תוכן
ילדים מלמדים ילדים יוגה וג'ז, נותנים הרצאות על קוקו שאנל, אוהבים במידה שווה מתמטיקה וחלילית ופותרים סכסוכים בהפסקות. בבית הספר הניסויי באביחיל נותנים לילדים לבחור מה הם רוצים ללמוד, נותנים להם ללמד אחרים ולהשתתף בקביעת דרכם הלימודית. התוצאה – ילדים שאוהבים ללכת לבית ספר. בית הספר באביחיל בעקבות יאנוש קורצ'אק
"הייתי בבית ספר אחר, אבל רק כשהגעתי לכאן הבנתי שאני צריך לתרום ויכול להשתתף", מספר אריאל, תלמיד כיתה ג' בבית הספר "אביחיל" שבעמק חפר. בעיניים בורקות מתאר אריאל שלוש הרצאות שהעביר בבית הספר על תרבות הודו ועל יוגה: "כשאני מעביר שיעור יוגה זה יכול לחזק קשרים בין ילדים מכיתות שונות, שיכולים להכיר אחד את השני. אם יש מישהו שלא מקשיב, אני יכול לקחת אותו לצד ולדבר אתו".
בית הספר היסודי אביחיל הוא בית ספר ניסויי ששם לו למטרה לפתח מודל גמיש של מערכת שיעורים כדי להביא להגשמה אישית וחברתית של תלמידיו. הכותרת היא "מהגמשה להגשמה", והכוונה היא שהגמשה של המסגרת הארגונית היא כלי לשינוי בהתנהלות בית הספר. "היום כולם מדברים על הצורך ברפורמות", אומרת מנהלת בית הספר, ציפי מרחיים, "אנחנו מנסים לעשות את השינוי בתוך בית הספר. גף ניסויים ויוזמות במשרד החינוך ומינהל החינוך במועצה האזורית עמק חפר ליוו את השינוי אצלנו, אך הוא צומח מהשטח". מרחיים כבר עובדת 32 שנים במערכת החינוך. בעבר ניהלה בית ספר "חווה דמוקרטיה" והייתה שותפה לניהול בתי ספר דמוקרטיים. "אני ממשיכה לחפש דרכים לשינוי המערכת הבית-ספרית הקיימת", אומרת מרחיים, "החלום שלי הוא שילדים יבואו בשמחה לבית הספר ויהיו שותפים לעשייה החינוכית". לתפקידה הנוכחי נקראה כדי לפתח מודל אחר של מוסד חינוכי. "בית הספר נתון לאיום סגירה מתמיד", מספרת מרחיים, "כשהגעתי לכאן לפני שש שנים למדו במוסד 189 תלמידים. היום לומדים אצלנו 276 ילדים, שמגיעים מכל חלקו המערבי של עמק חפר".
במערכת החינוך הרגילה לא שומעים על הרבה תלמידים המדווחים בהתלהבות שהם אוהבים להגיע לבית הספר. אלא שבאביחיל ילדים חוזרים על כך שוב ושוב – מספרים שהם מרגישים שותפים לעשייה הבית-ספרית ומתגאים בה, ויודעים לדקלם בעל פה את המוטו המוביל של בית הספר, הלקוח ממשנתו של יאנוש קורצ'אק: "בכל אדם גנוז אור אנושי, הנחשף ומתגלה בתנאים חינוכיים נוחים".
קמפוס לילדי היסודי
את "התנאים החינוכיים הנוחים" מנסים ליצור באביחיל באמצעות ארגון המרחב הפיזי של בית הספר, מערכת שעות גמישה, התכנים הנלמדים וארגון דרכי ההוראה. כך, בצד כיתות האם המסורתיות, הוקם באביחיל "קמפוס" – מבנה המאכלס מרכזי למידה במגוון תחומים. מרכזי הלמידה מאפשרים התקדמות בתכניות עבודה אישיות המותאמות לצורכי התלמידים, עם ליווי והנחיה של מורה מומחה. לצד הקמפוס הוקמו "מועדונים חברתיים", שמיועדים לשכבות הגיל הבוגרות.
"בשנה הבאה אנחנו עוברים לחטיבה ויפצלו אותנו. לכן דאגו לגבש אותנו, ובנו לנו מועדון חברתי שבו גם לומדים וגם נפגשים", מסבירה הלן, תלמידה בכיתה ו', "זה טוב לנו כי ברוב השעות אנחנו לא לומדים בכיתה, ופה אנחנו נפגשים עם החברים מהכיתה, וגם מהכיתה השנייה".
