תוכן
חיפוש אחר הגורמים המשפיעים על ההצלחה בלימודים מעסיק את עולם המחקר בחינוך. חוקרים רבים מסכימים כי יש מספר גורמים הקובעים את רמת ההישגים הלימודיים של התלמידים, אולם בראש ובראשונה, הגורמים להצלחה בלימודים קשורים בתלמידים עצמם וברמת המוטיבציה שלהם להצליח.
לטענת פסיכולוגים רבים, חלק גדול מההתנהגות האנושית היא התנהגות נלמדת, ולכן קיים קשר בין תיאוריות הנעה שונות לבין תיאוריות למידה שעשויות לשפר את רמת הישגי התלמידים בלימודים. להורים יש השפעה חשובה על הגורמים המניעים תלמידים לעשייה. באפשרותם להשפיע על מרכיבים הנעתיים, הכרתיים וחברתיים של הילד על מנת לגרום לילדם ללמוד.
התנהגות ההורים – המשמשים כמחנכים ראשונים של הילד – קובעת במידה רבה את רמת ההישגיות של ילדם, את מיקום שליטתו הפנימית, את רמת סקרנותו ואת הדימוי העצמי שלו המשמשים כפרמטרים להצלחתו בלימודים. פוירשטיין (1994) טוען כי כל ההורים יכולים לשמש כמלמדים מתווכים האחראים לתפוקתם הלימודית וההתנהגותית של ילדם. כדי שתתרחש למידה, דרוש מודל לחיקוי של המבוגר המשמעותי לילד במטרה שהתלמיד יזדהה עמו ויפנים את המסרים המכוונים אליו. ההורים, הדמויות המשמעותיות ביותר לילדים, מתווכים ביניהם לבין העולם מחוץ לבית, באמצעות הדוגמה האישית ויחסם אל הילדים. Bandura (1991) ו- Blos (1979) קראו לתופעה זו בשם הזדהות. לדעת Bandura (1991), מרבית ההתנהגויות של בני האדם אינן נלמדות באמצעות התנסות אישית, אלא באמצעות התבוננות בהתנהגות אחרים. בני אדם מתנהגים באלימות, בין השאר כתוצאה מצפייה בתכניות טלוויזיה אלימות (בהן הגיבורים האלימים זוכים לחיזוק), באמצעות תהליך למידה ע"י חיזוק נצפה (למידת חיקוי).
מחקרים מראים כי יש שוני במעורבות ההורים בין בנים ובנות, ההולך וגדל עם העלייה בגיל הילד. הלחץ על הבנים להישגים לימודיים גדול יותר מאשר על הבנות. מחקרים אחרים מדגישים, כי עם העלייה בגיל התלמיד, מעורבות ההורים בבית הספר הולכת ופוחתת, למרות זאת, מעורבות ההורים בתהליך הלמידה של הילדים חיונית בכל גיל, אולם נמצא כי גיל הילד הוא משתנה משמעותי באופי ובתחומי המעורבות. מחקרים שונים הראו כי יש שוני מהותי באופייה של מעורבות ההורים והפעולות החינוכיות בבית בהתאם לשכבות הגיל השונות. בעוד שבגילאי בית הספר היסודי ההורים נותנים סיוע ישיר לרכישת מיומנויות הלימוד, הרי שבגילאי בית הספר העל יסודי המעורבות מתבטאת בסיפוק אמצעים (ספרים ושיעורי עזר) ועידוד, יותר מאשר מעורבות פעילה בהכנת שיעורי בית ובדיקתם.
סקירת הספרות מראה, כי מעורבות ההורים תלויה במערכת היחסים בין ההורים והילדים ובהשכלתם. בעוד שבגיל צעיר בולטת מעורבותה של האם, הרי שבגיל ההתבגרות מעורבות שני ההורים יורדת, אולם יש סימנים של עלייה במעורבותו של האב בהשוואה לבית הספר היסודי. הדבר תלוי במערכת היחסים שנוצרת במשפחה בגיל זה של הילדים ובהשכלתם של ההורים.
