רקע

בתי ספר נעזרים לעתים באמצעים למניעת אלימות, כמו חיפוש בתיקים או התקנת טלוויזיה במעגל סגור, שעשויים לפגוע בפרטיות התלמידים. חדירה לפרטיות הנה אמצעי שננקט גם במקומות כמו שדות תעופה, וכניסה לקניונים ולחנויות, במטרה להגן על בטחון האזרחים. השאלה הנשאלת היא האם שמירה על הביטחון והגנה מפני אלימות מצדיקות פגיעה בפרטיות או שהגנה על פרטיות היא ערך חשוב ביותר, גם אם ההגנה עליה מאפשרת מקרים של אלימות וסכנה לשלום הציבור. על כך נדון בהפעלה שלפנינו.

מטרות

לעורר את מחשבתם של התלמידים להיבטים השונים של ההגנה על הפרטיות לעומת ההגנה על שלום התלמידים.

הנחיות

בפעילות חמישה שלבים:

שלב א: סיפור

פרטיות מול אלימות
אם הייתם רואים איך הכיתה שלי נראית בסוף היום, הייתם שואלים את עצמכם מה היה כאן כל היום. קשה לתאר את הבלגאן והלכלוך שמשאירים אחריהם תלמידיי בסוף היום. אבל הם צעירים והדרך אצה להם. ברגע שנשמע הצלצול בסוף יום הלימודים הם שועטים החוצה, ממהרים לאהבותיהם, למריבותיהם, או סתם לשגרת יומם שאף פעם אינה ממש שגרתית. אני בדרך כלל נשארת כמה דקות במקומי, יושבת על כיסאי ומנסה להירגע, לאסוף את עצמי ואת כוחותיי. לאחר כמה דקות של שקט, אני קמה ומסדרת אחריהם את הכיתה, בדיוק כמו שהייתי עושה בבית, אחרי ילדיי, שהיו משאירים את הבית הפוך ויוצאים לדרכם. עכשיו ילדיי הפרטיים בגרו, אבל תלמידיי הצעירים, הם תמיד אתי. כשחולפת השנה, באים אחרים במקומם.
גם אתמול, בסוף היום, עברתי בין השולחנות, אוספת ניירות תועים, חרצנים יבשים שנזנחו, עפרונות שנשתכחו. על שולחנו של אהוד, ראיתי מחברת. מחברת חומה, רגילה. חשבתי שזו בודאי מחברת ההיסטוריה שלו. השיעור האחרון באותו היום היה שיעור היסטוריה, והוא מהר לעזוב את הכיתה ושכח כנראה להכניסה לתרמילו. על כריכת המחברת לא היה רשום דבר, לא שם התלמיד וגם לא המקצוע. פתחתי את המחברת. עשיתי זאת רק כדי לוודא שאכן זו המחברת של אהוד. בעמוד הראשון הזדקרו לעיני 6 מילים כתובות בטוש אדום בכתב יד גדול:
סוגרים את החשבון היום בחמש, ליד הקיוסק.
הבטתי במילים האדומות הזועקות אלי מהדף. מה פירושן? האם זה מסר שכתב אהוד לרועי, שכנו לספסל? לא הייתי בטוחה בכלל שזה הכתב של אהוד, וגם לא הצלחתי לזהות של מי הוא, אם איננו שלו. ומה הכוונה? איזה חשבון? ומה פירוש: סוגרים? ריח רע, רע מאד, נדף מהמילים האלה, ואילו אני, חסרת אונים, אינני יודעת מה לעשות וכיצד לנהוג.
בימים כתיקונם, אינני נוהגת לקרוא פתקים שתלמידים שולחים זה אל זה. לעתים רחוקות אני מחרימה פתק, אך גם אז, אני זורקת אותו מייד לפח. אך כאן, לא בדיוק בפתק מדובר, וגם אם זהו מסר שנשלח מתלמיד אחד לחברו, הרי באקראי נתקלתי בו. אבל, המחשבה שאלך הביתה ואתעלם לחלוטין מהמידע שנחשף בפני במקרה הציקה לי קשות. ומה אם יקרה משהו נורא? אני מכירה את כוחם של הילדים הללו ויודעת את מנהגם להפליא מכותיהם במי שלדעתם זקוק לעונש. האלימות היא רעה חולה בבית ספרנו, ושתיקתי תאפשר אותה.
הרמתי את המחברת והכנסתי אותה לתיקי. יצאתי מבית הספר והתחלתי ללכת לכיוון ביתי. אני גרה מרחק הליכה קצר מבית הספר. בעודי מתרחקת מהבניין, פגשתי באהוד, מתנשף כולו, רץ לכיוון הנגדי.
– "הכל בסדר, אהוד?" שאלתי בנועם.
– "כן, כן, בטח…" גמגם אהוד, סמוק כולו.
– שכחת משהו בכיתה?" שאלתי בתמימות.
– "אה, כן…" הודה אהוד. מחברת. אולי ראית מחברת חומה , פשוטה על השולחן שלי?"
הוצאתי את המחברת מהתיק והושטתי לו אותה. הוא הושיט את ידו לקחת אותה, אך אני לא הרפיתי מאחיזתי.
– "לא יכולתי שלא לראות מה כתוב בה," אמרתי בשקט.
– "מה ?" שאל אהוד ונראה כי הוא מופתע.
– "משהו על חיסול חשבונות…" אמרתי. " תראה," המשכתי, אלימות זה דבר נורא. לא משנה מה עשו לך, כדאי לפתור את זה בדרכי שלום."
אהוד הביט בי לרגע כמי שכפאו השד, ואז פרץ בצחוק גדול.
– "לא, המורה, אל תדאגי, זה לא מה שאת חושבת. זו סתם דרך דיבור. הכוונה שלי שהפעם רועי קונה את הממתקים. הוא חייב לי כבר כמה פעמים…"
אנחת רווחה נמלטה מפי. יפה, חשבתי, זו הייתה אזעקת שווא, וטוב ששאלתי…
או שאולי לא? שהרי לא היה ממה לחשוש מלכתחילה, ואני נמצאתי מציצה במחברות לא לי.
* האם לדעתכם פגעה המורה בפרטיות התלמיד כאשר פתחה את המחברת?
* מה היה קורה לו לא פגשה את אהוד? האם הייתה המורה צריכה לפעול בעקבות המידע שנחשף בפניה? כיצד?
* האם לדעתכם חשיבות המלחמה באלימות מצדיקה גם פגיעה בזכויות אחרות, כמו למשל הזכות לפרטיות? מדוע?
שלב ב: תרגיל
לפניכם כמה מקרים של פגיעה בפרטיות למען המלחמה באלימות.
– באילו מהמקרים הפגיעה מוצדקת? ובאילו אינה מוצדקת?
– האם ניתן להשיג את המטרה ללא פגיעה בפרטיות?

