תוכן
ערכים: הגדרות
לדעת חוקרים רבים, הערכים הם סטנדרטים ועקרונות המשמשים אותנו בשיפוט מידת החשיבות שהאדם מייחס למאורעות, להתנהגויות, לרעיונות ולחפצים. הערכים הם "קני מידה" המאורגנים בדירוג מסוים, ואשר באמצעותם בני אדם מעריכים את עצמם, את זולתם ואת המאורעות סביבם, ולפיהם הם פועלים כבסיס לקבלת החלטות במגוון של מצבים. המושג ערך הוא מושג "רב משתני", והדבר בא לידי ביטוי בריבוי ההגדרות להיבטיו השונים והמגוונים בספרות המקצועית.
ערכים יוצרים עמדות ומכתיבים התנהגויות, דבר שאושש במחקרים רב-תרבותיים (אדד, 1989; כהן, 1996; לייבוביץ, 1990; לם, 2001; רוזנק, 2001; שפירא, 1970 שקולניקוב ושורק, 2001 ; Ball-Rokeach & Loges, 1994 ; Ormell, 1993 ; Rokeach, 1973).
המושג "ערך" מדגיש הן את המרכיב הריגושי והן את המרכיב ההכרתי, וזאת בהיותם של הערכים קובעים את השקפת העולם שלנו. כמו כן, הערכים משפיעים על המרכיב ההנעתי בהיותם תדריכים ועקרונות המנחים את התנהגותנו (אדר, 1976 ; שי וקניאל, Eagle & Chaiken, 1992 ;2002 ,Olson & Zanna, 1993; Schwartz & Bilsky, 1987), ומעצם היותם פרי בחירתנו האישית (בשן, 1985 ; כהן, 1996). הערכים מובלעים בתוכנו במודע ובלא מודע והסנקציות להפרתם הן פנימיות, כחרטה, בושה ואשמה.
מחקרים שונים מצביעים על כך שעמדות המהוות ביטוי לערכים מנבאות בצורה טובה התנהגויות מתאימות. מכאן שניתן לנבא תחומי תוכן של התנהגויות על פי תחומי תוכן של ערכים, וזאת בהיות העמדות מתווכות בין הערכים להתנהגות. ההתנהגות היא אחת מאבני הבניין במבנה הרב-ממדי של המושג "ערך" מסלובטי, 1987 ; שטרית, Abelson, 1988; Maio & Olson, ;1999 .1994; Pezza, 1991 הסוגיה של "חינוך לערכים" שנויה במחלוקת בעולם ובישראל (עירם ומסלובטי, 2002 , עמ' 12), וניצבת במרכזה של הדילמה על מקומה של מערכת החינוך ומוסדות המדינה בהקניית ערכים.
בנושא זה קיימים חילוקי דעות ללא הכרעה. החברה בוחרת על סמך ערכיה מה הם דרכי המחשבה, האמונות והמעשים שיש להנחילם לדורות הבאים. קיימים קשיים בקביעת "ליבת ערכים" משותפת לחברה. הדבר נובע מהיותם של החברה בימינו וערכיה מושפעים מקבוצות חברתיות שונות, כגון הורים, גופים כלכליים, מוסדות שלטון וזרמים אידיאולוגיים שונים, המבקשים להטביע חותמם על החינוך לערכים בבית הספר ומחוצה לו (עירם ומסלובטי, תשס"ב; הופמן ושנל, 2002). בימינו, האדם הצעיר חי בחברה שבה אין ערכים ברורים ומוגדרים, וערכים שונים "מתחרים" על נפשו. המצדדים בחינוך הערכי טוענים שאין להפריד בין הוראה ובין "חינוך לערכים" (לביא, 1993 ; רוזנק, 2001), וזאת בהיותו של המורה מנחיל ערכים בדרך ההוראה שלו ובאישיותו. אחרים רואים בחינוך לערכים אשליה (Green, 1999). הדעות, אם כן, היו ועודן חלוקות לגבי סמכותו ויכולתו של בית הספר לחנך לערכים, בעיקר בשל העובדה שאין הסכמה על ליבת ערכים משותפת ואחידה בכל זרמי החינוך.
חינוך לערכים בגיל הרך חשיבותו של החינוך לערכים ולמוסריות כבר בגיל הרך זכתה להתייחסות אצל חוקרים רבים.