במחקר שהתפרסם בשנת 1997 נמצא שילדים משיגים ציונים גבוהים יותר דווקא כשהאבות, ולא האמהות, מעורבים באופן פעיל יותר בבית הספר. במחקר זה נמצא קשר מובהק בין מעורבות פעילה של האבות (בתחומי השתתפות באירועים חברתיים ובהשלמת חובות בית הספר) לבין הישגיהם של הילדים בבית הספר.
מחקרים בנושא הקשר בין השכלה ומיצב סוציו אקונומי מייחסים חשיבות למיצב הסוציו- אקונומי כמשתנה המשפיע על ההישגים הלימודיים של הילדים. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי מעורבות הורים בתהליך הלמידה מהווה גורם בעל השפעה חזקה יותר מהמיצב הסוציו-אקונומי. עובדה זו מתבטאת בכך שגם בשכבות חלשות מעורבות הורים מביאה להישגים. אחד ההסברים לכך הוא שבחברה שיש בה מוביליות חברתית, גם להורים משכבות נמוכות יש עניין לדחוף את ילדיהם ללמוד, בתקווה שהדבר ישפר את מעמדם החברתי. הסבר נוסף הוא, שהורים, שיש להם ציפיות גבוהות יותר מילדיהם להצליח, משפיעים על הישגים לימודיים, ללא הבדל מעמד סוציו אקונומי או רקע חברתי.
במחקר שנערך על-ידי בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן (2004), אושש וחוזק הקשר בין מעורבות הורים לבין הישגים לימודיים של התלמידים בגילאים השונים. המחקר נערך בקרב 960 הורים לילדים הלומדים בבתי ספר יסודיים (מכיתות ג' ואילך), בחטיבות ביניים ובתיכונים במחוז חיפה, במגזר היהודי חילוני. במחקר זה פותח מודל של מעורבות הורים המגדיר את אופי פעולות המעורבות במסגרות הפעולה השונות. המחקר מחזק ממצאי מחקרים שנערכו בארה"ב בנושא הקשר בין מעורבות הורים להישגים לימודיים של ילדיהם. עם זאת, המחקר בוחן באופן דיפרנציאלי את ההשפעה של מעורבות ההורים על ההישגים הלימודיים של התלמידים בשכבות גיל שונות תוך כדי בחינת מסגרותיה ומאפייניה של המעורבות.
"מעורבות ההורים" שימשה כמשתנה מתווך בין נתוני הרקע לבין ההישגים הלימודיים. נוסף לכך, המודל לזיהוי מעורבות הורים אפקטיבית נותח משני היבטים. ההיבט הראשון חילק את מעורבות ההורים לארבע מסגרות. שני מרכיבים קשורים ישירות למעורבות הורים בהקשר ללימודי ילדם (מסגרת שנייה: בית-למידה והמסגרת השלישית: בית-ספר). המסגרת הראשונה תיארה את ההורות הבסיסית (parenting ) ונקראה "בית הורות". המסגרת הרביעית תיארה מעורבות בקהילה (collaborating with community ). שתי מסגרות אלה מהוות בקרה לבחינת מעורבות הורים אפקטיבית התורמת להישגיהם הלימודיים של ילדיהם. בהיבט זה המשתנים המתווכים הם ארבע המסגרות. ההיבט השני מחלק את מעורבות ההורים לארבעה סוגים, המשלבים בין תחום המעורבות (פעלתנות, תקשורת) ואופייה (חד כיווניות או דו כיווניות, מקור יוזמה פנימית או מקור יוזמה חיצונית).
סוג מעורבות ההורים המשפיעה על הישגים לימודיים בגילאים השונים על פי מודל "מעורבות הורים מובחנת":
מקום הילד במשפחה מסביר את השונות במעורבות מסוג פעלתנות, הן מיוזמה פנימית והן מיוזמה חיצונית; מעורבות הורים מסוג פעלתנות גבוהה יותר בקרב הורים לילד בכור בהשוואה להורים לילדים שאינם בכורים. אולם בעוד שמעורבות הורים מסוג פעלתנות, מיוזמה פנימית אינה משפיעה על הישגים לימודיים, מעורבות מסוג פעלתנות מיוזמה חיצונית משפיעה על רמת ההישגים הלימודיים של ילדיהם. יש לשים לב לכך שהאפקט של "מקום הילד במשפחה" על מעורבות ההורים הוא בשכבת הגיל היסודית, אך ההשפעה על הישגים לימודיים היא בתיכון (על יסודי).
