תוכן
האתגר – הכלת ילדים עם הפרעות התנהגות בגן.
חוק החינוך המיוחד שנחקק בשנת 1988 מורה על העדפת השמת ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות חינוך רגילות – בלשון החוק "בבואה לקבוע השמתו של ילד בעל צרכים מיוחדים, תעניק הוועדה… זכות קדימה להשמתו במוסד חינוך מוכר שאינו מוסד לחינוך מיוחד" מכאן שבמהלך השנים האחרונות גדל מספר הילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגילות.
הצוות בגנים הוא בעל הכשרה לטיפול בילדים רגילים. ילדים עם צרכים מיוחדים, כשלעצמם, אינם מהווים בעיה קשה מידי, בדרך כלל לצוות יש את הכלים המתאימים לטפל בהם. הקשיים מופיעים בעיקר כאשר מופיעות בעיות התנהגות, לעיתים עד כדי סיכון פיזי של הצוות, של הילד עצמו ושל ילדים אחרים. במצבים אלו, מתרבות רוב פניות הצוות לעזרה ולעיתים מתגברת דרישת הורים, של הילדים האחרים, להוצאה מהגן.
דברים אלו נכתבים מתוך רצון לקדם את תפקידה של הגננת כסוכנת בריאות הנפש בגן הילדים, כלומר: לפתח רגישות גם לאותם ילדים המקשים על חיי הגן בהתנהגותם, לגרום להבנה עמוקה יותר של ילדים אלו ומתוך הבנה זו להיות מודעים לכוחות ולקשיים של הילד כדי להיטיב להכירו, לתקשר איתו, לשתף פעולה, להיעזר בכוחותיו להפחתת בעיות ההתנהגות שלו ולהביא לשילובו המוצלח בחברה.
האבחנה המבדלת
לאבחנה מבדלת חשיבות רבה לצורך התאמת מסגרות טיפול ותמיכה: להתאמת הטיפול הרפואי והפרא רפואי, עבודה עם הילד וההורים ושירותים בקהילה.
הגיל בו נעשית האבחנה המבדלת משמעותי מאד. אבחנה מבדלת בילדות המוקדמת חשובה ביותר, אך גם קשה במיוחד מפני שהילד עדיין נמצא בתהליך התפתחות ומתרחשים שינויים תכופים. לפעמים השינויים לא עקביים, לפעמים יש נסיגה, לפעמים ההתפתחות אינה בקצב מתאים.
האבחנה קשה, כי המידע שמתקבל מהסביבה אינו חד משמעי. גורמים התפתחותיים, גורמים רגשיים וחברתיים, מתערבים עד שקשה לעשות את ההפרדה ביניהם. כמו כן השפה עדיין אינה מפותחת דיה ושיתוף הפעולה של הילד מוגבל וכך תהליך האבחון מתבסס בעיקר על תיאור התנהגותי.
הסתגלות לקויה של ילדים לובשת לעיתים אופי של תוקפנות בלתי מרוסנת או של ביישנות קיצונית. יש המאפיינים מצב זה על פני רצף, כשבקוטב אחד התוקפניים בעלי הפרעת התנהגות ובצד שני הביישנים בעלי הפרעת אישיות.
ניתן לאפיין התנהגויות אלה על פני מערכת דו ממדית של התנהגות חברתית-רגשית, כאשר הרצף האחד הוא פסיביות מול אקטיביות והשני יציבות מול חוסר יציבות רגשית.
כאשר אנחנו מדברים על אבחנה מבדלת, אנחנו מנסים להבין: האם ההתנהגות של הילד בו אנו צופים, נובעת מהעובדה שהילד סובל מלקות כלשהי שעדיין לא אובחנה, מבעיות רגשיות, חברתיות או משילוב של מספר גורמים.
התפקוד האנושי
התפקוד האנושי מורכב משלושה חלקים: תפקוד פיזי (physical), תפקוד שכלי (mental), ותפקוד רגשי (emotional). כמובן עם קשרים מורכבים ביניהם.
