שאלה ותשובה
יחסים קרים בין ההורים לבן

שאלת הורים בנושא חוסר שיתוף פעולה של בנם איתם.

חלי ברק שטיין פסיכולוגית חינוכית מומחית. מטפלת ומייעצת לילדים, הורים ומשפחות, מלווה מנהלים ואנשי חינוך. מעבירה הרצאות וסדנאות להורים ואנשי חינוך במסגרות שונות.
שאלה

הבן שלי בן 19 נמצא בצבא. היחסים בינו לבנינו ההורים מאוד קרים. אנו מאוד אוהבים אותו ואומרים לו שאנו אוהבים וגאים בו במה שהוא עושה בצבא.
כשהוא מגיע מהצבא אנו שמחים לקראתו האחים הקטנים קופצים עליו והקרירות מתבטת בכך שהוא לא עונה לנו לשאלות של אך היה השבוע? כשאני רוצה לשאול שאלות הוא עונה בקיצור או אומר "אמא אל תחפרי לי" הוא לא משתף אותנו בכלום אנחנו לא יודעים עליו מאומה.
בבוקר כשהוא מתעורר לא עונה לבוקר טוב מתהלך בבית מבלי לתקשר איתנו למעט כשהוא צריך כסף או את האוטו. תמיד לפני שהוא מגיע מהצבא אני מנקה ומסדרת לו את החדר וכשהוא עוזב את החדר כל הבגדים כל הריצפה וכל פעם מחדש הבלאגן חוגג. כשאנו יושבים יחד כל המשפחה בארוחת יום שישי בערב שאז כולם מספרים הוא גם משתתף בשיחות וזה משמח אותנו מאוד. מלבד הארוחה כל הזמן הוא לא מתקשר איתנו בכלל. מלפני כמה חודשים שוחחתי איתו ואמרתי שזה לא נעים לנו כך. ורק כשהוא צריך משהו הוא בא לדבר-הוא לא ענה ואמר אז אל תביאו לי.
בכל פעם שהוא יוצא לצבא הוא מקבל 100ש"ח שבד"כ הוא מבזבז על ממתקים וחטיפים. המצב הזה מאוד מכאיב לנו הוא מתנהג אלינו מאוד בקרירות נותן לנו הרגשה שאנו לא רצויים אצלו וזה קשה לנו. אנחנו משתדלים לבלוע ולהתעלם וממשיכים רגיל אבל בפנים זה מכאיב וקשה.כיצד עלינו להתמודד איתו?

תשובה

אמא יקרה, אני מבינה את התחושה הלא נעימה. אתם מרגישים שהילד קריר אליכם, ולפי התאור שלך הילד/חייל מרגיש שאתם מלחיצים אותו ומעבירים עליו ביקורת. בכל מקרה, אתם לא מצליחים לשפר את המצב, וכולם בעצם סובלים.

אין לי מספיק מידע איך היו היחסים שלכם איתו בתיכון, בגיל ההתבגרות. האם אז הוא היה ילד פתוח ומשתף, ועכשיו חל שינוי? או שתמיד הוא היה ילד מופנם שלא מאוד משתף? בכל מקרה, ילדים רבים שנכנסים לצבא עוברים שינוי. הם עסוקים בעצמם, במשימות שיש להם בצבא, בחברים שלהם- בקיצור, בעולם שלהם. הם אוהבים את ההורים שלהם, אבל לא משקיעים בהם את עיקר תשומת הלב שלהם. זה טבעי וצריך לקבל את זה. את אומרת שבנך יושב איתכם לשולחן האוכל וכן משתתף בשיחה, וזה טוב. יתכן שבשאר הזמן הוא עסוק בעצמו, וכשאת/אתם לוחצים עליו לשתף ולדבר הוא מרגיש את הלחץ, ומסתגר בעצמו עוד יותר. אי אפשר להכריח בן אדם לשתף, זה צריך לבוא ממנו. יעזור לכם מאוד להאמין באהבה שלו, להגיד לו משפטים כמו "זה כיף כשאתה משתף, וכמה שאתה מספר, זה טוב בשבילנו" ככה תתנו לו הרגשה שאתם מרוצים, וזה יעודד אותו לדבר. זו שיטה מוכחת. תורידו את הלחץ, והאכזבה, נסו לקבל אותו כמות שהוא, ילד בוגר כבר, עם הסגנון והדרך שלו ליצור תקשורת. צרו אווירה נעימה שתעודד תקשורת, ותראו שיחול שיפור

גיל הצבא בו נמצא בנך הוא גיל מיוחד, וחשוב לעדכן את היחסים ביניכם בהתאם להתבגרות שלו. בספרי 'כשהילדים יוצאים מהבית' אני כותבת המלצות נוספות להורים ולילדים בגיל של בנך, לשיפור התקשורת, אם תרצי לקרא עוד בנושא.

בהצלחה,
חלי ברק שטיין

לחצו להמשך קריאה
הקטן