* בבית הספר יש גל גניבות, בעיקר של כסף ודברי ערך. ההנהלה החליטה לשים קץ לתופעה בסיום כל יום לימודים המורים מחפשים בתיקים ובכיסים של התלמידים.
* לאחרונה אירעו כמה מקרי אלימות בשירותי בית הספר. ההנהלה החליטה להציב שם מצלמות שירתיעו מפני אלימות במקומות נסתרים.
* דנה ושיר היו חברות טובות אך הן הסתכסכו. דנה יזמה חרם על שיר, שכל הכיתה השתתפה בו. היועצת של בית הספר החליטה לנסות ולפתור את הבעיה, הזמינה את דנה לשיחה ושאלה אותה שאלות רבות על עצמה, על משפחתה ועל דברים אישיים נוספים. דנה לא כל כך רצתה לענות לה.
* רון שמע את דביר ואלעד מתכננים להכות את דן. הוא התלבט ולבסוף החליט לספר על כך למורה. כשגילו דביר ואלעד את הדבר קראו לרון: מלשין ויזמו חרם כיתתי נגדו.
שלב ג: השוואה
בשדה התעופה נערכות בדיקות ביטחוניות קפדניות: חיפוש במזוודות וגם על גופם של הנוסעים.
האם לדעתכם בשדה התעופה יש הצדקה לכך? האם יש הבדל בין בדיקת נוסעים בשדה התעופה לבין בדיקת תלמידים בבתי ספר?

שלב ד: מן העיתונות
באשקלון מיושמת שיטה חדשה להתמודדות עם תופעת הגניבות והאלימות בבתי הספר. במסגרת פעילותה של "מצילה"- אגף קהילה ומניעת פשיעה במשרד לביטחון הפנים בשיתוף עם עיריית אשקלון, הותקנו במהלך השנתיים האחרונות מצלמות בשישה בתי ספר תיכוניים באשקלון. המצלמות הותקנו במקורן כדי להתמודד עם תופעת הגניבות מבתי הספר מעבר לשעות הפעילות של בית הספר, אך בהמשך הוכיחו את יעילותן גם כנגד תופעות אלימות בין בני הנוער.
בידיעה שפורסמה בעיתון הארץ מדווח מנהל בית הספר התעשייתי "אורט" ע"ש אדיבי באשקלון כי בעקבות התקנת המצלמות חלה ירידה הן בפגיעה ברכוש בית הספר והן במספר מקרי האלימות בין התלמידים. "שום דבר לא נעשה כאן בחשאיות" אומר אדיבי, "הכל גלוי וידוע לתלמידים. הם יודעים היטב היכן נמצאת כל מצלמה וכשהם יודעים שכל אירוע חריג מתועד- הם נזהרים יותר".
בין התלמידים ניתן למצוא דעות לכאן ולכאן. יש המתנגדים להגבלת תנועותיהם בשטח בית הספר ויש המקבלים זאת. גם בקרב מנהלי בתי הספר באשקלון יש אשר התנגדו להצבת מצלמות בבית ספרם. עדנה וולנשטיין, מנהלת תיכון מקיף עירוני א' באשקלון אומרת כי הצבתן לא תמנע מקרי אלימות וכי היא מעדיפה להשקיע את הכספים במקומות אחרים.
ממשרד החינוך נמסר כי על פי חוות דעת משפטיות, הצבת מצלמות בשטחים פתוחים אינה פוגעת בפרטיות התלמידים והמורים.
אורלי פולט, רכזת "מצילה" באשקלון, אומרת שמאז התקנת המצלמות בתיכונים בעיר ירדו מספר מקרי האלימות והוונדליזם. בתחילה התנגדו התלמידים לתיעוד תנועותיהם באמצעות המצלמות אך בהמשך התקבלו המצלמות כעובדה מוגמרת, אומרת פולט. עוד היא מדגישה כי המצלמות נמצאות רק בנקודות חיכוך אפשריות ואינן מותקנות בכיתות או בחדרי ההלבשה.
https://www.mops.gov.il/nr/exeres/070C8CA0-6D6D-4F72-BC8B-134EA6A8D24B.htm
הקריאו לילדים את הקטע שלעיל, או ספרו להם על תכנו, או חלקו את הקטע לקבוצות.
ערכו משחק תפקידים בין שני ילדים.
ילד אחד יטען בעד מצלמות וילד אחד יטען נגד המצלמות.
לבסוף ערכו הצבעה בכיתה וראו במה תמכו רוב התלמידים.

שלב ה: צו עשה
כתבו מכתב דמיוני לילדי בית הספר באשקלון והביעו את דעתכם האישית על המצלמות המותקנות בבית ספרם.