(אדד, 1989 ; אלמוג, 2004 ; וולף ווולף, 2002 ; קליין, 1985). הגיל הרך נתפס כגיל בעל חשיבות מיוחדת, שכן הוא משמש נקודת מוצא לחינוך ערכי-מוסרי, וזאת בשל תפיסת הבשלות המוסרית- ערכית כהתפתחותית מבנית. המושג "חִברות"הוא אחד המושגים הקרובים ל"חינוך לערכים" של הילד. תהליך החִברות נוצר תודות לתיווך פעיל של סוכני סוציאליזציה ובהם הורים ומחנכים, ותוך התנסויות חברתיות. תהליכים אלה של הפנמה והכלת הנתונים חברתיים-תרבותיים, מאפשרים לילד להסתגל לצורכי סביבתו הפיזית ולדרישות סביבתו החברתית (וולף ווולף, 2002 ; כהן ודור, 1996 ; לאור וכהן, 1993 ; לוין, 1974 , 1990). עשור ואילות (2001) מצאו כי ילדים בגיל בית הספר היסודי מסוגלים להבחין בין תחומי ערכים שונים ולהשתמש בהם כקריטריונים לשיפוט. תהליך זה של תפיסה ערכית מתחיל כבר בגיל הרך (באומינגר, Goodman, 2000; Keffer, 2006 ;2002 Malitles ,2006) ומאפשר גיבוש ערכים.
גישת חז"ל לחינוך בגיל הרך גורסת כי הילד הוא כחומר ביד היוצר וחובת המבוגר לחנכו על ידי העברת מסורת הדורות (מלחי, 1995). המגמה היא לחנך את הילד בדרך התורה עד כי "גם אם יזקין לא יסור ממנה" (משלי, כב, ו). בחברה הדתית, וכן בחברה החרדית שהיא חלק ממנה, הגורם הראשי והראשוני לחינוך הוא הבית, המשפחה: "ושיננתם לבניך" (דברים, ו, ז), "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יט). הילדים לומדים, לפיכך, על ידי חיקוי, התנסות ולמידה לצד מבוגרים, מורים, הורים ואנשי דת (מלחי, 1995). יחד, אלה מאפשרים לילד להסתגל לצורכי סביבתו הפיזית ולדרישות החברה שסביבו. ספרות לילדים כאמצעי לחינוך ערכי המושג "ספרות ילדים" מקיף את כל היצירות הספרותיות המתאימות בנושאיהן, בתוכנן ובסגנונן לילדים. ההתייחסות לספרות הילדים במחקר זה שמה דגש על תוכני היצירה הספרותית, על המסרים, הנושאים, הרעיונות והערכים שבה, מתוך הנחה שהספרות משקפת את זמנה ואת תרבותה. ראיית הספרות כמחנכת לערכים משותפת לחוקרים רבים (וולף, 1997 , 1999 א, 1999 ב; וולף ווולף, 2002; יעוז, 1992, 1994, 2002; יעוז ועירם, 1987; ניר-יניב, 1979; רוזנטל, 2005; שטיינמן, 2006).
חברות רבות אימצו את התפיסה הרואה בספרות אמצעי לשימור ולחיזוק של ערכים קיימים וכלי לחִברות, לסוציאליזציה ולהנחלת המסורת. השקפה זו באה לידי ביטוי גם בתכניות משרד החינוך לגן הילדים הממלכתי והממלכתי-דתי לגיל הרך. לדוגמה, ב"תכנית המסגרת לגן הילדים" (לומברד, 1995): "באמצעות הספרות מפנים הילד ערכים חברתיים, מוסריים, כלל-אנושיים, לאומיים ודתיים…
הספרות היא ערך מרכזי בחברה, ועליה נבנית התשתית של לשון משותפת לשימושים תרבותיים ומטפוריים". אחת המטרות המרכזיות של תחום דעת זה מוצגת כ"הקניית מערכת ערכים חברתיים, לאומיים, כלל-אנושיים ודתיים" (שם, עמ' 89). ההנחה האקדמית המסורתית גורסת כי "ספרות לילדים היא כלי שרת של מערכת החינוך" (שביט, 1996). חברות רבות אימצו תפיסה זו הרואה בספרות אמצעי לשימור ולחיזוק ערכים קיימים, וכלי לחִברות, לסוציאליזציה ולהנחלת המסורת (אורמיאן, 1973 ; רגב, 1984 ; שחף, 1985). "בין שהסופרים חפצים בכך ובין שלא, הם משמשים 'סוכני סוציאליזציה' ונתבעים לתת שירות שערכו בעיקר חברתי וחינוכי" (שביט, 1996).
לקריאת המשך המאמר, החל מעמוד 75
