תוכן
הנתונים מדאיגים: רמת האלימות ובעיות המשמעת בשיעורים ובהפסקות גבוהות מתמיד. תלמידים חשים לא מוגנים, מורים מתקשים לנהל שיעור. פרופ' עמוס רולידר ומיטל אוחיון מספקים למורה הנבוך מדריך מפורט לניהול כיתה – לפני ואחרי ההפרעות.
למרות המודעות הגבוהה לצורך בהפחתת רמת האלימות במוסדות חינוך בישראל והמאמצים שעשו אנשי חינוך וגורמים מקצועיים אחרים בעשרים השנים האחרונות, רמת האלימות השוררת בין תלמידים בגנים ובבתי הספר נותרה גבוהה ומדאיגה ביותר. מעיון בממצאי מחקרים שסקרו את ממדיה של התופעה בבתי ספר מתחילת שנות ה־90 ועד היום אפשר להסיק כי רמת האלימות, ההצקה והבריונות בקרב תלמידים נשארה גבוהה במידה המסכנת את שלום התלמידים ומשפיעה באופן שלילי על תחושת המוגנות שלהם (הורוביץ ופרנקל 1990, הראל 1997, דגני 1998, רולידר, לפידות ולוי 2000, Rolider & Ochayon, 2005, בנבנישתי 2006, ראובני 2006). מחקרים אלה מראים כי השכיחות הגבוהה של האלימות בין התלמידים והקשיים של המורים להשפיע על הפחתת האקלים השלילי בבתי הספר משפיעים על תחושת ההנאה והמוגנות של התלמידים בסביבות השונות שהם שוהים בהן במהלך יום הלימודים. לדוגמה, רולידר וחבריו שאלו יותר מ־1,800 תלמידים על תחושת המוגנות שלהם בבית הספר. הממצאים הראו ש־37% מהתלמידים הרגישו לא מוגנים בעת שהותם בשירותים, 41% דיווחו כי אינם חשים מוגנים בחצרות בית הספר, ו־35% דיווחו כי אינם חשים מוגנים בכיתה במהלך השיעורים. עוד נתון מעניין הוא שרמת האלימות ועוצמתה בכיתה היו דיפרנציאליים, והושפעו במידה ניכרת מגורמים סביבתיים כגון השעה שבה נערך השיעור, הנושא הנלמד, ובייחוד המורה המלמד בכיתה. תרשים 1 מתעד את התנהגויותיו של תלמיד מאתגר הלומד בכיתה ו' אצל חמישה מורים. באמצעות תצפיות ישירות שנערכו בשיעורים השונים נאספו נתונים על מספר אירועי ההתנהגות האנטי־חברתית לדקה של תלמיד זה, לפי התפלגות אירועים אלה אצל המורים השונים. התרשים מצביע על דיפרנציאליות משמעותית ברמת ההתנהגות אצל המורים השונים. בשיעורים של המורה ליצירה נצפו כ־70 אפיזודות של הפרעות מסוגים שונים – שיעור של 1.4 לדקה. לעומת זאת בשיעור חקלאות נצפו 40 אפיזודות, בתנ"ך – 25 ואילו בחשבון – 5 אפיזודות של התנהגות אנטי־חברתית בלבד.
ממחקרים שערך מכון סאלד בעשור האחרון עולה כי גורם שחיקה מרכזי של מורים במערכת החינוך, התורם לרצונם להפסיק ללמד, הוא בעיות התנהגות לא פתורות של תלמידים במהלך השיעורים. בכמה מיפויים שעשינו בבתי ספר בעשור האחרון מצאנו כי מורים רבים אינם יכולים להתחיל את השיעור מפאת הפרעות התלמידים, המתקשים לבצע את המעבר מההפסקה לשיעור. למעשה מצאנו שלפחות שש דקות בממוצע נגזלות מכל שיעור, בין השאר בגלל חוסר היכולת של המורים לרכז את התלמידים ולמקדם בתהליך הלמידה. הקשר בין מיומנויות ההוראה והניווט של המורה המלמד בכיתה לבין האווירה השוררת בשיעור מתועד היטב בספרות המחקרית בתחומי החינוך והפסיכולוגיה. בין המשתנים הבולטים והחשובים המשפיעים על האווירה בכיתה, כולל רמת האלימות, נוהגים למנות את יכולתו של המורה ללמד את הנושא שהוא אמון עליו ואת כישורי ניווט וניהול הכיתה שלו.
