לאמא של בנות בכיתה ד,
זו תופעה מוכרת ומכוערת שלרוב אופיינית ליחסים בין אישיים של בנות: אחת ממלכות הכיתה משליטה את דעתה ומכוונת את' צאן מרעיתה' עם מי לשחק וממי להתרחק. בגלל כוחה וקסמה הבנות נוהות אחריה ,ואילו הבנות שסומנו כ'אחרות שאין לשחק אתן' סובלות מאד, ממש כפי שסובלות בנותיך. לעתים קרובות יש להתנהלות הזו כמה שותפות סמויות, בעיקר האמהות של אותן בנות
מנהיגות שתומכות בחשאי בביתן ואף מסייעות לה בהגנה כנגד ביקורת או בהתיידדות עם כמה אמהות של בנות מרכזיות בחבורה הזו. לרוב נשמר קשר של שתיקה סביב המצב החברתי הזה, שלטעמי הוא חמור יותר מאלימות פיזית (כמו זו שמתרחשת לעתים בין בנים). לא אלאה אותך בניתוח הגורמים החברתיים והפסיכולוגיים שמעצבים התנהלות כזו.
לגופו של עניין, אין לבנות שלך סיכוי להתמודד עם עוצמה כזו והמפתח לפתרון נעוץ במעשיה של המחנכת. עליה להכיר בכך שמדובר במצב חברתי בלתי נסבל, להתגייס ולהלחם בו, פשוטו כמשמעו. מה שנחוץ הוא שהמחנכת תשוחח אישית עם אותה 'מלכה', תבהיר לה שהיא מודעת לתמרונים שלה, שמעתה ואילך לא תתתיר זאת ואם תשמע על כך תעניש אותה בחומרה. מכיוון שאימה של אותה בת עלולה להתגייס להגן, חיוני שהמחנכת תתאם את מהלכיה עם היוצעת והמנהלת

מניסיוני, התערבות חריפה ונחושה כזו תחלץ במהירות את בנותיך מהבדידות בה הן שרויות.

אשמח לקבל ממך עדכון במייל אם תשובתי הועילה לך

בהצלחה,

פרופ' אליעזר יריב