השונות בהישגים הלימודיים בביה"ס היסודי מוסברת על ידי מקומו של הילד במשפחה ומעורבות הוריו (ממוצע כללי); ככל שמעורבות ההורים גבוהה יותר, כן ההישגים הלימודיים של ילדיהם גבוהה יותר. כמו כן, בשכבת הגיל היסודית, מקומו של הילד במשפחה מהווה חזאי מובהק למעורבות הורים; מעורבות ההורים גבוהה יותר ביחס לבכורים בהשוואה לאחיהם הצעירים יותר, ובכך הם משפיעים על רמת ההישגים של ילדיהם.
השונות בהישגים הלימודיים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה מוסברים על ידי מעורבות הורים כוללת, ללא הבחנה במסגרות, בתחומים או באופי המעורבות; ככל שמעורבות ההורים גבוהה יותר, כן ההישגים הלימודיים של ילדיהם גבוהה יותר.
השונות בהישגים הלימודיים ביסודי מוסברת על ידי מעורבות הורים במסגרת בית הספר; ככל שמעורבות הורים לילדים הלומדים בשכבת הגיל היסודית במסגרת בית הספר גבוהה יותר, כן ההישגים הלימודיים של ילדיהם ביסודי גבוהה יותר.
השונות בהישגים הלימודיים בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה מוסברת על ידי מעורבות הורים מסוג פעלתנות מיוזמה חיצונית; ככל שמעורבות ההורים (לתלמידי תיכון) מסוג פעלתנות מיוזמה חיצונית גבוהה יותר, כן ההישגים הלימודיים של ילדיהם גבוהה יותר. אולם דפוסי מעורבות ההורים המאופיינים לפי תחום ואופי אינם מסבירים את השונות בהישגים הלימודיים של תלמידי ביה"ס היסודי.
כמו כן, בחטיבת הביניים – מין מהווה חזאי מובהק למעורבות הורים מסוג תקשורת חד כיוונית; מעורבות ההורים גבוהה יותר ביחס לבניהם בהשוואה לבנותיהם. הדבר מורה כי תתאפשר מעורבות, אך לא תהיה לה השפעה על ההישגים בלימודים גם על פי ניתוחי אבחנה בין תלמידים שהשיגו הישגים גבוהים לבין אלה שהישגיהם נמוכים יותר. נמצא כי משתני הרקע: מין הילד ומקומו במשפחה מסבירים ברמה סטטיסטית מובהקת את השונות בהישגים הלימודיים.
הורים לתלמידים בעלי הישגים גבוהים מעורבים יותר במסגרת בית-הורות ובית למידה. מעורבות במסגרת בית הספר והקהילה אינה תורמת להבחנה בין תלמידים בעלי הישגים גבוהים לנמוכים. הורים לתלמידים בעלי הישגים גבוהים מגלים רמת מעורבות גבוהה יותר בפעילויות פעלתנות ממקור יוזמה חיצונית. מעורבות במדדים: פעלתנות מיוזמה פנימית, תקשורת מיוזמה פנימית וחיצונית כאחד אינה תורמת להבחנה בין תלמידים בעלי הישגים גבוהים לנמוכים.
לרוב בעלי ההישגים הגבוהים הם תלמידי ביה"ס היסודי (לעומת העל-יסודי), בנות, האבות אינם ילידי ברה"מ, והשכלת האם אקדמאית או לפחות תעודת בגרות או תעודה מקצועית. בעלי ההישגים הנמוכים הם לרוב תלמידי ביה"ס העל-יסודי, בנים (בשיעור מעט גבוה יותר), לרוב אביהם ממוצא ישראלי/אחר, והאם בעלת תעודת בגרות או תעודה מקצועית.