נחלק את מגוון המיומנויות בניווט הכיתה לשתי קטגוריות עיקריות. האחת – פעילויות ומיומנויות שנעשות טרם התרחשותן של התנהגויות לא נאותות, ומטרתן למנוע את התרחשותן. השנייה – מיומנויות של תגובה נכונה בעקבות התרחשותן של התנהגויות לא נאותות. תגובה זו מכוונת למנוע הישנות של התנהגויות לא נאותות. במאמר זה נסקור בפירוט את מיומנויות ניהול וניווט הכיתה הנחשבות בספרות למשפיעות ביותר על יצירת אווירה נעימה נטולת אלימות במהלך השיעורים ועל שימורה. תחילה נגדיר את המושג "ניווט כיתה", אחר כך נפרט את מיומנויות הניווט העיקריות, אשר יישומן מאפשר למורה ליצור אווירה לימודית רגועה ולמנוע מעשי אלימות של התלמידים, ונתאר כיצד אפשר להקנות לתלמידים מיומנויות הקשבה והתחשבות הדדית במהלך השיעור. לבסוף נסביר כיצד יש להגיב ביעילות על התנהגויות אלימות של תלמידים כלפי חבריהם, כלפי המורה וכלפי רכוש בית הספר.
ניווט וניהול כיתה הם כלל המיומנויות שהמורה מוביל בעזרתן את כיתתו להליך למידה מיטבי, המאפשר את מיצוי הפוטנציאל הגלום הן במורה – מבחינת כישורי ההוראה – הן בתלמידים – מבחינת כישורי הלמידה. מצד אחד מיומנויות אלו כוללות את היכולת לארגן את סביבת הלמידה בצורה המעודדת למידה משמעותית ומונעת את התרחשותן של התנהגויות בעייתיות – החל בהפרעות חוזרות ונשנות וכלה במעשי אלימות קשים. מצד אחר, ניווט וניהול כיתה כוללים את היכולת להתמודד בהצלחה עם קשיי התנהגות בעת התרחשותם.
מיומנויות ניווט מונעות הפרעות
קשיי התנהגות אינם מתרחשים בחלל ריק, אלא מושפעים מהאירועים המקדימים אותם ואשר ביכולתם להגביר או להפחית את הסיכוי להתרחשותם. ביכולתו של המורה לבצע שורה של פעולות שבכוחן לתרום לאווירת לימודים נעימה ולהפחתת הסיכוי להתרחשות התנהגות בעייתית בקרב תלמידיו.
פעולות הקשורות באקולוגיית המרחב הפיזי הכיתתי
אסתטיקה כיתתית: שמירה והקפדה מלאה על סביבת לימודים נקייה ומסודרת הכוללת הקצאת מקום מוסדר לתיקי התלמידים, למעילים, לתיקי אוכל ועוד.
סידורי ישיבה של התלמידים: קביעת סידורי הישיבה צריכה להיות החלטה בלעדית של מחנך הכיתה ולהתבסס על שיקול דעת פדגוגי. על מקומות הישיבה להיות קבועים בכל השיעורים ולאפשר למורה שמירה על קשר עין עם כל התלמידים, גישה קלה ומהירה לכל התלמידים ומינימום גירויי הסחה לתלמידים. סידור ישיבה של טורים הוא סידור הישיבה היעיל ביותר העונה לקריטריונים אלו.
מיקומם של התלמידים המאתגרים במערך הישיבה הכיתתי: קביעת סידורי הישיבה של התלמידים המציגים התנהגות בעייתית צריכה להיות אסטרטגיה חינוכית במסגרת מערך הישיבה הכיתתי. יש להושיב תלמידים אלה בקדמת הכיתה ובמרכזה, לבד או ליד תלמיד שאינו מציג קשיי התנהגות. הושבתם של תלמידים בעייתיים על פי כללים אלה מפחיתה את הסבירות להתנהגויות לא נאותות מצדם ומקלה על המורה את האפשרות לחזקם על התנהגויות נאותות, לזהות קשיי התנהגות מיד עם הופעתם, להגיב באופן מידי, ולהפחית במידה ניכרת את גורמי ההסחה לתלמידים אלה.
