תוכן

מקרה שקרה

בבתי-ספר שנמצאים בסביבות דומות זו לזו, רמות האלימות שונות זו מזו. כך עלה ממחקרים. ממצא זה מעלה את השאלה של מחקר זה: "מה מאפיין בתי-ספר, שמצב האלימות בהם אינו דומה לצפוי על-פי התיאוריה?".

החוקרים חקרו תשעה בתי-ספר מסוגים שונים: יהודיים וערביים, חילוניים ודתיים, יסודיים, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות. חלק מהם נבחרו למחקר בזכות רמות אלימות נמוכות מן המצופה, וחלק מהם נבחרו בגלל רמות אלימות גבוהות מן המצופה.

תשעת בתי-הספר שנחקרו הם:

1. בית-הספר י' י' – יסודי, יהודי חילוני, אלימות נמוכה באופן לא טיפוסי

2. בית-הספר י' ע. – יסודי, ערבי, אלימות נמוכה באופן לא טיפוסי

3. בית-הספר י' ד' – יסודי, יהודי דתי, אלימות נמוכה באופן לא טיפוסי

4. בית-הספר ח' י' – חטיבת ביניים יהודית חילונית, אלימות גבוהה באופן לא טיפוסי

5. בית-הספר ח' ד' – חטיבת ביניים יהודית דתית לבנות, אלימות נמוכה באופן לא טיפוסי

6. בית-הספר ח' ע' – חטיבת ביניים ערבית, אלימות גבוהה באופן לא טיפוסי

7. בית-הספר ת' י' – תיכון יהודי חילוני, אלימות גבוהה באופן לא טיפוסי

8. בית-הספר ת' ד' – תיכון יהודי דתי, אלימות גבוהה באופן לא טיפוסי

9. בית-הספר ת' ב' – תיכון ערבי בדואי, אלימות גבוהה באופן לא טיפוסי

הגישה

הספרות העיונית והמחקרית מצביעה על קשר חזק בין הסביבה וההקשר שבית-הספר ממוקם בו, לבין רמות האלימות בבית-הספר הזה. במחקר זה התברר שיש בתי-ספר, שרמות אלימות בהם חורגות מהצפוי בסביבה שהם ממוקמים בה, ומהמאפיינים של אוכלוסיית התלמידים וההורים. מחקר זה איתר בתי-ספר שהם 'לא טיפוסיים', כלומר – שרמות האלימות שבהם גבוהות, או נמוכות, במידה ניכרת מן הצפוי על סמך מאפייני הסביבה.

למחקר היו שתי מטרות מרכזיות השלובות זו בזו:

א. הניסיון ל'תרגם' את המספרים שהתקבלו מהמחקרים הכמותיים להתנהגויות נצפות בתחומים העיקריים של מאפייני ,

    האלימות בבית הספר, אקלים בית הספר ודרכי ההתמודדות עם אלימות בבית הספר.

ב. לזהות את ההבדלים בין בתי-הספר השונים זה מזה ברמות האלימות שלהם, כדי לגלות את הגורמים להפחתת

    האלימות בבתי-הספר.

    בתי-ספר אלה יהיו מוקד מרכזי במחקר, במטרה ללמוד מה מסביר את מצבם המיוחד. קיומם צריך להשפיע על כלל

    מערכת החינוך, כי הם מהווים מודלים שיש ללמוד מהם.

עקרונות הפעולה

1. האקלים החיובי של בית-הספר – בבתי-הספר היסודיים, שהאלימות בהם הייתה נמוכה באופן לא טיפוסי, ניתן,

    לדעתנו, לקשור את רמות האלימות הנמוכות באקלים החיובי של בית-הספר. האווירה שהמנהלות והצוות יוצרים,

    מפחיתה את רמת הקונפליקט בין ילדים, ובכל מקום שנוצר בו קונפליקט, יש מורים מעורבים המתייחסים אל הילדים.

2. זיהוי מקומות ומצבים הגורמים לאלימות ושילוב בין מתן גבולות למתן אהבה – בבית-הספר היסודי היהודי זוהו

שני היבטים נוספים הראויים לציון:

     א. הצוות זיהה מקומות ומצבים הגורמים לאלימות (ובעיקר במקרה זה: אזור ההסעה בסוף הלימודים), ונקט פעולות

         אקטיביות ועקביות למניעת אלימות. נקבעה תורנות של המזכירה ושל השומר, והם נכחו במקום, כדי למנוע אלימות.

     ב. חשוב לציין שגם נוכחות המבוגרים, אשר שנועדה להרתיע ולמנוע אלימות, נעשתה בדרך של דאגה ושל חיבה, ולא

         רק בדרך מאיימת ונוקשה. ניתן היה לראות בבית-הספר דוגמאות ברורות לשילוב בין גבולות לבין אהבה.

