שאלה ותשובה
ילד בכתה ו חש שהמורות נטפלות אליו

שאלה על ילד שאינו רוצה ללכת לבית הספר.

פרופסור אליעזר יריב פסיכולוג חינוכי, מרצה ומנחה סדנאות לבתי-ספר, מרצה אורח באוניברסיטאות, במכללות ובמכון מופ"ת.
שאלה

מה עושים ואיך מתמודדים עם בני שהיה עד השנה (כתה ו') ילד מקסים ותלמיד מצטיין בלי תלונות התנהגות והשנה ממש מתחילתה כל הזמן הוא מטרת המורות כל הזמן יש עליו תלונות?. הוא מפריע, ירד בציונים, כל הזמן טוען שלא מקשיבים לו ומאשימים אותו גם אם לא עשה כלום.
לא יתכן שמאז תחילת השנה המורות ממש רואות אותו בעין לא יפה! מורה אחת כל הזמן מקניטה, השניה פוגעת מול כל הכתה… הילד לא שותק ווכנראה המורה מדווחת על כך בחדר המורים וכך כולן יודעות ופשוט ממשיכות. בתור אמא נראה לי שיש כאן סוג של שיתוף פעולה. לא ייתכן שילד משתנה בשנה והופך למשהו אחר.
ברצוני לציין שכל שנה יש לו מורה אחרת. בבקשה תנו עצה איך לטפל בנושא כדי שהילד לא ישתגע ולא יקרה גרוע יותר כיוון שהגיע למצב שהוא אומר "אני לא רוצה ללכת לביה"ס, המורות שונאות אותי".
תודה!

 

תשובה

פרופ' אליעזר יריב:

שלום לאמא של התלמיד שהמורות נטפלות אליו בהתמדה,
ובכן, לצערי, נתקלתי לא אחת בתופעה כזו ולרוב נסיבותיה מורכבות מאד, כאשר כל צד משוכנע שהצד השני (מורים, הורים, תלמיד) אשם בלעדית בהתדרדרות.
אני רוצה להתמקד דווקא באחריות של המורים. מניסיוני, לעתים מורים אכן 'מסמנים' תלמידים ויוצרים להם דימוי מאד גרוע. הדימוי הזה מחלחל בתוך הצוות ומתורגם למעין 'הנחיות לפעולה' (כגון ענישה מוגברת).
במצב כזה, התלמיד, שלרוב יש לו כוחות לעמוד על נפשו והוא מתקשה לעמוד בהאשמות התכופות, אכן מתחיל להתווכח ולהתעמת עם המורים ובכך מצדיק עוד יותר את הדימוי שהודבק לו.
לא כל המורים מסכימים עם העמדה ה'רשמית' הזו ויש כאלה שמצליחים בדרכם השקטה ללמד את התלמיד ולהביאו לשיתוף פעולה. אבל משום שבתוך הצוות מתנהלת מערכת כוחנית שזוכה לתמיכת המנהל, קולם של המורים השקטים אינו נשמע. הם אינם רוצים להתעמת עם חבריהם הקולניים והבוטים.
לא פשוט לעצור את מעגל הקסמים הזה ולדעתי נחוצה התערבות מערכתית מורכבת עם ייעוץ חיצוני. לעיון נוסף אני ממליץ על הפרק 'המנטרה אחריות' בספרי 'שקט בכיתה, בבקשה!' (רכס, 1999). פרק זה מתאר דינמיקה כזו וכלים מעשיים שנקטתי כדי לסייע במיגור התופעה.
בברכה, אליעזר

לחצו להמשך קריאה
הקטן