מיקום ותנועת המורה במהלך השיעור: יש להציב את שולחן המורה בצמוד לקיר, בצורה שישמש מקום להנחת הציוד. מיקום זה מעודד את תנועת המורה בכיתה, בין התלמידים, בניגוד לתנועה מוגבלת מאחורי השולחן בעמידה או בישיבה.
פעולות הקשורות בהכנה מנטלית ורגשית של התלמידים לקראת תהליך הלמידה
הגדרת ציפיות: לפני כל היערכות כיתתית חדשה (שיחה, עבודה בקבוצות, עבודה על דפי עבודה ועוד) חשוב להגדיר לתלמידים ציפיות המתייחסות (א) למה שהולך להתרחש, ו־(ב) להתנהגות המצופה בעת ההתרחשות. הגדרת הציפיות מגבירה את יכולת התלמידים לעמוד בהצלחה במצב החדש. הגדרת ציפיות יעילה נעשית לפני התרחשות המצב החדש, בצורה ממוקדת, במונחים אופרטיביים, ומתוך דגש על ההתנהגות הרצויה, ולא רק על ההתנהגות הלא רצויה.
תרשים 2 מציג דוגמה ליישום עקרון הגדרת הציפיות בתחילתו של דף עבודה במסגרת "ריבוע הקסם". הגדרת הציפיות במסגרת זו מתייחסת לנושא העבודה, למטרת העבודה, למשך הזמן, להתמודדות עם קושי ולסיום הביצוע לפני הזמן.
תרשים 2: דוגמה לתיאור הגדרת ציפיות התנהגותיות והתמודדות עם קושי אפשרי בעת ביצוע דף עבודה
שני תחומים מהותיים במהלך שיעור אשר ראוי להעניק להם הגדרת ציפיות מיוחדת הם כללי ישיבה ותנועה במהלך השיעור וכללי שיחה ודיון. חשוב להגדיר מהי ישיבה נאותה (רגליים על הרצפה, ראש מורם, בלי כובע על הראש), מהם התנאים המתירים תנועה במהלך השיעור וה"סיבות" שאינן מתירות תנועה בכיתה (מותר לקום לפח, מותר להרים חפץ שנפל, אך אסור לקום לחבר), ומהם התנאים שיציאה מהכיתה מותרת, ובאיזה אופן. באשר לכללי שיחה ודיון – חשוב להבהיר את תנאי השיחה לפני תחילתה (דיון חופשי, דיבור רק בהצבעה ולאחר קבלת רשות), כדאי ללוות את שאילת השאלה בהרמת אצבע לפני סיום השאלה או באמירה "בהצבעה בלבד", ואז לעמוד על ביצוע ההתנהגות בהתאם לציפיות – להעניק רשות דיבור רק למי שהצביע, לחזק את ההצבעה, ולבקש משאר התלמידים להוריד את הידיים, להסתכל לכיוון הדובר ולהקשיב. יש להתעלם מהתפרצות או להפסיקה באסרטיביות, לא לתת רשות דיבור מידית במידה שהתלמיד הצביע לאחר הערה תקיפה שלך בעקבות התפרצות קודמת, לא לתת רשות דיבור או חיזוק לתלמיד שהתפרץ אך אמר את התשובה הנכונה ("תשובה נכונה, אבל אני לא שומעת בלי קבלת רשות"), יש לחזק את כל הכיתה על שמירת הכלל של דיבור רק ברשות. יש להימנע מנתינת רשות דיבור לאחר התפרצות ("להבא רק בהצבעה"). בהמשך נפרט את השלבים להקניית מיומנויות של הקשבה והמתנה לרשות דיבור במהלך השיעור.
הכנת התלמידים למצבים מאתגרים: הכנת התלמידים לקראת מצבים מאתגרים שנכשלו בהם בעבר מקטינה את הסבירות להופעתן של התנהגויות תסכול לא נאותות ומעלה את הסבירות להתמודדות נאותה עם קושי לימודי במהלך השיעור. משמעותה של הכנה זו היא מתן לגיטימציה לקושי הצפוי, הורדת הסבירות להפתעה, וכן חזרה על מיומנויות התמודדות עם הקושי במצב ניטרלי שאינו מאופיין בלחץ כמו המצב המאתגר עצמו.