המחשבה החינוכית על מעורבות הורים על פי המודל שגובש במחקר זה גורסת כי:
– ההורה יציע את עצמו לפעילות ויענה לבקשת הילד ו/או בית הספר, בתנאי שיש לו העושר שהתכוונת להעביר הלאה לאחר שהגדרת לעצמך את המטרות הספציפיות.
– אם אין לך העושר הנ"ל, לא יעזרו הכוונות הטובות, הטריקים המתודיים, וכל שאר האמצעים החיצוניים. על ההורה לשתף פעולה עם בית הספר ברמת ההדרכה, ובביצוע המשותף ישותף גם הילד.
– יש להשקיע את מרב המאמצים במעורבות בחינוך הילדים הבכורים, כי הם יהוו מודל לחיקוי לאחים האחרים.
– חשוב שהורה מעורב במסגרת הבית – ימשיך את מעורבותו בבית הספר.
– ההתנהגות האנושית מושפעת מגרייה חיצונית בעלת אופי חברתי. כוחות חיצוניים משפיעים על התנהגותנו, אך באפשרותנו לווסת את השפעתם ואת כוונתה של ההתנהגות. כדי שתתרחש למידה, דרוש מודל חיקוי שהתלמיד יזדהה עימה. ההורים, הדמויות המשמעותיות ביותר לילדים, מתווכים בינם לבין העולם שמחוץ לבית. הלימוד דורש יכולת מסוימת שהילד צריך לפתח בעזרת הוריו. הגורמים המניעים הורים להתנהגות מסוימת משפיעים על אופן התנהגותו של הילד בשל הזדהותו עימם.
– תחושת ביטחון של הילד היא נקודת המוצא להתפתחות. לכן, חשוב שההורה יהיה מעורב באופן ישיר עם ילדו. עם זאת, על ההורה לאפשר לילד ליזום את מעורבותו של ההורה. במילים אחרות, חשוב שיהיה שילוב בפעילויות היזומות ע"י ההורה (מקור יוזמה פנימית) וע"י הילד (מקור יוזמה חיצונית להורה). יש צורך לדעת לשים את הגבול בין תמיכה שהיא המפתח להתפתחות לבין תמיכה עודפת שהיא מנוונת. סדר יום שבו רוב הזמן מכוון הילד ע"י כוחות חיצוניים אמנם מספק ביטחון, אך הוא לא נותן הזדמנות לילד לנצל ביטחון זה אל מחוזות חדשים ובטוחים פחות. המעורבות המשמעותית בגיל זה היא המשלבת בין הפעילות המזמנת לבין הפעילות המזדמנת ע"י הילד והרומזת מהם הדברים הרלוונטיים לו.
– הורים רבים חושבים כי תרומתם היא בהקניית הידע, כך דואגים ללמד את ילדיהם קרוא וכתוב טרם כניסתם לבית הספר. הורים רבים חושבים כי באמצעות עזרה בהכנת שיעורי בית או בהעשרת נושא לימודי מסוים הם יוכלו לעזור בהעלאת רמת ההישגים הלימודיים של ילדיהם. פעולות אלה הן רק נקודתיות ואינן פותרות בעיה לטווח זמן רחוק. כדי שמעורבות ההורים תשפיע על ההישגים הלימודיים של ילדיהם – עליהם להקנות נתונים התנהגותיים המשמשים בסיס בלימודים.
– התעניינות ההורים בלימודי הילד, הזדהותם עם קשייו ועם הצלחותיו – הופכים את ההורה לחלק מתוך ההוויה הלימודית של בנם, דבר המדרבן למוטיבציה. במשפחות שידוע לילד כי ההצלחה מאוד חשובה להורים, תיווצר הנעה ללמידה.
– בית הספר אמור לשמש כבית חינוך שמטרתו להקנות כלים לרכישת ידע והתנהגות. לפיכך, הצוות המקצועי של בית הספר צריך להוביל תהליך של מעורבות חינוכית בכל רמות הביצוע בקרב ההורים למען שיפור הישגיו הלימודיים של הילד ולמען הקניית הרגלים. כשההורים מעורבים בחינוך הילדים בבית, תוך כדי עבודה מקושרת עם בית הספר, ילדיהם מצליחים יותר בבית הספר; כשההורים מעורבים גם בבית הספר, ילדיהם מצליחים היטב גם מחוץ לכתליו.
