למורה שלום,

לצערנו, יש יותר ויותר מקרים כמו המצב שאת מתארת, וההורים והמורים כאחד מתוסכלים ולא מוצאים פיתרון שמביא תוצאה אמיתית לארוך טווח. זה בגלל שהפיתרון האמיתי הוא יותר בגרות של הילד והפיתרון הזה דורש תהליך, שינוי בראייה של ההורים והמורים, ושינוי בהתייחסות לילדים. בעיקרון, ילדים בכיתה ב' צריכים כבר מספיק בגרות כך שהם יכולים לחשוב פעמיים לפני שהם מגיבים. הם כבר לא צריכים להיות אימפולסיביים ואגרסיביים כמו שהיו בגיל 3 או 4. אבל הבעיה המרכזית היום היא שילדים לא מתבגרים מספיק לפני שהם מגיעים לכיתה א'. ילדים רבים היום גדלים אבל הם לא מתבגרים. הם תקועים. התהליכים שצריכים להקנות להם איפוק, התחשבות, שליטה עצמית, ומשמעת עצמית אינם פעילים. אחד הסיבות העיקריות לכך היא שהמערכת שלנו לא ידידותית להתפתחות האנושית של ילדים. הפיתרון האמיתי הוא לשנות את המערכת כדי שהיא תספק את מה שנדרש לילדים להתקדם בתהליכי ההתבגרות שלהם ובהתפתחות התכונות האנושיות שהיינו רוצים לראות בהם. זה יותר חשוב מהלימוד האקדמי מכיוון שהילד לא פתוח ללמידה עם תהליכי ההתבגרות שלו לא פעילים. לכן, אנחנו רואים ירידה בהתעניינות של הילדים בלמידה במשך השנים, פחות התלהבות בלמידה וסקרנות לחקור תחומים חדשים, התמכרות למסכים (טלוויזיה, משחקי מחשב, מכשירים אלקטרוניים, וכו'), אגרסיביות, בריונות, והתנגדות לגבולות ולהנחיות מהמבוגרים.
כל עונש שהילד היה מקבל לא מועיל כי 'הוא יודע יותר טוב ממה שהוא מסוגל לבצע.' בלי מספיק בגרות — בלי יכולת לערבב ביחד במוחו את התסכול והכעס שלו יחד אם האי רצון לפגוע וההתחשבות – הוא לא יכול לשלוט על האימפולסים שלו למרות שהוא "יודע" שאסור לפגוע. הוא פשוט לא מסוגל לזכור את זה כשהאימפולס שולט עליו. הילד יכול להיות בכיתה ב', אבל לפי הבשלות שלו הוא עדיין כמו ילד בגן.
כמורה, את יכולה לקחת את זה כפרויקט – לעזור לילד להתבגר עוד קצת. קודם כל, את יכולה לצפות ממנו לתקוף אחרים בינתיים, עד שהבשלות מתרחש. את יכולה לשים לב למצבים ולמקומות שההתפרצויות שלו יכולות להתפרץ ולמנוע אותם. לדוגמה, אם את יודעת שבהפסקות יש סיכוי גבוה שיהיה התקוטטות, תחשבי על פעילות אחרת שהילד יכול לעשות בזמן ההפסקה תחת השגחתך. חשוב לבצע את זה לא כעונש אלא כנתינת תפקיד לילד כי הוא חשוב לך. זה פשוט מונע את הנזק וקונה לך זמן לספק פיתרון אמיתי. הפיתרון האמיתי הוא סיפוק התנאים המאפשרים את הבשלות. היקשרות. את צריכה ליצור מערכת יחסים עם הילד של חום, אהבה, וקרבה כמו שמטפלת הייתה עושה עם ילד קטן. חשוב לסמוך על הכוונות הטובות שלו שהוא באמת רוצה להצליח, ולרצות אותך. חשוב גם לגשר על הפרידות איתו ולהכין אותו לחיבור הבא. "מחר נלמד על…." "ביום ראשון אביא לך ספר על הנושא שאתה אוהב…" "אתגעגע אליך עד שיעור הבא…" וכו'. בעצם, ההורים גם צריכים לספק מערכת יחסים של קרבה, חום, ביטויים של אהבה – בסיכום, הזמנה להתקיים בנוכחותם. חשוב להימנע מעונשים שגורמים לפרידה מהמורה או ההורה כי עונשים כאלה תוקעים את תהליכי ההבשלה עוד יותר. טוב שהרופא מסרב לתת תרופות כי בעיות קשב וריכוז ברוב המקרים הן תוצאה של מערכת יחסים שלא מספקת את מה שהילד באמת צריך והילד כתוצאה לא יכול להתרכז. הריכוז שלו ישתפר כאשר מערכת היחסים הנכונה עם המבוגרים בחייו תביא את המערכת העצבית שלו למנוחה פסיכולוגית. את לא נתת רקע לשנים הראשונות שלו, אבל אני יכולה להניח שהיו תנאים בחייו שתרמו למצבו לפני שהוא הגיע לבית ספר יסודי.
מה שאני מציעה הוא השתלמות והדרכה לצוות המורים כדי שיבינו יותר לעומק כיצד הילדים צריכים להתבגר, למה יש ילדים נתקעים בתהליכים אלה, וכיצד בית הספר והבית יכולים לעבוד ביחד כדי לעזור לילדים להתקדם. בינתיים, אני מקוה שההסבר שלי שפך אור על המצב ולפחות מראה לך את הכיוון.

בברכה,
שושנה הימן
0528-405568
לייף סנטר, המרכז להורות מקושרת www.lifecenter.org.il info@lifecenter.org.il
03-9063153