פעולות הקשורות באינטראקציה של המורה עם התלמידים
חיזוק: התייחסות מעודדת ומשבחת כלפי התלמידים בעת הפגנת התנהגות נאותה או בעת היעדר התנהגות לא נאותה. ההנחה היא ששבח ועידוד מגבירים את הסבירות להמשך התרחשותה של ההתנהגות הנאותה בעתיד. אסטרטגיה זו נמצאה יעילה יותר מנזיפה לאחר התנהגות בעייתית. העקרונות לנתינת שבח משמעותי מבוססים על ההבנה ששום התנהגות נאותה אינה מובנת מאליו או שולית. כמו כן חשוב להקפיד על מידיות במתן המשוב (קרוב ככל האפשר להתנהגות), על ספציפיוּת ("נפלא, הכנת את שיעורי הבית בצורה מעמיקה ויסודית"), על עקיבות, על גיוון ועל התאמה לגיל התלמיד. עוד עיקרון חשוב הוא עקרון הדיפרנציאליות – התנהגות שעשויה לזכות בשבח ובעידוד בתנאים מסוימים עלולה שלא לזכות להם בתנאים אחרים. התגובה תלויה בהגדרת הציפיות הראשונית שלנו.
אמצעי נוסף לחיזוק התנהגויות במסגרת הכיתתית הוא מתן הקלה, הפחתה בלחץ, בעקבות התנהגות נאותה שאנו רוצים לעודד. לדוגמה, מתן אפשרות לתלמידים לעסוק בפעילות חופשית כגון ציור או צביעה עם סיום העבודה בדף העבודה.
מתן שבח, עידוד וחיזוק התנהגויות נאותות ניתנים ליישום הן ברמה הפרטנית, לכל תלמיד ביחס לביצועיו, הן עבור הכיתה כולה ביחס לביצועיה הקבוצתיים.
מתן הנחיה יעילה: העשייה החינוכית יוצרת מצבים רבים הדורשים הנחיה ברורה לתלמידים. כדי להגדיל את הסיכוי שהתלמידים יגיבו בשיתוף פעולה ובביצוע ההנחיה חשוב להקפיד על כמה כללים בעת מתן ההנחיה: עמידה בקרבת התלמיד, שמירה על קשר עין, שימוש בטון דיבור שקט, רגוע אך תקיף, סיום מתן ההנחיה בסימן קריאה, מתן הוראה אחת בכל פעם, מתן הוראה ספציפית וברורה, מתן סימן מוסכם וברור להתחלת ביצוע ההוראה, הוספת מרכיב מוטורי למתן ההנחיה ("קח את העיפרון ביד"), ושמירה על קשר עין עד מילוי ההוראה ובמהלכה. חשוב לא פחות להימנע מניסוח וצליל ההוראה בטון של שאלה ("אכפת לך לעבור מקום?"), לא לתת לתלמידים להיכנס לדבריכם, לא לצעוק, לא להשתמש ב"אם…אז" ("אם תזדרזו תוכלו לצאת מוקדם יותר"), לא לחזור על ההנחיה כמה פעמים, לא להשתמש במלל שאינו קשור להנחיה ("אתה זוכר מה היה בשיעור שעבר שלא עשית את מה שביקשתי?"), ולא להתחיל לבצע יחד עם התלמיד (תנו לו הזדמנות להגיב ואז, אם יש צורך, הגישו סיוע).
וידוא הבנה: לאחר הגדרת ציפיות או הגשת הנחיה, בקשה או הוראה, חשוב לוודא שהתלמיד מבין מה מצופה ממנו. ההנחה היא שווידוא ההבנה מסייע בהבטחת הבנה טובה יותר של הנאמר ובהגברת הסיכוי לשיתוף פעולה. כדי לוודא הבנה בצורה יעילה יש לבקש מהתלמיד לחזור במילותיו שלו על הנאמר. לדוגמה: "כדי שנהיה בטוחים שהבנו זה את זה היטב, אנא חזור על המשימה". חשוב להימנע משאילת שאלה בנוסח "כולם הבינו?", אשר אינה מאפשרת למורה לבחון נאמנה את מידת ההבנה של התלמידים.
