תוכן
חוסר פניות רגשית ללמידה מתוארת בספרות המקצועית תחת המשגות תיאורטיות שונות המבליטות כל אחת היבט אחר של התופעה. אחד הביטויים הנפוצים של היעדר פניות רגשית ללמידה הוא הקושי למקד קשב ולהתרכז בנושא הנלמד בשיעור. לעתים מדובר במוסחות חיצונית שגורמת לילד להיות עסוק בתכנים שאינם קשורים לשיעור, ולעיתים המוסחות היא פנימית ומתבטאת בנדידת מחשבות, בחלימה או בעיסוק בתכנים מעולם המשפחה והחברים. מוסחות פנימית וחיצונית מקשה על יכולתו של הילד להיות מעורב באופן אקטיבי בלמידה. חוסר פניות ללמידה על רקע קשיים במיקוד הקשב ובמוסחות, וכן השלכותיה על התנהגות הילד בזמן הלמידה, מתוארת בספרות באופן נרחב (Frazier, Youngstrom, Glutting & Watkins, 2007).
צורה אחרת של חוסר פניות רגשית ללמידה מכונה במערכת החינוך "מוטיבציה לימודית נמוכה". במצב זה נראה שהילד אדיש לנעשה בשיעור ומגלה חוסר עניין בתכניו. הילד אינו ממלא את משימותיו ואינו משקיע מאמץ להגיע להישגים, כך שניכר שאיננו מעורב בתהליך הלמידה. חוסר פניות ללמידה על רקע של מוטיבציה לימודית נמוכה זכתה אף היא לעניין מחקרי רב, מתוך ניסיון לפתח דרכים לטיפוח המוטיבציה (ראו למשל Ryan & Deci, 2000). לבסוף, חוסר פניות ללמידה עשוי לבוא לידי ביטוי גם בחרדה כללית או ספציפית הקשורות בתהליך הלמידה. במצב זה הילד נראה חרד ומסוגר במהלך השיעור, והוא נמנע ממעורבות בלמידה בשל פחד מכישלון, ביקורת עצמית גבוהה, פרפקציוניזם וחוסר אמון ביכולתו. הקשר בין חרדה לבין איכות הלמידה ותוצריה מתועד גם הוא בהרחבה בספרות (ראו למשל Van Ameringen, Mancini & Farvolden, 2003).
צורות אלה של חוסר פניות ללמידה יכולות לבוא בנפרד או במשולב ולהתבטא בתוצאות התנהגותיות מגוונות כגון הפרעה בכיתה, נשירה גלויה או סמויה ותת-הישגיות. כאמור, חלק ניכר מעבודתו השוטפת של הפסיכולוג החינוכי בבית הספר הוא טיפול בתופעות של חוסר פניות רגשית ללמידה ושל התוצאות ההתנהגותיות הנלוות להן. לשם כך הוא עושה שימוש בהתערבויות טיפוליות מגוונות, אשר מרביתן מתמקדות בהיבטים ספציפיים של חוסר פניות רגשית. מודל ההתערבות המוצע במאמר זה כולל טיפול משולב בכל המרכיבים של חוסר פניות רגשית ללמידה, באמצעות טיפוח הגמישות הפסיכולוגית של הלומד. כמו כן הוא מבוסס על ההתפתחויות שחלו בעשורים האחרונים בעולם הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי, אשר הדגישו קשיבות (mindfulness) וקבלה רגשית (emotional acceptance) כדרכי התערבות מרכזיות (Herbert & Forman, 2011). באופן ספציפי, נשתמש במודל הבולט מבין גישות אלו, מודל הגמישות הפסיכולוגית שבבסיס גישת ACT : טיפול בקבלה ובמחויבות (Acceptance & Commitment Therapy).
גמישות פסיכולוגית
גישת ACT מציעה מודל טיפולי המבוסס על טיפוחם של שישה תהליכים פסיכולוגיים מרכזיים המכוונים לפיתוחה של גמישות פסיכולוגית (psychological flexibility), אשר נתפסת כיום כמרכזית לבריאות הנפשית (Kashdan & Rottenberg, 2010). גמישות פסיכולוגית מוגדרת בגישה זו כיכולת להיות במגע עם המתרחש כאן ועכשיו, באופן מודע ומלא וללא הגנה מיותרת, תוך כדי ביטוי של היכולת לפעול ולנוע בהתאם לערכי חייו של האדם (Hayes, Strosahl & Wilson ,2012). מודל הגמישות הפסיכולוגית מבוסס על הפסיכולוגיה של התפקוד האנושי האופטימלי, וככזה, הוא אינו רלוונטי רק לאוכלוסייה אשר סובלת מבעיות נפשיות, אלא גם לארגונים עסקיים, להתערבויות הנעשות במסגרות חינוכיות, לעבודה עם ספורטאים ועוד (לסקירה מקיפה בנושא ראו Hayes et al, 2013).
להמשך קריאת המאמר:
https://www.hebpsy.net/articles.asp?t=0&id=3269