התפקוד הפיזי מתבטא בחלק המעשי בהתנסות החושית והביצועית. התפקוד השכלי מתבטא בחשיבה, שפה, ארגון, תפיסה. ואילו התפקוד הרגשי מתבטא ביחסים עם הסביבה, בתקשורת ושיתוף פעולה.
כאשר אחד מהתפקודים, או יותר, לוקה בחסר, יסבול הילד מבעיות שונות שלעיתים יובילו לדימוי עצמי שלילי, לתסכול ולחרדה.
הורוביץ (1992) מציינת חמש תיאוריות המסבירות אלימות:
1. תיאוריות ביופסיכולוגיות – שיסודן בפסיכואנליזה, באדלר ובפרויד והמשכן בתיוריות קורד לורנץ, שבהן האלימות נתפסת כמהותית למין
האנושי.
2. תיאוריות הדחף – שיסודן במשוואה "תסכול מביא לאלימות" ואשר פותחו על ידי ברקוביץ ופשבך.
3. תיאוריות הלמידה הקשורה בשמם של בנדורה וג'ין, המסבירות את האלימות כתוצאה של למידה. הלמידה יכולה להיעשות על ידי
הסתכלות, חיזוק או הכללה. התהליך הפסיכולוגי מורכב מהשלבים הבאים: תשומת לב, בניית ייצוגים בזיכרון, בניית מוטיבציה ופעילות
ידנית.
4. תיאורית האפיזודה, הסיטואציה או ה'תסריט' הקשורות בשמם של פורגס, מרש ושוהם. ביסודה ההנחה, שלרוב הסיטואציות האלימות יש
מבנה קוגניטיבי מובהק והופעת האלימות היא תוצר של סדרת אינטראקציות בין יחיד ליחיד או בין קבוצה לקבוצה או בין יחיד לקבוצה.
5. תיאורית הכוח הכופה של טשדי, המשתמש למעשה בתיאוריות שונות תחת גג אחד.
במודל שלפנינו התייחסתי לתיאורית הדחף, כלומר אלימות כתגובה לתסכול: התסכול מעורר לא אחת תגובות תוקפנות אצל הילד וכאשר התוקפנות מופנית כלפי חוץ היא נתפסת על-ידי הסביבה כאלימות. פעמים רבות בעיות ההתנהגות של הילד הן ביטוי לקשייו האישיים, תגובה למצבי תסכול, בדידות וחרדה שהילד שרוי בהם ואינו יודע כיצד להתמודד אתם.
Dollar ואחרים (1939) מצביעים על קשר ישיר בין תסכול המתגבר לעיתים קרובות באמצעות כישלון אקדמי, לבין תוקפנות בבית הספר. כיום, עם הדרישות האקדמיות בגן, התסכול מתחיל קודם לכן. הזנחת תלמידים הזקוקים לעזרה בפיתוח כישורים בסיסיים, חברתיים לימודיים או אחרים, גורת לא אחת להיווצרות בעיות התנהגות.
הפעולה האלימה מקנה לילד תחושת כוח שמפחיתה זמנית את תחושת חוסר האונים והדימוי העצמי הנמוך שהתסכול, הבדידות והחרדה יוצרים בו.
במודל המפורט להלן (ראה תרשים) חולק תפקודו של הילד לשלושה (חלוקה בעייתית לעיתים בשל המורכבות האנושית) ונעשה ניסיון לתת דוגמאות לתפקוד לקוי של ילד (בתחומים השונים) שיכול לגרום לבעיות התנהגות ואלימות בגן ובכתה.
בתפקוד פיזי לקוי נמנו לקויות חושים, נכויות פיזיות או פגמים אסתטיים בולטים וכן הפרעות פסיכופיסיולוגיות, כגון: תסמונת טוראט המתבטאת בצורת טיקים מוטוריים וקוליים.
