רקע
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מוקדש להתייחדות עם זכרם של חללי המחתרות, חללי צבא הגנה לישראל וחללי כוחות הביטחון אשר נפלו למען תקומתה והבטחת קיומה של מדינת ישראל.
יום הזיכרון חל מדי שנה בתאריך ד' באייר, יום לפני יום העצמאות. ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות התבססה על התפיסה כי חללי מלחמות ישראל "במותם ציוו לנו את החיים". הביטוי הספרותי הזה מנסה להמחיש את ההערכה העצומה לאלה שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והמדינה, ומביע את הקשר ההדוק והכואב בין המוות ובין החיים: חללי מלחמות ישראל הם שהעניקו לנו, במותם, את החיים – את האפשרות להמשיך ולחיות פה.
את יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל מציינים באירועים ממלכתיים, בטקסי זיכרון ובאזכרות, והוא מחייב את כל הרשויות והמוסדות הממלכתיים, וגם את המקומות הציבוריים ואת מקומות הבילוי והבידור.
בערב יום הזיכרון נשמעת צפירת דומייה בת שתי דקות הפותחת את אירועי יום הזיכרון. בערב זה וביום שלמחרת סגורים כל מקומות הבילוי והבידור. דגלי המדינה בכל מקום מורדים לחצי התורן.
גם למחרת בבוקר בשעה 11:00 נשמעת צפירה בכל רחבי הארץ. בשעה זאת מתקיימות אזכרות בבתי העלמין הצבאיים.
(מעובד על פי מידע מתוך הספרייה הווירטואלית של מטח)
איך מסבירים?
בכל גיל היכולות הקוגניטיביות והרגשיות משתנות, בוודאי בנוגע לנושא כה מורכב. הילד צריך להבין שמדובר ביום מיוחד המכבד את החיילים. אלמנטים שבהם הילד יכול להיות מעורב: הורדת הדגל לחצי התורן, הדלקת נר זיכרון, שמיעת שיר עצוב תוך ניסיון להבנת משמעותו ועמידה בצפירה. כאן אפשר לקרוא את המלצותיה של ד"ר בלהה פריינטה, פסיכולוגית חינוכית מומחית, ראש החוג לחינוך ופדגוגיה במכללה האקדמית אחווה.