תוכן
הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בחשש מפני האפשרות להיות מובך בפומבי. רוב המצבים מעוררי החרדה הם בבית הספר או בגן הילדים. ילדים ומתבגרים בעלי ההפרעה מדווחים כי אחת הסיטואציות המאיימות ביותר בעבורם היא הצורך לשוחח עם בני גילם. דוגמאות שכיחות נוספות למצבי מעוררי חרדה הן החשש לקרוא בקול בכיתה, לכתוב על הלוח, להשתתף במשחק ספורט וכדומה. החשש הנפוץ של הילד הוא שהוא ישגה, יגמגם או יסמיק ויעורר את לעגם של חבריו . בשל חשש זה נוטים הילדים להימנע מהמצבים שצוינו Morris & March , 2004 ; (Chavria & Stein , 2005) ילדים נוטים פחות ממבוגרים לדווח על מחשבות מדאיגות ומתארים יותר תסמינים גופניים Campo et al ., 2004 ; Connolly & Bernstein , 2007 ; Ginsburg , Riddle & Davies) , (2006) התסמינים השכיחים הם עוררות של המערכת הסימפתטית, כגון מודעות לפעימות הלב רעד, הזעה, הסמקה, בחילה או צורך להשתין בעת חשיפה ציבורית או ציפייה למפגש חברתי . ברוב המחקרים מתוארת עלייה בשכיחות ההפרעה לקראת גיל ההתבגרות (Costello & Angel , 2005 ; Kessler et al 2005 ) עלייה זו בשכיחות נובעת ככל הנראה מייחוס חשיבות רבה לדעה של בני הגיל השווה בתקופה זו של חיי הנער או הנערה. בדיווחים על שכיחות ההפרעה קיימת שונות, הנובעת כנראה מהבדלים מתודולוגיים למיניהם ובפרט מהגדרת המצוקה או הפגיעה התפקודית המשמשת לאבחון ההפרעה. הערכות מקובלות המתייחסות לפגיעה תפקודית או מצוקה משמעותית מציינות ששכיחות ההפרעה היא 0 . 5 % -כ בקרב ילדים וכ-4 % -2 % בקרב מתבגרים. ( Chvria & Stein , 2005 ) ההפרעה שכיחה יותר אצל בנות. הקריטריונים לאבחנה של חרדה חברתית על פי DSM-IV כוללים פחד עז וממושך ממצבים חברתיים ו / או ממצבי ביצוע שהילד עלול להיות חשוף בהם לביקורת מאחרים. הילד חושש שמא יתנהג בצורה שתוביל ללעג כלפיו, או שמא יתגלו סימני החרדה שלו ויובילו ללעג ולהשפלה. על פי הקריטריון, אצל ילדים עם חרדה חברתית חייבת להיות היכולת ליצור קשרים חברתיים ביחסים עם אנשים קרובים, והחרדה מתעוררת גם לגבי בני אותו הגיל ולא רק לגבי מבוגרים. החשיפה לסיטואציות החברתיות מעוררת חרדה יכולה להתבטא בהתקפי אימה או בצורות שונות האופייניות לגילאים הצעירים – בכי, התקפי זעם או קיפאון. באבחון מבוגרים, אחד הקריטריונים לקביעת הפרעת חרדה חברתית הוא התנאי שהאדם יכיר כי הפחד שלו מוגזם; קריטריון זה אינו הכרחי לאבחון ההפרעה אצל ילדים. נדרש שתהיה הימנעות מהמצבים מעוררי החרדה או שתתעורר חרדה רבה במקרים שהילד נחשף אליהם. אותן הימנעויות או חרדה גורמות לפגיעה תפקודית משמעותית או למצוקה ניכרת. משך ההפרעה הנדרש לאבחון הוא לפחות חצי שנה. ההימנעות והחרדה אינן מוסברות טוב יותר על ידי מצב רפואי או הפרעה נפשית אחרת. חלק מהילדים הלוקים בהפרעה מודאגים ממגוון של מצבים חברתיים generalized Social , Anxiety) (Disorder ואילו אצל השאר היא מוגבלת לסיטואציה מובחנת יותר, כגון קריאה בקול לפני הכיתה.