– במטרה להצליח בתכניות של מעורבות הורים, על צוות בית הספר להיות ערני למחסומי מעורבות ההורים. ע"י ערנות זו, ניתן לעבוד על אסטרטגיות שיעזרו לצדדים השותפים בחינוך הילדים להתגבר עליהם. חשוב לערב היקף גדול, ככל האפשר, של הורים. מידת הצלחת התלמידים ובית הספר תלויה במידת היקף מעורבות ההורים המועילה לילד ולמערכת החינוכית. אם מוצע מבחר משימות רב להורים ברמות שונות של מעורבות, הורים יחושו ביטחון בתרומתם, והחיוניות שבעשייתם תתבסס על כישוריהם, כישרונותיהם ועל הקצב שלהם.
– יש לבצע התארגנות קהילתית בבית הספר כדי לקרב את ההורים ולהפוך אותם שותפים אקטיביים למען ילדיהם. יש לזכור, שעל פי החוק, מותר להורים לקבוע 25% מתכניות הלימודים. צוותי החינוך בבתי הספר ממעטים להשתמש בזכות הזאת, וראוי שייצקו לתוכה תכנים רעיוניים וחברתיים, כולל במערך החינוך ה"בלתי פורמלי".
– יש לתכנן היטב את אופן שיתופם ומעורבותם של ההורים בבית הספר.
– יש למסד את שיתוף ההורים בעשייה חינוכית למען ילדיהם.
– יש להגמיש את המערכת הקוגניטיבית (הכרתית) של הילד בילדותו לא רק באמצעות עיצוב סביבה חינוכית במונחים של מרחב, זמן וחברה, אלא יש לגרום להורים באמצעות מעורבותם לשמש כמתווכים במשמעויות שהחיים מכתיבים להם ולילדיהם. הילד עובר בפעילותו היומיומית תהליכים רצופים של תפישה-עיבוד-ביטוי. התהליכים הללו אינם עוברים על הילד לבדו, כי אם בתיווך של המבוגר שלידו. המבוגרים יוצרים לילדים גירויים השונים מן המצופה ע"י הילדים. הם גם תומכים בילד, כאשר תשומת ליבו עוברת אל משהו חדש. ההורים ואנשי החינוך המקצועיים בבתי הספר שותפים רק בתיווך בין הילד לבין המשמעויות של המציאות הקרובה אליו. יש צורך בקשר בין ההורים לצוותי המורים בבית הספר על מנת שההורים יפנימו את הדרישה למעורבותם בתהליכים החינוכיים שילדיהם עוברים.
– דרוש רה-ארגון של מערכת החינוך, שיכלול בתוכו העברת סמכויות ופעילויות למסגרת המשפחתית. יש להניח שתגבר המוטיבציה הפנימית של התלמידים להישגים גבוהים יותר ולהתנהגות מתורבתת יותר, אם הדברים יוקנו במסגרת התא המשפחתי.
– יש לזהות את סוגי מעורבות ההורים בבית הספר, בפרט בקרב התלמידים בעלי רמת הישגים לימודיים נמוכה באמצעות שאלונים, ראיונות ושיחות כבסיס לבניית תכנית עבודה עם ההורים. התכניות כוללות פעילויות הקשורות במטרות בית הספר וההורים וקריטריונים להערכתן.
