תוכן
הפרעות החרדה של ילדים: אפיון ומעורבות ההורים
הפחד הוא רגש טבעי הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא המביאה אותנו להימלט ולמצוא מחסה במצב של סכנה מיידית. בבסיס תגובות הפחד שלנו מול סכנה ממשית ומיידית עומד מנגנון התרעה ואזעקה, המביא אותנו להיזהר מראש ולדאוג למחסה או לדרכי מילוט בעוד מועד. זהו מנגנון הפחד. במשך חיינו אנו לומדים ממה להיזהר וממה לחשוש. מנגנון ההתרעה והאזעקה מבטא למידה כזו. כך, גירוי שלא היה מעורר תגובת פחד באורח טבעי, עשוי, באמצעות למידה, לעורר פחד שיביא אותנו להיזהר מפניו ובכך להציל את נפשנו. כך אנו מפתחים תגובות פחד, המאפשרות לנו להיזהר מפני כבישים סואנים, אזורים מסוכנים, וכן הלאה. אולם כמו כל מערכת אזעקה, יכולה מערכת זו 'לזייף'. 'זיוף' כזה עשוי להתבטא בתגובה מוקצנת של הפחד, שתהפוך למשל לפוביה, שהיא פחד קיצוני מפני אובייקטים מסוימים במציאות: למשל פחד מחרקים, המונע מן הילד לטייל או להיות בחיק-הטבע. ה'זיוף' במנגנון האזעקה עשוי להתבטא גם בחרדה בלתי ממוקדת, שהיא פחד מציף ומאיים שאין לו אובייקט מוחשי מסוים ממנו הילד מבקש להימלט, אלא הוא תחושה המתקשרת למצבים שלמים, כמו למשל חרדת פרידה. תחושות הפחד או החרדה עלולות להתבטא באופן שאינו תואם את עוצמת הסיכון הממשי, ובכך להביא אותנו לסבל מיותר או אף למניעת תפקוד חיוני. כך, למשל, אדם החושש מנסיעה במהירות מופרזת במכונית יגיב בפחד נורמלי אם יוריד את מהירות הנסיעה או יבקש מאחרים לעשות זאת.
