"את אוהבת אותו יותר!!"
"הוא קיבל יותר ממני!"
"למה מותר לה ולי לא?!"
אלו אמירות שאנו שומעים מהילדים יום-יום. הקנאה היא רגש טבעי שמתעורר בקלות בקרב הילדים כבר בגיל הרך. כל ילד רוצה להרגיש שהוא אהוב ומיוחד. הקיום של ילד או ילדים אחרים בסביבתו מאיים על מקומו.

בדרך כלל אנו מנסים להרגיע את הילד עם אמירות כמו:
"אני אוהבת את כולם באופן שווה."
"אתמול קיבלת יותר ממנו."
"היא יותר גדולה ממך. כשתגדל, יהיה מותר לך גם."
תשובות אלו לא מרגיעות את הילד, אלא משאירים אותו תקוע בקנאה, בתסכול, ולפעמים גם בשנאה כלפי האח או החבר שבו הוא מקנא.

התייחסותו של מורה לרגשותיו של הילד יכולה להיות שלילי והרסני, או יכולה להיות חיובי ובונה. מורה או הורה מיומן יכול לפחות את הקנאה והתחרות, ולהוביל תהליך של צמיחה אישית של הילד.
בספר וגם בסדנא "אחים ללא יריבות" אפשר לרכוש כלים רבים לסייע את הילדים להכיר ברגשותיהם, להתחשב באחרים, ולהרגיש שמקומם בטוח. הנה כמה נקודות חשובות:

לא רצוי להשוות בין הילדים גם לשלילה וגם לחיוב. לשלילה זה ברור שאם אומרים לילד "למה אתה לא יכול להתנהג כמו דני? הוא כל כך מנומס ורגוע," הילד ישנא את דני (וגם אותך), ירגיש פחות שווה, ויכול להתייאש. גם לחיוב זה פוגע. אם אומרים למשל לתלמידים, "טוב שלפחות יש כמה תלמידים מסודרים ומנומסים. יש כאלה שאני בכלל לא לכול לסמוך." התלמידים שעכשיו קיבלו את המחמאה מרחמים על ה"לא מסודרים ומנומסים" ונלחצים לשמור על מקומם. אם רוצים לעודד את ההצלחות של הילדים וגם ליצור אווירה של שיתוף פעולה, כבוד ורגישות, צריך להתייחס להתנהגותו של כל ילד ללא שום קשר לילדים אחרים.
כשהילד משווה את עצמו לילד אחר, רצוי לאשר ולשקף את רגשותיו של הילד ולעזור לו לגלות את תחושותיו, רצונותיו, והתמודדויותיו. חשוב לתת לילד משוב חיובי ולפרט את יכולותיו. לדוגמה, "היית רוצה להשתפר בתושב"ע ובחשבון. זה מתסכל כשנראה לנו שיש תלמידים שמצליחים בקלות, כאילו הם לא צריכים להתאמץ. הלוואי שיכולנו להסתכל על החומר הכתוב, למצמץ פעמיים, וכבר להבין ולזכור את כל החומר בעל פה!! לפי ההשתתפות שלך בדיונים בכיתה, אני רואה שאתה כן מבין מושגים מאוד מורכבים, ואתה יכול להסביר רעיונות מסובכות בצורה ברורה. בוא נחשוב ביחד מה לדעתך היה עוזר לך לשפר את הציונים בנושאים האלו?…"
תתמקדו בחיובי בילד. "כמעט סידרת את כל החדר. נשאר לך רק להחזיר את הספרים למדף."
"הצלחת לענות על 5 שאלות. נשאר לך רק עוד 3." "להטביע את הכדור בסל כששחקנים אחרים מנסים לתפוס את הכדור מידך זה מאוד מלחיץ. שמתי לב שהתקרבת לסל הרבה יותר פעמים במשחק הזה מהמשחק האחרון. ראיתי את ההתקדמות שלך באימונים!"
ההתייחסות הזאת מעודדת את הילד לראות את תהליך השיפור שלו, ללא שום קשר לילדים אחרים.

כל ילד לומד, משתפר ומתקדם בקצב שלו. הילד "מתחרה" רק עם עצמו. כשהוא יכול ליהנות מהתהליך הזה, הוא משוחרר מהקנאה ויכול לעודד את חברו, ולהשתתף בשמחתו כשהוא מצליח.
אם היינו מיישמים את הגישה והשפה הזאת בבית ובבית הספר, פני החברה ישתנו. אין ספק שאנו רוצים לחיות בחברה רגועה, מפרגנת, ומעודדת יותר. השינוי הוא במודעות שלנו המורים וההורים, ואיך אנו מתייחסים לילדים.

שושנה הימן
לייף סנטר
המרכז להורות מקושרת
www.lifecenter.org.il