בתפקוד שכלי לקוי נכללו ילדים לקויי למידה, לקויי קשה וריכוז, לקויי שפה, ילדים בעלי תפיסה חברתית לקויה הגורמת לקושי בפענוח קודים חברתיים וילדים בעלי אינטליגנציה נמוכה.
בתפקוד רגשי לקוי נמנו ילדים שעוברים מעברים מסוגים שונים, משברים במשפחה, מצבים קשים של אלימות, ניצול מיני, התעללות, ו/או אינטראקציות שליליות במסגרת החינוכית.
הניסיון כאן הוא להראות שכל אחד מאותם תפקודים לקויים עלול להוביל לבעיות של התנהגות תוקפנית ואלימה.
מה אנחנו יכולים לעשות למען הילד בעל הצרכים המיוחדים
אכן, מספר ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן של 35 ילדים מהווים קושי רב לגננת. העבודה יכולה להיות מתישה ומתסכלת, אך אל לנו לשכוח שחינוך מיוחד הוא תכנים ודרך עבודה, התייחסות ולא מסגרת, הילד נמצא בגן בזכות ולא בחסד, ואנו צריכים לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות למענו.
השלב הראשון הוא שלב התצפיות והאבחון – תצפיות מובנות מקצועיות אחר הילד בכתה ובחצר, ראיון ההורים – ראיון ארוך ומאפשר ולא מספר שאלות מוכנות מראש. להורים מידע רב ביותר על ילדם, אהבותיו, רצונותיו והתנהגותו – ראיון אתם יכול לעזור לגננת במציאת דרך לילד.
אם נדרש, יש לאבחן את הילד על ידי בעל מקצוע מתאים או הפניה לבדיקת רופא. חשוב שהעבודה תהיה מערכתית ותכלול צוות בין מקצועי רחב.
השלב השני בתיאום עם המאבחן, ההורים, הילד והצוות – הפעלת שיטות התערבות מיוחדות והכנת תוכנית לימודים אישית שתתאים לצורכי הילד, תיקח בחשבון את כוחותיו ונקודות לחיזוק ותכלול בהתאם לצורך טיפולים, כגון: טיפול באמצעות משחק, הבעה ויצירה, ואם צריך אז גם באמצעות תרופות. כל תוכנית כזו תכלול גם דרכי הערכה ואמות מידה להצלחה.
חשיבות רבה יש לעבודה על השילוב החברתי של הילד ולדגש על השיפור ההתנהגותי. אנו חייבים לזכור כי אבחון הילד לא נעשה במטרה לתייגו כחריג ולהוציאו מהמסגרת – ההיפך הוא הנכון! אנחנו רוצים להבין את ייחודו של הילד, כדי לדעת כיצד לעזור לו בהכנת תוכנית המיוחדת לו.
אכן במקרים מורכבים וקשים, על אף כל הניסיונות וההתערבויות, יוחלט לשלב את הילד במסגרת מיוחדת, אך ברוב המקרים ההתנהגות היא פועל יוצא של גורם מסוים והיא ניתנת לחיזוי ושליטה. הבנת הצוות את מקורות ההתנהגות של הילד, כמו גם הבנתו של הילד, יובילו לפתיחות ולסובלנות גם כלפי ילדים אחרים.
קבלת הילד והתייחסות לצרכיו, תוך הצבת גבולות ברורים, יעוררו בו תחושה כי הגננת היא דמות שניתן לסמוך עליה.
טיפול נכון בילד יגרום להקטנת התסכול והחרדה, כבוד לילד יגרום לו להעריך את עצמו וישפר את דימויו העצמי. שיתוף פעולה ותקשורת טובה עם הילד והוריו יפחיתו את בעיות ההתנהגות, יובילו להתמודדות נכונה יותר עם בעיות, שעדיין קיימות, וכל אלו, אם ייעשו בעקביות והתמדה, יתרמו לשילובו המוצלח בחברה.