3. המקום של הצוות המסייע בעיצוב אווירה חיובית והגנה על הילדים – הגורם הנוסף שראינו בבית-הספר היסודי

החילוני, ובמידה מסוימת גם בבית-הספר התיכון הבדואי, הוא המקום של הצוות המסייע בעיצוב האווירה החיובית

ובהגנה על הילדים. השומר, המזכירה ואנשי אחזקה אחרים נכנסו ויצאו מאזורים של הילדים בדרך ששידרה חיבה

ואמפטיה. בסביבה כזאת לילדים יש תחושה של מוגנות, גם ללא הצהרות חד משמעויות על חוקים נגד אלימות.

4. הזדהות המורים עם דרכו של בית-הספר – בבית-הספר הזה התברר עד כמה מורים השלמים עם דרכו של בית-

הספר מצליחים למצוא את הדרכים האישיות שלהם להתמודד עם קשיים של תלמידים. בין היתר, מורים נהגו בגמישות

בזמני ההפסקות כדי להגיב למצב מיוחד שהילדים היו בו; מורים הגיבו לקשיים של ילדים בנקודות זמן מסוימות על-ידי

התייחסות אישית ושונה, (כגון: מתן זמן לציור או להירגעות, גם על חשבון זמן השיעור). מורים אחרים הביאו לכיתה

טכניקות הרפיה. כל הפעולות האלה נעשו באופן יצירתי ואוטונומי, אך בהרגשה של גיבוי המנהלתליצירתיות הזאת.

5. פעולה נחושה, שיטתית ועקבית נגד אלימות, יחד עם דאגה לתלמידים ורצון כן לסייע להם – יש חשיבות

לבחירה של מנהל/ת לפעול בצורה נחושה, שיטתית ועקבית נגד אלימות. ביום הראשון של הלימודים המנהל של אחד

מבתי-הספר עמד בשער, בירך את התלמידים והעיר להם על תלבושת ועל איחורים. הוא לא הסתפק בהערה, אלא דאג

שיחליפו את הטעון החלפה, ללא פשרות. התנהגות זאת לא הייתה חד-פעמית. המנהל מסתובב בבית-הספר, מופיע

בחצר בהפסקות ומתייחס כל הזמן להתנהגותם של התלמידים. במקביל, יש תורנות מורים במקומות שונים של בית-

הספר, ורוב המורים מתייחסים באופן עקבי להתנהגויות אלימות של תלמידים. המורים אינם מעלימים עין גם מהתנהגויות

שאינן קיצוניות. התלמידים יודעים שיש עונשים, עד כדי השעיה, ושהמנהל עלול לפנות למשטרה, אם האלימות תהייה

חריגה.

    חשוב לציין: התנהגויות אלה של המנהל ושל הצוות מופיעות בהקשר של מסרים ברורים של דאגה לתלמידים ושל רצון

    כן לסייע להם.

6. עקביות של צוות המורים ביחסים שלהם עם התלמידים ובאכיפת הכללים – בבתי-ספר שרמות האלימות בהם היו

גבוהות, נמצאו הבדלים בולטים בדרכי ההתייחסות של המורים. למשל, בבית-הספר התיכון הדתי, שרמת האלימות בו

הייתה גבוהה יחסית, התלמידים ידעו לזהות מי הם מעט המורים שיש 'להיזהר' מהם, ולגבי כל השאר הם חשו שאפשר

להתעלם מהם. גם בתיכון החילוני, שגם בו היו רמות אלימות גבוהות, היו הבדלים ניכרים בין מורים בהתייחסותם למעשי

אלימות.

7. שמירה על מסגרות ועל כללים – נמצא קשר ברור בין שמירה על מסגרות של זמן ושל מקום לבין התמודדות עם

אלימות, בעיקר בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות. בתי-הספר שרמות האלימות בהם היו גבוהות, אופיינו גם

בכניסה וביציאה לא מבוקרות של תלמידים לבית-הספר והחוצה, במהלך ההפסקות ובמהלך השיעורים. החזרה של

התלמידים לכיתות נמשכה זמן רב, ותלמידים (ולעתים לא נדירות גם מורים) נכנסו לכיתות באיחור ניכר.

    סימן נוסף בבתי-הספר היותר אלימים הייתה 'טיילת' בפרוזדורים ויציאות תכופות מן הכיתה וחזרה אליה.

    אם כן, יש להתייחס לכל ההיבטים של שמירת מסגרת וכללים, גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לאלימות.

