הנחיות
משך הפעילות שיעור אחד.
ספרו לתלמידים:
יום הזיכרון לנספי עליית יהודי אתיופיה מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר).
אלפים מקהילת יהודי אתיופיה נספו באתיופיה ובסודאן כאשר היו בדרכם לישראל בראשית שנות השמונים. יותר מ-12 אלף יהודים יצאו למסע, כ- 8,000 מהם חולצו מסודן במסגרת "מבצע משה", ויותר מ-4,000 מתו בדרך. בשביל להגשים חלום עתיק יומין, יהדות אתיופיה שילמה מחיר כבד, חוותה שואה פנימית, קהילתית והקריבה יותר מ-4,000 קרבנות במסע העלייה לירושלים. יהודי אתיופיה שנספו בדרך מתו ברעב, ממחלות ובהתקפות שודדים או נחטפו ועקבותיהם לא נודעו עוד. הגורם העיקרי לתמותה היה תנאי התברואה הקשים במחנות הפליטים שבסודן, שהביאו להתפרצות מגיפות קטלניות.
ב-2007 הוקם אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה במתחם הר הרצל בירושלים, בעקבות החלטה של ממשלת ישראל להנציח את זכרם של יהודי אתיופיה במסעם לישראל.
הקהילה האתיופית בארץ מונה כיום 110,495 נפש, מתוכם 75,969 עולים שעלו מאז שנות השמונים, ו-34,526 ילדים שנולדו בארץ ומהווים 31.2% מכלל יוצאי אתיופיה.
שאלו את התלמידים:
– מדוע לדעתכם קבעו את יום הזכרון ליהודי אתיופיה ביום ירושלים? (למורה: שמחה ועצב מהולים זה בזה).
– הציעו טיעונים בעד ונגד ציון שני האירועים באותו המועד.
– איזה עוד צמד של אירועים שמח ועצוב אתם מכירים? (למורה: יום הזיכרון ויום העצמאות)
טיפ: ילדים רבים ממוצא אתיופי עלו לפני עשור ויותר ואינם חווים שייכות לנושא. אם יש בכיתה תלמידים יוצאי אתיופיה, חשוב להכין אותם מראש ולהסביר להם שזה נושא הפעילות. מצד אחד יש לאפשר להם לשתף ולהעצים, ומצד אחר חשוב לא ללחוץ.
עדות אישית
אברהם גדמו, שעלה לישראל לפני עשר שנים, מספר: כאשר הייתי בן 11 התחלנו את מסענו לארץ, דרך סודן. המסע נמשך ימים ולילות רבים. במהלך המסע אזלו לנו המזון והשתייה, וכתוצאה מכך הרבה אנשים חלו ומתו. כעבור מספר חודשים הגענו לסודן, ושם קיבלנו סיוע מהצלב האדום ונתנו לנו קמח וסוכר. בסודן התגוררנו באוהלים והתנאים היו קשים מאוד. כמעט כל אחד מהמשפחה נאלץ לעבוד כדי להביא מזון הביתה. אחותי הקטנה ז"ל הייתה בת 3, והיא חלתה בגלל התנאים הקשים ונפטרה שם. בסודן מתו הרבה אנשים ולא היה יום שלא הייתה בו לוויה. לצערנו, האנשים לא נקברו כהלכה. כעבור 8 חודשים גורשנו על ידי הסודנים לגבול אתיופיה ושמו אותנו ביער ללא אוכל ומים. משם המשכנו את דרכנו חזרה לכיוון אדיס אבבה. בדרך נתקלנו בשודדים ששדדו מאיתנו את המעט שהיה לנו, וחלק מהאנשים מתו בגלל מחסור במזון. כשהגענו שוב לאתיופיה כל משפחה הלכה לדרכה. באתיופיה הגויים גינו אותנו "בודה" (הפירוש: אוכלי אדם) ועוד. משפחתי ועוד שלוש משפחות חיו בעיר "זרימה" במשך שנה וחצי עד שבאו אלינו יהודים מישראל בחיפוש אחר יהודים אתיופים. כעבור כמה ימים הלכנו לגונדר ומשם לאדיס אבבה. בתאריך 17.11.91 עלינו ארצה והגענו למרכז קליטה באשקלון, בכפר הנופש הצרפתי.