בדומה למרחב הפיזי של בית הספר, גם מערכת השעות עברה שינוי. מלבד לימודים בכיתות האם ובמרכזי הלימוד, בית הספר מקיים "שעות בחירה" בימי שישי. בשעתיים המוקצות לכך בוחרים התלמידים להעמיק ולהתקדם בלימודים מסוימים על פי תחומי העניין שלהם. התלמיד בוחר את תחומי ההעשרה פעמיים בשנה, ותכנית הלימודים בתחום הנבחר יכולה להיות פרי יוזמה אישית של התלמיד, או תכנית שבית הספר מציע. כך, למשל, ילד המתעניין בכדורגל יכול לחקור את הנושא ולהעמיק בו גם במסגרת שיעור מחשבים. "הילדים משדרגים את עצמם", מספרת ציפי קלרמן, מורה למחשבים, "פעם בשיעור מחשבים היו בוחרים לעסוק במשחקי כדור. היום הם בוחרים נושאים שהם חלשים בהם. השינוי הזה הוא פרי תהליך של שנים".
ואכן, מספר התלמידים בכיתת המתמטיקה אינו נופל ממספר התלמידים המתאמנים בנגינת חלילית לקראת מסיבת החנוכה. על העובדה שלא רואים ילדים חסרי מעש מסתובבים ברחבי בית הספר בשעות הבחירה אומרת מרחיים: "זו הבחירה שלהם. הם רוצים להיות שם". ואם היה צריך חיזוק לדברים, כמה תלמידות ניגשו למנהלת וביקשו שלא להשתתף בכינוס מיוחד של מועצת התלמידים, כדי שיוכלו להמשיך ולהשתתף בשיעורי הבחירה.
ההתקדמות בקצב לימוד אישי מאפשרת לילדים משכבות גיל שונות לשבת בכיתה משותפת, להתחבר ואף ללמוד זה מזה. "לפעמים ילד צעיר רואה תלמיד מבוגר ממנו לומד דבר שמעורר אצלו סקרנות, ומבקש להתנסות באותו נושא", מתגאה מרחיים. ההיענות של התלמידים הבוגרים לעניין הפתיעה אפילו את המנהלת. "לימדתי ילדים קטנים ממני חשבון ושברים", מספרת עדן, תלמידת כיתה ו' שבחרה להעמיק במתמטיקה, "לימדתי אותם לפתור שאלות של שברים דרך שיטות שהם מכירים כמו חיבור וכפל".
חונכות תלמידים, שי לפצועים
העזרה לתלמידים צעירים במרכזי הלימוד היא חלק אחד מתוך פסיפס מגוון של פעילויות שמטרתן להביא למעורבות חברתית של התלמידים בחברת הילדים בבית הספר ומחוצה לו. "יש כאן חונכות של ילדים גדולים את התלמידים בכיתות הנמוכות", מתארת נועה שקד, תלמידת כיתה ו' ויו"ר מועצת התלמידים בבית הספר, "תלמיד יכול לפנות לחונך שלו גם בנושאים לימודיים וגם בנושאים אחרים".
מועצת התלמידים באביחיל פעילה מאוד ויוזמת פרויקטים שונים. הבולטים שבהם בשנה החולפת היו איסוף מזון לילדים נזקקים, עזרה במכלאות של עמותות המטפלות בבעלי חיים זנוחים וכן איסוף וחלוקה של שי לחיילים שנפצעו במלחמת לבנון ונשארו בבתי החולים זמן רב לאחר סיומה. "פגשנו חיילים פצועים ודיברנו אתם", מספרת ניצן, אחת מחברות מועצת התלמידים, "רצינו שידעו שלא שכחנו אותם גם אחרי שנגמרה המלחמה. נראה שהפגישה אתנו מאוד שימחה אותם".
הרעיונות לפעולה מגיעים מהילדים עצמם. "פעם בשבוע אנחנו יושבים במועצת תלמידים ומעלים רעיונות", מספר גוני, תלמיד כיתה ו', "אחר כך עושים הצבעה. אם הרעיון מתקבל אנחנו מעלים אותו לפני המנהלת ומיישמים". אלא שמעורבות התלמידים בהווי הבית-ספרי אינה מסתכמת בפעילות מועצת התלמידים. במוסד פועלות גם ועדת נהלים, הדנה בנוהלי התנהגות שונים בבית הספר, וועדת בירורים – מעין פורום גישור. "התפקיד שלנו הוא לגשר בין ילדים כאשר הם רבים", מסביר תלמיד כיתה ה', תומר וקסלר, חבר בוועדה. כדי להתקבל לוועדה הילדים עוברים הכשרה אצל אחת המורות בבית הספר, שמציעה מגוון פתרונות לסיום הסכסוך, ומתארת את המכשולים שעלולים לצוץ בדרך לפתרון ואת חשיבותה של התחושה הטובה של שני הצדדים המתקוטטים בסיום הבירור. "כאשר שני ילדים רבים הם ממלאים טופס", מסביר וקסלר, "את הטפסים אנחנו אוספים אחרי כמה ימים – כדי שהילדים שרבו יירגעו קצת – ואז אנחנו עוזרים להם לפתור את הבעיה בדרך של win-win, ובסוף נותנים ממתק".