8. הסכמה של כל הצוות על חזון בית-הספר – מאפיין בולט של בתי-הספר שרמות האלימות בהם היו נמוכות במיוחד,

היה ההסכמה של כל הצוות על החזון של בית-הספר והדמיון הרב של תרגום החזון הזה למעשה אצל כל מורה. תופעה

זאת בלטה במיוחד בבתי-הספר שהחזון שלהם הדגיש את היחס החם והאישי לתלמידים. אצל רוב המורים בבתי-ספר

אלה היה החזון הזה חלק בלתי נפרד מההתנהגות היומיומית שלהם כלפי הילדים. אמנם כל מורה ביטא/ה יחס זה

בדרכו/ה, אך האווירה הטובה הייתה משותפת לכלל בית-הספר.

9. יחסי צוות טובים ותומכים – בתי-הספר שרמות האלימות בהם היו נמוכות, אופיינו גם ביחסי צוות טובים ותומכים.

יחסים אלה תרמו לתחושה שלמורים טוב בבית-הספר, ומתוך תחושה חיובית זאת נבעה עמדה חיובית יותר כלפי

התלמידים. בקרב חברי הצוות האלה היה קשה למצוא ביטויים לא מפרגנים לגבי עמיתיהם, ובכך אולי ניתן להסביר את

העקביות בין המורים. לעומת זאת, התרשמנו שכמעט בכל בתי-ספר שרמות האלימות בהם היו גבוהות מהצפוי, היו

יותר מתחים בין חברי הצוות.

    להערכתנו, יחסי צוות חיוביים וכבוד הדדי בין המנהל/ה לבין הצוות אינם מתכון בטוח ליצירת אווירה מונעת אלימות.

    לעומת זאת, יחסי צוות רעועים, מתחים בין המנהל/ת לבין הצוות ו'מחנות' בחדר המורים, מפחיתים מאוד את היכולת

    להתמודד עם האלימות. ייתכן שפעולה לחיזוק של עבודת הצוות ושל היחסים בין המנהל/ת לבין הצוות עשויה לגרום

    בדרך עקיפה לשיפור היכולת של בית-הספר להתמודד עם האתגר של האלימות.

10. היועצים הם חלק אינטגראלי של צוות בית-הספר, והדגש הוא על עבודה מערכתית – אחת התופעות הבולטות

בבתי-הספר, שרמות האלימות בהם היו נמוכות באופן לא טיפוסי, היא המקום של היועצים כחלק אינטגראלי מצוותי

בתי-הספר, וכמי שנמצאים בקשרים קרובים עם המנהל/ת. בבתי-ספר אלה מצאנו יועצות, שאמנם תיארו את תפיסות

התפקיד והפעילויות שלהן בדרכים שונות, אך היו דומות מאוד בתחושה ששידרו, שיש להן מקום חשוב בבית-הספר,

ושהן מעורבות בעבודה מקצועית גם עם הילדים, וגם עם המורים ועם ההורים. בבתי-הספר, שמקומם של היועצים היה

מובטח, נמצא שהדגש שלהן היה על עבודה מערכתית יותר.

11. יחסי מורים ותלמידים – אחד הממצאים המרשימים בעינינו הוא המורים הרבים שחשו מחויבות רגשית, מקצועית

ועמוקה לתלמידים, ואשר השקיעו בעבודה עמם את כל מאודם. בתצפיות ובראיונות נחשפנו להרבה מאוד מורים

שהפגינו אהבה ודאגה לתלמידיהם. אמנם הביטויים היו שונים (בהתאם לגיל ולקבוצה התרבותית), אך הדמיון בין

המורים המחויבים לתלמידים בכל בתי-הספר היה רב מהשונה. חלק מההתנהגויות הרלבנטיות היו ישירות כלפי

התלמידים. מורים לתלמידים בגילים הצעירים ליטפו תלמידים, חילקו ממתקים וקראו להם בשמות חיבה. בגילים

מבוגרים יותר הם הקשיבו להם ברצינות, חייכו אליהם והתלוצצו אתם. חלק אחר התבטא בהשקעה הרבה של מורים

בין השיעורים, כדי להכין את השיעורים ואת אמצעי העזר. פעמים רבות ראינו מורים, בעיקר בבתי-הספר היסודיים

שבלטו ברמות האלימות הנמוכות, שהשקיעו שעות רבות בהכנת חומרי לימוד נוספים. ביטוי אחר למחויבות של מורים

רבים לתלמידיהם היה המאמץ שהשקיעו ביחסים עם הוריהם של התלמידים. בכל בתי-הספר מצאנו מורים, שעשו

מאמץ מיוחד לעבוד עם הורים במטרה לקדם את ילדיהם. יחד עם תמונה חיובית זאת, ראינו שיעור לא מבוטל של

מורים, בעיקר בבתי-הספר שרמות האלימות בהם היו גבוהות באופן לא טיפוסי, שהיו חסרי אונים ומתוסכלים מול

האתגר הקשה שהציבו להם התלמידים.

ביבליוגרפיה

רון אבי אסטור ורמי בנבנישתי, בתי"ס לא טיפוסיים מבחינת רמות האלימות שבהם.