יש מעט ידע על השכיחות היחסית של הצורות למיניהן של הפרעת חרדה חברתית אצל ילדים ומתבגרים. במחקר אחד נמצא, כי רוב הילדים לפני גיל ההתבגרות שהופנו לטיפול בשל חרדה חברתית לקו בחרדה כללית , (generalized) ורק כעשירית מהם לקו בצורה המובחנת יותר .(Morris & March , 2004) הצורה הכללית חמורה יותר, וניכרת נטייה משפחתית מובהקת יותר ללקות בה. ייתכן שהשכיחות הגבוהה של ההפרעה הכללית בקרב המופנים לטיפול משקפת בחלקה הטיה בפנייה לטיפול בשל החומרה הקשה יותר של סוג זה. מקרה קיצוני הנחשב לפי חלק ניכר מהחוקרים לתת-סוג ( variant) של חרדה חברתית הוא אילמות סלקטיבית . (selective Mutism) אילמות סלקטיבית מתבטאת בכך שהילד או הילדה הלוקים בה אינם מדברים כלל במצבים מסוימים) למשל בבית הספר (ומצליחים לדבר במצבים שבהם הם מרגישים בטוחים יותר) למשל , עם בני המשפחה. כיום עדיין מסווגת הפרעה זו בקטגורית " שונות" (Other Disorders of Childhood) ולא כהפרעת חרדה. בעבר נקראה ההפרעה אילמות אלקטיבית, (Elective Mutism) שם שהדגיש כביכול את הבחירה לא לדבר וראה בה התנהגות מרדנית. כיום התפיסה היא שהילדים שותקים בסיטואציות חברתיות בשל רמת חרדה גבוהה ולאו דווקא בשל מרדנות. רוב רובם של הלוקים באילמות סלקטיבית עונים לקריטריונים של חרדה חברתית, וקרוב לוודאי שמדובר בסוג קיצוני של חרדה חברתית. לאחרונה נערכים מחקרים המשווים בין ילדים הלוקים בחרדה חברתית בלבד לכאלה הלוקים בשילוב של חרדה חברתית עם אילמות סלקטיבית במטרה לעמוד על הדומה והשונה בין שתי קבוצות אלו. חרדה חברתית מופיעה לעתים קרובות עם תחלואה נלווית . ההפרעות השכיחות המתלוות אליה הן הפרעות חרדה אחרות ודיכאון . מחקר מעקב של עשר שנים ביותר 2, 000-מ ילדים ומתבגרים הראה, כי חרדה חברתית מעלה באופן משמעותי את הסיכון ללקות בדיכאון. כחצי ממספר הצעירים שלקו בחרדה חברתית אובחנו גם כלוקים בדיכאון . (do et al ., 2007) המנבא המובהק ביותר בקרב אלה שלקו בחרדה חברתית ושמאוחר יותר אובחנו גם כלוקים בדיכאון היה מזג של התנהגות הימנעותית . (behavioral inhibition) חרדה חברתית מגבירה את הסיכון לשימוש בחומרים ממכרים מרגיעים (עישון , בנזודיאזפינים ואלכוהול) במקרים חמורים מתבטאת ההפרעה בסירוב ללכת לבית הספר , והיא גם גורם סיכון לפגיעה בהישגים הלימודיים ולנשירה מוקדמת מבית הספר ,Stein & Kean , 2005 ; Van Ameringen , Mancini , Farvolden) 2003) ייתכן שחרדה חברתית היא גורם מגונן מפסיכופתולוגיה של אלימות ותוקפנות כלפי אחרים, ונמצא קשר הפוך בין ביישנות לאלימות.
