הנחיות
א. חלקו את הטקסט לתלמידים.
ב. הקריאו את השיר בכיתה.
ג. בקשו מהתלמידים לסמן כמה פעמים אומר הילד שהוא פוחד.
שאלו:
למי פונה הילד בשיר?
ממי פוחד הילד?
מדוע הילד פוחד?
בבית השלישי אומר הילד שהוריו גרושים. האם לדעתכם יש לו סיבה לפחד?
האם לדעתו של הילד הוריו מתנהגים שונה מהורים אחרים?
כיצד הייתם מרגישים אם במצב מסוים היה עליכם לבחור באחד מההורים? האם לדעתכם ההורה האחר היה נעלב?
בבית הרביעי אומר הילד שהוא מבין שכל אחד מההורים רוצה להוכיח כמה הוא הורה טוב. האם לדעתכם יש תחרות בין ההורים? איך מרגיש הילד בגללה?
האם מחמיא לילד כשהוריו מתחרים על אהבתו?
מה לדעתכם רוצה הילד מהוריו?
האם לדעתכם חייו של ילד שהוריו גרושים קשים יותר מחייו של ילד שהוריו אינם גרושים? מדוע? איך הקושי בא לידי ביטוי?
כיצד הייתם מייעצים לילד לפעול ביחס להוריו?
ד. בקשו מהתלמידים לכתוב המשך לשיר.
ה. מכינים חוברת הדרכה להורים:
1. בקשו מהתלמידים להתחלק לקבוצות.
2. כל קבוצה תכתוב כמה עצות להורים כיצד להתנהג עם ילדם בפעילויות בית הספר.
3. התלמידים יקריאו את התוצרים שלהם בכיתה.
4. המורים ירכזו את כל העצות הטובות ומהן תיכתב "חוברת הדרכה להורים".
מידע למורים
הפסיכולוגית חלי ברק-שטיין
בבואכם לשוחח על נושא הגירושין בכיתה, שימו לב לנושא המורכבות של הגירושין מבחינת הילד. אם יש תלמידים בכיתה שהוריהם גרושים או נמצאים בתהליך גירושין, חשוב שתהיו רגישים לתגובות של הנוכחים בכיתה. כדאי לדעת מראש אם יש ילדים להורים גרושים, ומצד אחד לא להגן עליהם יתר על המידה, ולא לפחד לדבר על הנושא, ומצד אחר להיות מוכנים לתגובות כמו בכי או כעס, ולדעת להתמודד אתן. תגובה אפשרית היא: "אני רואה שקשה לך..אתה רוצה לשתף…?" אפשר לעזור לילד לבטא את רגשותיו במילים, וכך תספקו לו את העזרה החשובה ביותר.
חשוב לא להפסיק את הדיון, ועם זאת לגלות רגישות. אפשר להזמין את הילד לשתף את הכיתה בחוויה שלו, אך אם אינו מעוניין בכך, יש לאפשר לו לצאת להתרענן, או לעסוק בפעילות אחרת. חלק מהחוויה של ילד שעובר גירושין, הוא הקושי הנובע מהאסוציאציות שהגירושין מעוררים בו, והשיחה בכיתה היא מעין אירוע כזה. מבחינת הילד, הקושי הוא שבגירושין הוא מאבד את הביטחון ביציבות הקן המשפחתי.
קשה לילד להתמודד עם המאבק של הוריו על הנאמנות שלו, ולכאורה עליו לבחור ביניהם – את מי הוא אוהב יותר, את מי הוא מעדיף. המתח בין ההורים מעיק על הילד, ולכן היה רוצה להרגיש כמה שפחות ממנו. חשוב לו שהוריו יהיו כנים אתו, שלא יסתירו את רגשותיהם, ובו בזמן שיעדנו אותם ויתחשבו בו, למשל, שיראו כשהם כועסים, אך שלא יעשו זאת במלוא העוצמה.
חשוב לילד שירשו גם לו להיות כן בנוגע לרגשותיו, ואם אינו רוצה ללכת לאחד ההורים, שיוכל לומר זאת בכנות.
ילד לא צריך לשאת באחריות ולהיות מודאג בגלל רגשות ההורים, למשל, אם אינו רוצה ללכת אליהם בסוף שבוע מסוים, אל להם להיעלב מרגשותיו. כדאי להימנע ממצב של היפוך תפקידים שבו הילד הופך להיות ההורה.
מידע נוסף: בספרי "תקשיבו לי רגע!", שאלות של הורים- תשובות של ילדים.
על המְחַבר
ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומטפל משפחתי מוסמך המשמש כמנהל קליני במכון שינוי הרצליה. כמו כן, משמש ד"ר גוטליב כמנהל קליני וכמנהל מדור אבחונים ופסיכולוגיה משפטית. Psy.D, ישיבה יוניברסיטי, ניו יורק, (??). ד"ר גוטליב התמחה בטיפול משפחתי במכון אקרמן, ניו יורק, וכן בטיפול בילדים ובנוער, בבעיות למידה ונוירופסיכולוגיה במרכז הרפואי של אוניברסיטת קורנל, ארה"ב. בנוסף, התמחה ב- Jewish Board of Family and Children's Services, ניו יורק. הוא מומחה באבחון ובמתן חוות דעת למערכות משפטיות. משמש כחבר סגל במרכז הבינלאומי לבריאות, משפט ואתיקה, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה, כחבר מערכת כתב העת "רפואה ומשפט", מציג בכנסים ארציים ובינלאומיים ומפרסם בספרים ובכתבי עת.
מתוך: מכון שינוי https://www.machonshinui.co.il/theteam.asp