מיומנות בבקשת עזרה: תסכול, קושי, אי־הבנה במינונים כאלה ואחרים הם מרכיבים הקיימים בכל הליך למידה – רגיש ומותאם ככל שיהיה. על המורה המנהל את ההליך הלימודי־חינוכי בכיתה לצייד את התלמידים בהבנה שקושי ותסכול אינם סיבה לאי־עשייה, ולשם כך יש להעניק להם כלים שיסייעו להם להתמודד עם מצבים אלו. את הכלים להתמודדות עם קושי חשוב לתת לתלמידים לפני התסכול, ובצורה אופרטיבית ככל האפשר, למשל: "המשך הלאה וחזור לשאלה הקשה בסוף"; "בקש עזרה מהחבר היושב לצדך"; "פתח את החוברת בעמוד…"; "הרם אצבע והמתן למורה". יצירת אפיק חלופי לבקשת עזרה מסייעת בהפחתת הסיכוי שהתלמיד יגיב בהתנהגות לא נאותה בעת הקושי.
פעולות הקשורות במבנה השיעור
קביעת שגרה לתחילת השיעור ולסיומו: שימוש בשגרות ובסימנים קבועים לפתיחה ולסיום שיעור מגדיל את הסבירות להתנהגויות נאותות במהלך השיעור ולהכנת מטלות הבית שניתנו בסיום השיעור. לדוגמה, בתחילתו של כל שיעור, מיד לאחר הישמע הצלצול לפתיחת השיעור, מכריזים לפני התלמידים: "שיעור אנגלית מתחיל, נא לבצע את כל הפעולות הדרושות" (הוצאת חומרי הלימוד, פתיחת המחברות לבדיקת שיעורי הבית,ישיבה נאותה, סידור וניקיון אזור הישיבה). חמש דקות לפני הצלצול לסיום השיעור המורה מפסיק את תהליך ההוראה, מסכם את שנלמד, בודק הבנה וקשיים, נותן את שיעורי הבית ומוודא כי כל תלמיד הבין את אשר עליו לעשות ורשם את המטלות ביומן.
צמצום זמני המעבר במהלך השיעור: זמני מעבר מפעילות לפעילות, זמני המתנה מרובים ושיחות בנושאים שאינם קשורים למטרות הלמידה בשיעור מגדילים את הסבירות להתרחשותן של התנהגויות לא משימתיות של התלמידים במהלך השיעור, ולכן רצוי לצמצם בהן ככל האפשר.
הגברת הלמידה הפעילה: אסטרטגיות הוראה המבוססות על למידה פעילה של התלמידים במהלך השיעור מקטינות את הסבירות להתנהגויות לא נאותות במהלך השיעור. כאשר התלמידים עסוקים בפעילות אקדמית המותאמת לרמת יכולתם, הסבירות להתעסקות בהתנהגויות לא נאותות יורדת במידה ניכרת. עבודה בדפי עבודה, קריאה בקול, חיפוש באטלס, הסבר לחבר הם דוגמאות לעיסוק בלמידה פעילה, המנוגד לעיסוק בהתנהגויות לא ראויות במהלך השיעור.
