצות. כל קבוצה תקבל תפקיד ותציג אותו בפני מליאת הכיתה.
דוגמה:
"המתפרץ" – בתפקיד זה הילד או הילדה מתפרצים תמיד לדברי חבריהם
"השתקן" – בתפקיד זה הילד או הילדה אינם עונים כשפונים אליהם.
"העסוק בענייניו" – בתפקיד זה הילד או הילדה טוענים שהם מקשיבים בעת הפעילות הכיתתית, אך בעצם הם עסוקים במשחקיהם.
"המבטל" – בתפקיד זה הילד או הילדה מבטלים את דברי האחרים ופוגעים בהם.
ועוד…
2. הקבוצה תחליט על אופן הצגת הדמות (התפקיד), תציג אותה בפני המליאה, והתלמידים ינסו לזהות אותה.
3. רשמו על הלוח את הדמויות שזוהו במשחק התפקידים.
4. שוחחו עם התלמידים על הקשר בין הדמויות לבין המושג בולמי תקשורת:
א. כיצד, לדעתכם, כל דמות בולמת (עוצרת) את התקשורת בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורה?
ב. האם גם אתם מתנהגים, לפעמים, כמו אחת מהדמויות האלה?
ג. האם אתם יכולים לחשוב על דמות שיכולה לעזור לתקשורת בין-אנשים?
ד. איך הייתם קוראים לדמות כזאת?
5. חלקו את התלמידים לזוגות או לקבוצות קטנות. כל תלמיד ותלמידה יספרו על התפקידים שלהם בקבוצות ובמסגרות השונות, שהם נמצאים בהן (בכיתה, עם חברים קרובים, בבית, בקבוצת הלימוד ועוד).
שלב ב: מחשבות שונות משפיעות על התקשורת הבין-אישית
1. חלקו את התלמידים לקבוצות. בכל קבוצה התלמידים יחשבו ויציינו אילו מחשבות מביאות ילדים להתנהגויות, כגון: התפרצות לדברי הזולת, שתיקה, ביטול דברי הזולת ועוד.
2. כל קבוצה תכתוב על בריסטול את המחשבות שציינו התלמידים, ותציג את הכרזה בפני חברי הכיתה.
שלב ג: חשיבה מוטעית – גורם בולם בתקשורת בין-אישית
1. הציגו לתלמידים את אחת הדמויות שעסקתם בהן. דוגמה: "העסוק בענייניו".
2. התלמידים יעלו הצעות ויגידו על מה "העסוק בענייניו" חושב, בזמן שהוא עסוק בדברים אחרים ואינו מקשיב למורה ולחבריו.
דוגמה:
"לא צריך להפריע לאף אחד שאני עסוק/ה בענייניי…"
"אם אני עסוק/ה בענייני, זה לא מפריע למי שמדבר…"
"כל אחד רוצה לדבר, ולא חשוב לו אם מקשיבים לדבריו…"
"מה זה משנה אם כולם מקשיבים או שרק חלק מקשיבים?…"
"העיסוקים שלי ממילא לא גורמים לרעש…"
"אפשר להקשיב גם כשמתעסקים בעוד משהו…"
3. רשמו את הדברים על הלוח.
4. דונו עם התלמידים בשאלה: איך אפשר להפוך מחשבות מוטעות למחשבות רציונליות (מציאותיות, הגיוניות)?
דוגמה:
במקום: "לא צריך להפריע לאף אחד שאני עסוקה בענייניי…"
אפשר: "יש ילדים בכיתה שמפריע להם כאשר אני עסוק/ה בענייני, ולכן…"
5. בקשו מהתלמידים לתאר התנהגויות, שנובעות ממחשבות רציונליות, במטרה להשיג התנהגות רצויה.
דוגמה: כאשר מישהו מדבר, עדיף שיקשיבו לדבריו ויגלו בהם עניין.
6. חלקו את הכיתה לקבוצות קטנות (3-2 תלמידים). כל קבוצה תבחר בדמות אחת מהרשימה: "המתפרץ", "השתקן", "העסוק בענייניו", "המבטל". הקבוצה תנסח מחשבות לא הגיוניות, שיכולות לבטא את החשיבה של הדמות ותנסה להפוך אותן למחשבות הגיוניות.
דוגמה:
"המבטל" – במקום: "אם אני אדבר, יצחקו עליי."
אפשר: "אם אני אדבר, כולם יראו שגם לי יש מה להגיד וירצו לדבר איתי"
7. הקבוצה תבחר מחשבה אחת שבולמת תקשורת בין-אישית, ותמיר אותה במחשבה הגיונית, שמקדמת תקשורת.
דוגמה:
מחשבה בולמת תקשורת: "הוא מדבר שטויות, אני לא רוצה להקשיב לו!"
מחשבה מקדמת תקשורת: "אני אקשיב לו, גם אם אני לא אוהב את כל מה שהוא אומר".
8. כל המחשבות המקדמות תקשורת ייכתבו על כרזה ויוצגו בכיתה.
