תוכן
תיקון מס' 15 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) – תשל"א, שעבר בקריאה ראשונה בכנסת, מציע שינוי מהותי בטיפול בנוער עובר חוק. לפי הצעת החוק, קצין משטרה יוכל להמליץ על דרכי טיפול, ללא הגעת התיק לבית המשפט לנוער. החידוש שמציע התיקון לחוק הנוער כבר מתממש במחוזותינו בפועל. במסגרת זו, שירות המבחן לנוער ומשטרת ישראל מפנים בני נוער עוברי חוק לתוכניות שנבנו למטרה זו. אחת התוכניות הבולטות בתחום היא התוכנית "סיכויים", שמופעלת על ידי עמותת "ידידים", בשותפות עם המשרד לקליטת העלייה, שירות המבחן לנוער ומדור נוער במשטרת ישראל.
מטרת התוכנית היא למנוע עבריינות חוזרת ו/או להפחית חומרתה של עבריינות חוזרתבקרב בני נוער גילאי 12-18. הרציונל של התוכנית הוא שעבריינות נוער מהווה סימפטום לבעיות אחרות, כמו חסכים, בעיקר של דמויות משמעותיות בחיי בני הנוער (role models) לפיכך, השלמת החסכים או מילוים על ידי דמויות שיהפכו למשמעותיות בעיני בני נוער אלו ושילובם מחדש בחברה הנורמטיבית, יסירו או לפחות יצמצמו את הגורמים שהביאו את בני הנוער לעבור על החוק מלכתחילה.
דרכי עבודה: בני נוער עוברי חוק מופנים לתוכנית על ידי שירות המבחן לנוער, ו/או משטרת ישראל. כל מופנה עובר שלב שבו נבנית עבורו תוכנית אישית, במטרה לשלבו מחדש בהתנהגות נורמטיבית, תוך איגום משאבים בקהילה (קידום נוער, משרד החינוך, הרווחה והעירייה). לעתים, התוכנית "סיכויים" מהווה תחנת ביניים להפניית בני נוער עוברי חוק לטיפול של יחידה או מוסד אחרים, למשל לצורך גמילה מסמים.
ההורים אינם שותפים מלאים לפעילות התוכנית, אך הם בהחלט מיודעים לגבי תהליכים שונים שילדיהם אמורים לעבור, וניתנים להם הסברים לגבי נהלים פורמליים הקשורים לילדיהם (למשל, מהו התהליך שאותו עובר נער עובר חוק).
במחקר הוצגו שלוש שאלות בהתאם להצהרת המטרות של התוכנית:
1 . באיזו מידה, אם בכלל, התוכנית יעילה בהפחתת התנהגות עבריינית של המשתתפים.
2 . באיזו מידה, אם בכלל, התוכנית יעילה בשילוב מחדש של נוער עובר חוק אשר נשר ממסגרות של לימודים ו/או עבודה.
3 . האם ובאיזו מידה התוכנית שינתה בצורה חיובית את עמדות הנבדקים לגבי מצבם בהווה ובעתיד.
שאלת המחקר הנובעת משלוש השאלות הקודמות היא: מהם המשתנים המרכזיים בתוכנית אשר נתפסים בעיני החניכים כגורמים להם לשינוי התנהגותי חיובי.
מתודולוגיה
מדגם ארצי מייצג של 43 נערים עולים מחבר המדינות (25% מכלל הנערים שבאותו זמן שהו בתוכנית).
(שאלון רב-ברירתי) דיווח עצמי בנוגע לנתונים דמוגרפיים, התנהגות אנטי חברתית (עבריינות, שימוש בחומרים פסיכואקטיביים ונשירה) לפני הכניסה לתוכנית ולאחר תקופת החניכות, ושאלון עמדות.
בנוסף, חלק איכותני שכלל שאלות פתוחות בנוגע למרכיבים החיוביים והשליליים בתוכנית. בגלל המדגם הקטן יחסית, החלק האיכותני מאפשר הבהרה והסבר של הממצאים שנמצאו בחלק הכמותי, גם אם אינם מובהקים סטטיסטית.