מיומנויות ניווט לאחר הפרעות
התנהגות לא נאותה המתרחשת בשיעורים בשכיחות גבוהה היא התפרצות לדברי המורה או החבר ודיבור בלי הצבעה. לעתים קרובות במהלך השיעור, בעת מתן הסבר מן המורה או בעת ניהול דיון, תלמידים מתפרצים לדברי המורה או לדברי חבר כדי לשאול שאלה או להביע את דעתם בלא רשות, ובניגוד לכללים שקבע המורה. התפרצויות אלה מפריעות למהלך תקין של השיעור, ובמידה רבה הן ביטוי לחוסר נימוס, חוסר כבוד לזולת והיעדרן של מיומנויות הקשבה ואיפוק. בנוסף התפרצויות אלה מתפתחות לעתים קרובות להמולה ולצעקות המשבשים את מהלך השיעור ומפריעים לתלמידים רבים להקשיב וללמוד. התבוננות מקרוב בניסיונם של חלק מהמורים להתמודד עם הבעיה מראה שלרבים מהם אין את מיומנויות הניווט הדרושות להקניית התנהגויות של הקשבה והמתנה בסבלנות לרשות דיבור. תכופות קורה שמורים אלה נותנים לגיטימציה להתפרצות התלמיד בעצם התייחסותם לדבריו, אף על פי שנאמרו בלא רשות. לעתים הם אף מחזקים ומשבחים את התלמיד על תוכן דבריו. התוצאה הבלתי נמנעת של תגובות שגויות אלה של המורה היא מתן חיזוק להתפרצות לדברי אחרים ולאווירה הלא נעימה, המקשה על תהליך הלמידה בכיתה. סקר שעוסק בניווט בכיתה וההתנסות הקלינית בטיפול בקשיי התנהגות של תלמידים מראים שאפשר לחנך את התלמידים למיומנויות הקשבה, המתנה ואי־התפרצות לדברי המורה או החבר במהלך השיעור. בתרשים 3 מפורטים שישה שלבים להקניית יכולות הקשבה, המתנה לזולת ואי־התפרצויות במהלך השיעור. שימוש עקיב בהמלצות אלה מגדיל במידה ניכרת את הסיכוי ליצור אווירה נעימה במהלך השיעור ולשמרה.
התמודדות עם התנהגויות חמורות במיוחד במהלך השיעור
התמודדות יעילה עם התנהגויות חמורות במיוחד של תלמידים במהלך השיעור מחייבת היערכות מיוחדת ותמיכה הדדית בין כל ציבור המבוגרים בבית הספר. התנהגויות חמורות במהלך השיעור כוללות אלימות פיזית של תלמידים כלפי תלמידים אחרים או כלפי המורה, אלימות מילולית מתמשכת של תלמיד לחברו, ביטויי חוצפה בוטים כלפי המורה, חבלה ברכוש בית הספר וסירוב למלא הנחיות של המורה. התנהגויות אלה מבטאות חציית "קווים אדומים" או "גבולות בל יעבור". תגובה יעילה שתביא להפסקתם ולאי־חזרתם בעתיד מחייבת היערכות מיוחדת של בית הספר. בדרך כלל אין ויכוח בין מחנכים על חומרת ההתנהגויות המכונות "גבולות בל יעבור" בכל הקשור לאלימות, לחוצפה בוטה כלפי המבוגר ולחבלה ברכוש בית הספר. אולם כאשר תלמיד מסרב למלא הנחיה של מורה, כגון לעבור מקום, לשבת ישר, להרים לכלוך מהרצפה או להנמיך את קולו, לפחות חלק מציבור המורים מנסה לשכנע את התלמיד למלא את ההוראה, אך סירוב מתמשך של התלמיד לא ייחשב בעיניו "גבול בל יעבור". לדעתנו, חוסר שיתוף פעולה של התלמיד עם הנחיות המורה הוא התנהגות חמורה ביותר, המסוכנת לא פחות מהתנהגות אלימה או מחבלה ברכוש בית הספר, ואין ספק שחוסר שיתוף פעולה מסוג זה הוא "גבול בל יעבור". סירובו של התלמיד למלא את הנחיותיו של המורה מעיד על אובדן סמכותו של המורה, או במילים אחרות על חוסר יכולתו להשפיע על התנהגות לא ראויה של תלמידיו. במצב כזה תלמיד הנוטה להתנהג באופן אלים ומסוכן לא יושפע מנוכחות המורה בכיתה ומהוראותיו, ויתנהג באופן אלים כלפי הסובבים אותו. המורה לא יצליח לשלוט במצב ולא יוכל להבטיח את ביטחונו הפיזי ואת מוגנות תלמידי הכיתה שהוא מופקד עליה.
