רקע
היהודים האתיופים באו לישראל בשני גלי עלייה עיקריים: בשנים 1986-1985 ב"מבצע משה", ובשנת 1991 ב"מבצע שלמה". היום חיים בישראל כ-100 אלף יהודים ממוצא אתיופי. צבע עורם של אנשים שמוצאם באתיופיה, מדינה ביבשת אפריקה, הוא צבע חום כהה והם נחשבים כהי עור ביחס לרוב הישראלים. שוני זה גורר לעיתים התייחסות שלילית אליהם. השימוש בכינויים דוגמת "כהה עור" או "שחור" הוא שימוש שנוי במחלוקת. הקהילה האתיופית הזעירה (רק 1.6% מכלל הציבור בישראל) סובלת מתופעה המוכרת היטב במציאות האורבנית האמריקנית ונקראת – "מיעוט מובחן" (Visible Minority). השחור מובחן ובולט, ולבּוֹלטוּת הזו נקשרות סטיגמות כלפי צבע עור כהה ובליל של דעות קדומות – ולכן רבים מקהילת האתיופים חווים מצבי הדרה, אפליה וחשד. כל אלה מיתרגמים למחסומים בחיים: בשוק העבודה, בקידום תעסוקתי, בבתי הספר וברחוב.
יש אנשים שמוצאם מאתיופיה שאינם אוהבים את הכינוי "שחור" מפני שהוא מבטא בעיניהם יחס גזעני ומזלזל, ויש כאלה שמעדיפים אותו על פני כינויים אחרים. לעיתים היחס הגזעני אינו מכוון ואין ביסודו כוונה רעה, אך תוצאתו מבטאת גזענות. לא אחת הגזענות מתגלה בחיי היום-יום. לא פעם ביטויי הגזענות מוכחשים, מרומזים – שהרי הגזען לא תמיד מודע לגזענותו – אך קורבנותיה לעולם יחושו בה. מה שבעיני הגזען הוא פליטת פה, פרקטיקה מזדמנת או בדיחה לא מוצלחת, בעיני מושאי הגזענות הוא חלק מהוויה יומיומית נמשכת ומענה, שמשמעויותיה כוללניות וארוכות טווח. כזה הוא מצבם של "ביתא ישראל" – כינוי לקהילת האתיופים, כצאצאים של שבטי ישראל.
*מבוסס על: בן-אליעזר, א. "כושי סמבו, בילי-בילי-במבו": כיצד יהודי הופך שחור בארץ המובטחת. בתוך: שנהב, י; יונה, י; (עורכים): גזענות בישראל: הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד; 2008