מאמר
יחד ננצח את הפחד: מודל שמשלב "עמיתים תומכים" בטיפול בילדים הסובלים מחרדה
דרורית ביקובסקי ונעמי אפל

השכיחות הגבוהה של הפרעות חרדה בילדות והסיכון של התפתחותן להפרעה כרונית בבגרות מעוררים את הצורך בטיפול אפקטיבי עבורן. מאמר זה מציג מודל טיפולי חדש שפותח במטרה לסייע לילדים להתמודד עם פחדים וחרדות באופן יעיל. המודל מהווה חלק אינטגרלי מטיפול קוגניטיבי התנהגותי בהפרעות חרדה אצל ילדים, כאשר הוא מוסיף לו את המרכיב של תמיכת עמיתים ושם עליו את הדגש בטיפול. נציג בתחילה את הרקע והרציונל לפיתוח המודל, תוך התמקדות בטיפולים הקוגניטיביים התנהגותיים הקיימים לטיפול בהפרעות חרדה אצל ילדים. לאחר מכן נציג את המודל של "עמיתים תומכים" ונדגים את האופן בו הוא יושם בטיפול בילדים בגילאי 7-13, שהתמודדו עם פחדי לילה. לסיום נדון בתוצאות ההתערבות שהוצגה ובמצבים להם היא עשויה להתאים.

תוכן

הפרעות חרדה בילדות

בספרו החשוב והמקיף על הפרעות חרדה בקרב ילדים מציין פיטר מוריס (Muris, 2007) כי הפרעות חרדה הן בין ההפרעות הנפשיות הנפוצות בקרב ילדים עד גיל 12. שכיחות הפרעות החרדה השונות בקרב ילדים נעה בין 2.4% לבין 17% (Kendall, 2012) והיא נפוצה אף יותר מדיכאון ומהפרעות התנהגות (Cartwright-Hatton, McNicol & Doubleday, 2006). החרדות הנפוצות בגילאים אלה באות לידי ביטוי בפחדי לילה, בחלומות מפחידים וסיוטים, בסימפטומים פיזיולוגיים הקשורים לחרדה, בהתקפי פאניקה, בטקסים כפייתיים ועוד. החרדה האופיינית ביותר לגיל טרום ההתבגרות היא חרדת נטישה (Cartwright-Hatton, McNicol & Doubleday, 2006). ללא טיפול מתאים בילדות, החרדות עלולות להפוך לכרוניות ולהמשיך עד לבגרות. מוריס (Muris, 2007) מציין כי ניתן לטפל בהפרעות החרדה בקלות רבה יותר בגיל הילדות מאשר בגילאים מאוחרים יותר. בתקופה זו החרדות מופיעות לא פעם כחלק מהתפתחות נורמטיבית, בשונה מחרדות שהופכות יציבות לקראת סוף תהליך ההתבגרות ובבגרות עצמה. מסלול התפתחות החרדות אצל ילדים קשור ישירות להתפתחות הנוירו-קוגניטיבית: בגיל הינקות הפחדים קשורים בעיקר לאיומים מידיים וקונקרטיים כמו רעש חזק. עם ההבשלה הקוגניטיבית מופיעים חרדת הפרידה והפחד מזרים. בשלב מאוחר יותר, בגיל הגן, מתפתחים פחדים מיצורים דמיוניים (מפלצות, מכשפות). עם המעבר לבית הספר, בסביבות גיל 6-7, ילדים יכולים להסיק על סיבה ותוצאה ולצפות לתוצאות שליליות אפשריות ולכן מתחילים פחדים ריאליים יותר ועולה מרכיב הדאגה סביב שאלות כמו: מה יקרה? האם אני מוגן? האם משפחתי מוגנת? ועוד (Muris, 2007). המסרים המילוליים והבלתי מילוליים המועברים לילד מסביבתו הקרובה תורמים באופן דרמטי להתפתחות, שימור ואף החמרה של החרדה, במיוחד כאשר אלו הם מסרים מסובכים, מלחיצים ומאיימים (Twenge, 2000; Field, 2006).

לקריאת המשך המאמר

ביבליוגרפיה

ביקובסקי, ד. , אפל, נ. (2017). יחד ננצח את הפחד: מודל שמשלב "עמיתים תומכים" בטיפול בילדים הסובלים מחרדה. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 1/3/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3488

לחצו להמשך קריאה
הקטן