– "פחות חשוב מה יש בתכנית; יותר חשוב אופן ההפעלה" (Berman & McLaughlin, 1978 ) – מסקנה שאושרה ע"י ממצאי מחקרים להערכת תכניות חינוכיות חדשניות שהופעלו בארה"ב במימון פדראלי. הממצאים הראו כי כל תכנית השוקלת ללמד הורים התנהגויות חדשות צריכה למלא מספר דרישות בסיסיות של הפסיכולוגיה של הלמידה:
1. ניסוח מטרות ברורות מבחינת ההורה
2. מפגשים סדירים המתמקדים בטיפול בבעיות מעשיות
3. השתתפות ההורים בקבלת החלטות
4. הקדשת זמן רב לתרגול
5. בניית מערכת מעקב המאפשרת מתן משוב ללומד (ההורה)
6. צפיית השותפים בהפעלת תכניות דומות
7. פיתוח מקומי של חומרי לימוד
– לאחר שיחולק המידע, והתפקידים של כל אחד הובנו כראוי, יהיו מוכנים ההורים ואנשי בית הספר לשתף פעולה זה עם זה. הצרכים הבסיסיים לתכנון הם הכרת המצב החינוכי של הילד בהווה וקביעת מטרות מציאותיות לעתיד. לשם כך, יש צורך במערכת תקשורתית יעילה:
א. תקשורת כתובה – העברת מידע להורים בצורת טפסים, עלונים/עיתונים, שיעורי בית, מכתבים ותעודות
ב. תקשורת אלקטרונית
ג. תקשורת בינאישית – ניהול שיחות במסגרת קבוצות תמיכה, פורומים, שיחות אישיות עם אנשי מקצוע ומחנכים בבית הספר
יש להזכיר את ועדת רוטלוי, שהגישה דו"ח בשנת 2003, הגדירה את האחריות ההורית הדרושה בחוק הישראלי וגיבשה הצעת חוק שנועדה להביא להכרה של החוק הישראלי בזכויות ילדים ובאחריות הורים.
בדו"ח הוועדה נאמר: ביסוד מודל החקיקה עומדת ההכרה בעיקרון האחריות ההורית, על-פיו להורי הקטין מסורה האחריות הראשונית והחובה לפעול לשם הבטחת טובתו של הקטין. להורי הקטין מוענקות סמכויות ייחודיות לפעולה לשם מילוי אחריותם ההורית".
לפי המלצות ועדת רוטלוי, על המדינה מוטלת חובה לסייע להורים במילוי האחריות ההורית.
לסיכום, לדאבוננו, הראייה במערכת החינוך ממוקדת בבית הספר ולא בתלמיד. פעמים רבות מדי אנו נתקלים בעמדות שטוענות כביכול בנושא טובת ילדים אך עוסקות למעשה בשמירה על אינטרסים אחרים. המשפחה ויחסי הורים וילדים הם ההקשר הרחב ביותר שבתוכו ממוקמת טובת הילד.
חשיבות שיתוף ההורים במערכת החינוך
בסערת התקופה הפוסט מודרנית
חבריי המתוקשרים (ולא המתקשרים), לנו – בעיה:
האדם חוזר אל המערה.
הקטנים כגדולים למערתם מזמינים
את כל שחפצים, רק בלחיצה על כפתורים.
בעולם דינמי, שבו השינויים כה מהירים,
ילדינו נחשפים לשפע של מידע וגירויים.
מים רבים זורמים באפיקי הנחלים,
המכוונים הזרימה בערוצים בטוחים.
ברגע שהנחל עולה על גדותיו,
הזרימה הופכת להצפה ומיטשטשים גבולותיו.
גם אנו המחנכים, עולם המבוגרים, מרגישים הצפה לעיתים,
תחושה של היעדר שליטה על מצבים ומערכות יחסים.
לכן, תפקידנו, כמורים והורים,
להיות מעורבים בחייהם של הלומדים,
לחוש הזרימה ולאפשר להם בחירה,
תוך כדי הכוונה ובאווירה נינוחה.
לא מתוך כפייתיות,
אלא מתוך גמישות ושיתוף פעולה.
הרב מימדיות נמצא בשלל הגירויים שבסביבה.
להפגתיות וליצירת משאבים של הקולטים המסרים.
שילוב ההורים כשותפים וכלומדים
מאפשר להבין אותם הכללים ולהסכים על מסרים זהים
כבסיס לרכישת כלים מתאימים
בעולם חסר רסן ומעצורים:
בהכרעה אישית בתחומי עניין שונים,
במשחק תפקידים, ובביטוי הכישורים,
ביחסי גומלין וביחסים הדדיים,
ברלוונטיות החומר ליחידים הפעילים.
יש ליצור יחדיו דברים ברורים ומוסכמים
למען יציבותם של החיים המשתנים.