שאלו את התלמידים:
1. עם מה היה צריך אברהם גדמו להתמודד?
2. איך לדעתכם הוא חש במהלך מסע העלייה?
3. מה לדעתכם הרגיש גדמו כשחי עם משפחתו בעיר "זרימה"? ואיך הרגיש אחרי שנה וחצי, כשהגיעו יהודים מישראל לחפש אחר יהודים אתיופים?
4. עדותו של אברהם גדמו מסתיימת בעלייתו לארץ ישראל. חשוב לזכור שכאשר עולים לארץ חדשה צריך להתמודד עם קשיים רבים. כתבו מכתב המשך המתאר את חוויותיו ותחושותיו של אברהם גדמו בישראל, כפי שאתם יכולים לדמיין אותם.
המניעים לעלייה
עו"ד יעקב גונצ'ל, בן 29 מבאר שבע, עלה ארצה בשנת 1982 דרך סודן, ואיבד את אחיו, אמו וסבתו בדרך.
גונצ'ל מתקומם נגד התפיסה הישראלית, שלפיה בני העדה ברחו מהרעב ומהעוני וניצלו על ידי הצבא. לטענתו, אף אחד לא מדבר על כך שיהודי אתיופיה רצו להגיע ארצה ממניעים אידיאולוגיים וציוניים. "בציבור סבורים שמדובר במסע הצלה שבוצע עבור יהודים רעבים. אף אחד לא יודע שמי שיזם את העלייה הם בני הקהילה עצמה".
גונצ'ל מספר: "למשפחה שלי, למשל, היו אדמות וחיינו ברמה די גבוהה. תמיד משבחים את צה"ל, אבל את הגיבורים עצמם, שהם העולים, שוכחים. אנשים לא ברחו מהרעב באותן שנים אלא באו מציונות אמיתית".
שאלו את התלמידים:
1. על מה מתקומם יעקב גונצ'ל? (למורה: על ההנחה בציבור שיהודי אתיופיה ברחו מרעב ומעוני לארץ המובטחת, אף שהוא ורבים אחרים הגיעו ממשפחות אמידות – ובחרו לעלות לישראל ממניעים אידיאולוגיים; מכך שרואים בצה"ל את הגיבורים של "מבצע משה", ואילו לדעתו העולים ששרדו את המסע הם הגיבורים האמיתיים).
2. אם הייתם במקום יעקב גונצ'ל – איך הייתם מרגישים? מדוע?
קראו עם תלמידיכם את השיר הבא:
שיר המסע/ מסקי שיברו סיוון
הדרך מדברית
הדרך מתפתלת
היום מתארך
הלילה הוא מתמשך
קבוצות קבוצות של אנשים
חלקם מוכרים, חלקם זרים
הולכים, מדברים ולפתע בוכים
יש מי שלא ישלים כברת דרך הנותרת
יש מי שישלים, אך מחשבתו נודדת :
את מי קברנו ואת מי שמרנו.
שאלו את התלמידים:
1. על מה מספר השיר?
2. מה אתם מרגישים כשאתם קוראים אותו? מדוע?
3. בהשראת השיר, נסו לצייר ציור או לכתוב שיר או סיפור קצר.
להרחבה: השמיעו לתלמידים את שיר התפילה האתיופי "קדוס קדוס" (6:22 דקות).
שאלו את התלמידים: מה חשבתם ואיך הרגשתם במהלך ההאזנה לביצוע שיר התפילה האתיופי?
לסיכום, שאלו את התלמידים: מדוע חשוב לנו לציין את יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכים?
מה למדתם בעקבות הפעילות היום?