"אני יודע יותר ממורה"
ועדת הבירורים פותרת בעיות מידיות בהפסקות. בכל יום שניים מנציגיה מסתובבים באפודה זוהרת בחצר בית הספר ופותרים בעיות של תלמידים שפונים אליהם. כמו בעולם המבוגרים, גם חברי ועדת הבירורים באביחיל מתייעצים עם "קולגות" מבתי ספר אחרים. "כל שנה אנחנו נפגשים עם ועדת בירורים של בית ספר אחר", מספרת דנה, יו"ר הוועדה, "בשנה שעברה נפגשנו עם בית ספר גבע והשווינו בין ההתייחסות שלנו לשלהם לבעיות בין הילדים".
את ההצלחה של שיתוף הילדים בהווי בית הספר מסבירה ציפי זיו, המורה המרכזת את פעילות מועצת התלמידים: "הרבה שנים הייתי אמא מתנדבת במחנות של הצופים. לא הבנתי איך הכול מתנהל שם על הצד הטוב ביותר, וחיפשתי את הקסם. בסוף הבנתי שכאשר ילדים אחראים על ילדים זה פשוט עובד אחרת". "למורים אין ראש של ילדים בגילנו", מבהיר גוני, "המורים יכולים לחשוב שאנחנו אוהבים משהו, וזה לא נכון. אני יודע יותר ממורה". האמונה שילדים יכולים להיות אחראים על חבריהם ולהעשיר אותם מתבטאת גם ב"שעת ילדים" – שיעור שמוקדש לתלמידים, בין שבחונכות אישית (כל תלמיד בבית הספר יכול לבחור במורה שיהיה החונך שלו) ובין שבפעילויות חברתיות בבית הספר או בשיעורים שהילדים מעבירים לחבריהם. "יותר כיף שילד מלמד אותך", מסביר אחד התלמידים, "באים לשיעורים האלה ילדים מכיתה ב' יחד עם ילדים מכיתה ו'. גם חלק מהמורות מגיעות".
"שעת הילדים מראה לנו שגם אנחנו יכולים ללמד וגם אנחנו יכולים לתרום בחברה", אומר תומר וקסלר. המורות בבית הספר מספרות על מגוון נושאים שהילדים בוחרים ללמד, ביניהם ג'ז ויוגה, הרצאות על כלבי פקינז ואפילו על מעצבת האופנה קוקו שאנל. מורה מלווה את בחירת הנושא להרצאה, מסייעת ומכוונת, ותלמיד שהעביר שיעור זוכה לגלוית הערכה – רעיון הלקוח גם הוא ממשנתו של קורצ'אק.
בצד הפעילות החברתית הקבוצתית כל תלמיד מציב לעצמו יעד אישי – מטרה מוגדרת הניתנת להערכה ולמדידה. התלמיד והמורה המלווה אותו מנסחים יחד את היעד ומגדירים את תהליך העבודה, המחייב משוב והערכה. "היעד שלי בשנה שעברה היה לערוך עיתון סוף שנה", מספרת נועה שקד, "ישבתי עם האחראית למשאב וקבענו את היעד. אני מתעניינת בעיתונים בפרט ובתקשורת בכלל, וזה היה חלום קטן שהגשמתי". ניצן, חברתה של נועה, מחזקת את דבריה: "זה שאנחנו צריכים לעמוד ביעד לא קשור רק לבית הספר. זה כלי לכל החיים".
"התהליך שבית הספר עבר אינו נטול קשיים. לא תמיד מצליחים, וצריך לדעת שיש גם כישלונות", מסכמת מרחיים, "גם אצלנו אפשר למצוא תופעות של אלימות, אם כי לא בעוצמות שיש בבתי ספר אחרים. מערכת השעות של הילדים אישית ומורכבת, והיא מחייבת את המורות להתנייד במהירות ממקום למקום. גם הבעיות של ילדים צפות בעוצמה גבוהה יחסית לבית ספר רגיל".
אבל חרף הקשיים, התלמידים, המורים והמנהלת רואים בבית הספר מקום מחנך, תומך וחם. את ההצלחה זוקפת מרחיים לזכות השיתוף בין צוות בית הספר לבין הילדים והוריהם, להירתמות ולמסירות של המורים בבית הספר ולתהליך הלמידה המתמיד שמתקיים בחסות גף הניסויים במשרד החינוך, תהליך הכולל השתלמויות ומפגשים עם בתי ספר ניסויים אחרים. "בחינוך נדרשת העזה", מסכמת מרחיים וממליצה "לשתף את המורים והתלמידים בתהליך, לחשוב יחד אתם, ללמוד מהמתרחש בשטח כי שם עולים הדברים האמיתיים. רק דרך למידה משותפת והתבוננות אמיתית בקיים נוצרות הבנות שמאפשרות שינוי".