מחקר זה שאף לבחון את יעילות התוכנית "סיכויים". יעילות הוגדרה במטרת המחקר כהפחתה של התנהגות אנטי חברתית על צורותיה השונות: נשירה ומנותקות, עבריינות ושימוש בחומרים פסיכואקטיביים. בגלל המדגם הנמוך יחסית, לא ניתן להציג מתאמים בעלי מובהקות סטטיסטית שיאשרו או יפריכו את השערות המחקר. אולם, ההתפלגויות שנמצאו יחד עם התשובות בחלק האיכותני של המחקר, מהוות תשובה הולמת למידת הצלחתה של התוכנית אל מול המטרות ששמה לעצמה בשילוב מחדש של בני נוער שביצעו לפחות עבירה אחת, תוך מינוף ואיגום משאבים של גופי אכיפת החוק, התָקֹון והקהילה.
מבדיקת מאפייני אוכלוסיית המחקר ניתן לראות שמרבית הנבדקים מוגדרים כעולים חדשים (עלייה מ-1990 ואילך) ורובם נולדו בחבר המדינות. שליש מהם עלו בשנים 1991-1996 ושליש מהם עלו לאחר 1996 .שליש (35%) מהנבדקים הודחו מהתוכנית ביוזמת הסגל. חלק מהחניכים ציינו שהיוזמה להדחה הייתה בידיהם, כנראה מתוך תחושת תסכול. למרות שאין פירוט של הסיבות להדחה, הרי ההדחה יכולה לנבוע מחוסר יכולת להסתגל למסגרת זו התנהגות שמאפיינת בני נוער נושרים ומנותקים.
רבע מהנבדקים שהגיעו לתוכנית כבר היו במצב של נשירה ממערכת החינוך ועוד חמישית מהנבדקים נשרו מבית הספר במהלך התוכנית. נתונים אלו מצביעים על בני נוער מנותקים המאופיינים בחיפוש אחר ריגושים, חסרי יכולת לדחות סיפוקים וחסרי יכולת להסתגל למסגרת חלופית.
בקרב הנבדקים שלא נשרו מהתוכנית, רובם שהו בה שמונה חודשים ויותר, דבר שמוכיח את היעילות של התוכנית ואת היכולת של תכניה להשפיע על התנהגותם של בני נוער אלה.
התנהגויות אנטי חברתיות
עבריינות:
נמצא קשר מובהק בין הגעה לתוכנית במצב של מנותקות לבין ביצוע עבירות לאחר התוכנית. בני נוער אלו, שחוו כישלונות ותיוג, מתקשים יותר מאחרים לחדול מהתנהגות שסיפקה להם רווח, סטטוס חלופי ועוד. עדות לכך ניתן לראות בקשר המובהק בין נשירה מבית הספר במהלך התוכנית לבין ביצוע עבירות לאחר התוכנית. דבר זה מראה על הצורך החיוני לשלב במהלך התוכנית את בני הנוער במסגרות של החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי במטרה למנוע התחברות נבדלת והמשך של ביצוע עבירות.
ניתן לראות ירידה משמעותית בביצוע עבירות בקרב חניכים שהיו בתוכנית. 27 בני נוער דיווחו שביצעו עבירות לפני כניסתם לתוכנית. לעומת זאת, רק שישה נבדקים ציינו שביצעו עבירות לאחר סיום התוכנית. בקרב מי שביצעו 1-3 עבירות לפני התוכנית, אף אחד מהנבדקים לא ביצע עבירות לאחר סיום התוכנית. 12 נבדקים ציינו שביצעו ארבע עבירות ויותר לפני ביצוע התוכנית, ואילו לאחר סיום התוכנית, רק שישה (מחצית) דיווחו על ביצוע עבירות.
המסקנה היא שהתוכנית הצליחה היטב לגבי שאלת המחקר הראשונה. שיעורי העבריינות של כלל המשתתפים בתוכנית שביצעו עבירות קודם לכניסתם לפרויקט הצטמצמו באופן משמעותי. ניתן לראות שהתוכנית הייתה יעילה מאוד לגבי בני נוער שעברו מספר קטן (1-3) של עבירות. הסיבה היא שבני נוער המבצעים מספר קטן יחסית של עבירות אינם הופכים את הפשע לקריירה, ויש עדיין אפשרות להחזירם למוטב. אולם, גם בקרב מי שביצע ארבע עבירות ויותר, וניתן להתייחס אליו כרצידיביסט, הרי שירידה של % 50 ביצוע עבירות אצלם היא הצלחה רבה. חיזוק ליעילות התוכנית במניעת עבריינות חוזרת ניתן למצוא בכך ש-%57 מהנבדקים טוענים שללא התוכנית לא היו מפסיקים לבצע עבירות. מכאן שהתוכנית נמצאה יעילה בהפחתה משמעותית של עבריינות אצל חניכי התוכנית!
