תוכן
במאמר זה מוצג תהליך גיבוש של שאלון העוסק בעמדות של סטודנטיות לחינוך והוראה בגיל הרך ושל נשות חינוך כמו גננות וגננות משלבות, כלפי שילוב הילד המאתגר בגן הרגיל. כמו כן עוסק השאלון בתפיסת המסוגלות שלהן לסייע בהשתלבותו בגן.
ילד מאתגר הוא ילד שנמצא בקצה המנעד הנורמטיבי, אשר מאופיין בקשת רחבה של קשיים תפקודיים: קשיים בוויסות החושי, קשיים התנהגותיים ורגשיים וקשיים שפתיים, מוטוריים וקוגניטיביים. לעיתים קרובות מאוד יגלה ילד מאתגר התנהגות שאינה מסתגלת, ויהיה זקוק
להתערבות ולתיווך מוגבר של הצוות החינוכי המתאים לצרכיו המיוחדים (פלוטניק, 2007) ילד זה מתחנך במערכת החינוך הרגילה, וברוב המקרים אינו זכאי לשירותי החינוך המיוחד.
לאור מיעוט המחקרים העוסקים בילד המאתגר בכלל ובהשתלבותו בגן הילדים בפרט, לשאלון אשר יאפשר מחקרי המשך בתחום זה, חשיבות רבה. תרומת המחקר תוכל להתבטא בשתי רמות: ברמה התאורטית וברמה הפרקטית.
ברמה התאורטית יתרום המחקר לתחום הידע של תפיסות ועמדות כלפי הילד המאתגר. ברמה הפרקטית ניתן יהיה על יסוד ממצאי המחקר להתאים את תכניות ההכשרה לגיל הרך בשלושה מישורים, האַפקטיבי ( A – Affect ), ההתנהגותי (B – Behavior) והקוגניטיבי C – Cognition) , על מנת לתמוך בסטודנטיות בהתמודדות שלהן עם הילד המאתגר.
מטרת מאמר זה היא לבדוק את התוקף ואת המהימנות של שאלון שחובר לצורך המחקר כדי להתאימו למחקר רחב היקף שיבדוק את העמדות ואת תחושת המסוגלות של הסטודנטיות ושל – נשות חינוך בנוגע להשתלבותו של הילד המאתגר בגן הילדים הרגיל.
רקע תאורטי
א. שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים
בעשורים האחרונים מתחוללת בעולם המערבי מהפכה שבאה להבטיח את זכויותיהם של מבוגרים ושל ילדים עם צרכים מיוחדים לחיות ככל האדם חיים מלאים, הוגנים ושוויוניים בתוך הקהילה ה"נורמטיבית". "עקרון הנורמליזציה" הוא עקרון מרכזי בגישה זו, אשר על פיו יש
לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים לחיות בתנאים דומים "ככל האפשר" לתנאי החיים של ילדים רגילים. מהפכה זו מבקשת לאפשר לאדם עם צרכים מיוחדים למצות את מלוא יכולתו לחיות בתנאי חופש בסיסיים תוך ביטוי עצמי (פלדמן, 2007). מתוך תפיסה ערכית זו התפתח מודל
השילוב המשקף פרדיגמה הנשענת על גישה מעשית, אמפירית והשוואתית. על פיה, יש לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים להשתלב במסגרת חינוכית רגילה אך ורק אם ניתן לתת בה מענה לצרכים המיוחדים של הילד כך שהשילוב יקנה לו יתרון לימודי חברתי או אחר בהשוואה למסגרת חינוכית נפרדת בסביבה המכונה "הסביבה הפחות מגבילה" (קליין וסובלמן רוזנטל, 2010 ; רונן, 2007) . סביבה זו מגבילה פחות את היחיד מבחינת התפתחותו, איכות חייו והשגת היעדים והמטרות שהוצבו לחינוכו (רייטר, 997 ). תכניות שילוב קיימות במסגרות חינוכיות לגיל הרך, והן מיושמות בצורות שונות, החל משילוב פרטני של ילד אחד בכיתת גן רגילה ועד לגן. משולב שבו שליש מאוכלוסיית הילדים הם עם צרכים מיוחדים (קליין וסובלמן, 2010) בשנים האחרונות, קמה תנועת ההכלה אשר נשענת על פרדיגמה ערכית, מוסרית ואידאולוגית. בבסיס האידאולוגיה עומד ערך השוויון הבסיסי והבלתי מעורער. תנועת ההכלה מבקשת לשנות את ההגדרות שניתנו הן לילד עם הצרכים המיוחדים והן להגדרות המסורתיות שניתנו לחינוך המיוחד. היא דוגלת בביטול כל המסגרות הנפרדות, לרבות מסגרות לילדים עם לקויות קשות, ותומכת "בכל מחיר" בשילובו המלא של הילד עם הצרכים המיוחדים במסגרת חינוכית רגילה.
ההכלה מייחסת חשיבות רבה לעמדות חברתיות וליצירת תנאים הולמים בכיתה הרגילה(רונן,2007)