היערכות נכונה לטיפול ולהגבה יעילה במקרה שתלמיד מפגין אחת או יותר מההתנהגויות החמורות האלה כוללת: פירוט אופרטיבי של כל מרכיבי ההתנהגויות הנחשבות "גבולות בל יעבור", פירוט ספציפי של תגובת המורה ובית הספר להתנהגויות אלה, הכנת מערך תמיכה במורה במקרה שאחד מתלמידיו הפגין התנהגות כזאת, הבאת מדיניות בית הספר הקשורה להתמודדות עם התנהגויות אלה לידיעת הורי התלמידים בתחילת שנת הלימודים. תרשים 4 מביא ארבע דוגמאות להגדרה אופרטיבית של התנהגויות חמורות המהוות "גבולות בל יעבור" והמחייבות היערכות ותגובה מערכתית בית־ספרית. כפי שעולה מתיאור תגובות המורה או בית הספר להתנהגויות אלה, ביצוען היעיל מחייב היערכות ותיאום מרביים. היערכות זו כוללת בין השאר: הכנסת אמצעים כגון מכשיר קשר, איתורית או אמצעי תקשורת אחר המאפשר להודיע למזכירות בית הספר על התרחשותה של התנהגות הנחשבת "גבול בל יעבור"; היערכות להגעה מידית של מורה או איש הנהלה שיסייעו למורה בכיתה להתמודד עם התלמיד המפגין את ההתנהגות החמורה; ביצוע הליך של פסק זמן, המחייב את בית הספר להקצות חדר מיוחד (ראו תמונה).
חדר פסק זמן
לסיכום, חלק נכבד מהתנהגויות האלימוּת של תלמידים מתרחש בכיתה במהלך השיעורים. מחקרים מראים בבירור כי שכיחות ועוצמת האלימות הם משתנים התלויים במורה המלמד בכיתה. רמת השליטה של המורה במיומנויות ניווט וניהול כיתה והתמיכה המערכתית שהוא מקבל מהנהגת בית הספר ומעמיתיו להוראה הם המשתנים העיקריים המשפיעים על טיב ההתנהגות של התלמידים ועל האווירה הלימודית בכיתה. אפשר לחלק את מגוון המיומנויות בניווט הכיתה לשתי קטגוריות עיקריות. האחת – פעילויות ומיומנויות שנעשות טרם התרחשותן של התנהגויות לא נאותות, ומטרתן למנוע את התרחשותן. השנייה – מיומנויות של תגובה נכונה בעקבות התרחשותן של התנהגויות לא נאותות, המכוונת למנוע את הישנותן. פעולות המניעה המעידות על רמת ניווט גבוהה של מורה כוללות: סידורי ישיבה הולמים, הושבת התלמידים המאתגרים בקדמת הכיתה, מיסוד שגרות קבועות לתחילה ולסיום נאותים של השיעור, הצגת ציפיות התנהגות ברורות בתחילת השיעור ולפני מצבי מעבר, הכנת התלמידים לקראת קושי צפוי והסבר כיצד יש לנהוג במצבי תסכול וקושי, מתן הוראה והנחיה יעילים, הקטנת זמני המעבר והגדלת משך הלמידה הפעילה של התלמידים במהלך השיעור. מיומנויות ניווט כיתה יעילות להגבה נכונה לאחר התרחשותן של התנהגויות לא נאותות כוללות: חיזוק שיטתי של התנהגויות חלופיות נאותות, חיזוק היעדרן של התנהגויות לא נאותות וחיזוק ביטויי איפוק והבלגה, הקניה ומיסוד התנהגויות של הקשבה, הצבעה והמתנה לרשות דיבור, התעלמות מופגנת מהפרעות שוליות שמטרתן קבלת תשומת לב מהמורה, נזיפה בקול שקט אך תקיף בעקבות התנהגות לא נאותה של התלמידים. התמיכה המערכתית במורה כוללת הגדרה ברורה של "גבולות בל יעבור", סיוע מידי מהנהגת בית הספר או מעמית להוראה בהפעלת פסק זמן או תגובה אחרת. שילוב נכון של מרבית האלמנטים השונים שהוצגו במאמר זה מבטיחים אווירה נעימה ושקטה בשיעור. אווירה כזאת תאפשר מתן כבוד, התחשבות בזולת ולמידה מיטבית.
פרופ' עמוס רולידר ומיטל אוחיון הם חוקרים במכון לחקר ולמניעת התנהגות אנטי־חברתית של ילדים במכללה האקדמית עמק יזרעאל
