תוכן
טכנולוגיית האינטרנט הובילה למהפכה תרבותית בחייהם של בני נוער בעשור האחרון. השימוש באינטרנט התרחב לממדים עצומים, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מסדר יומם של מרבית בני הנוער. הרשת משמשת אותם ללמידה, לצריכת מידע, ליצירת מידע ולטיפוח קשרים חברתיים. בסביבת האינטרנט יכולים בני הנוער להרגיש משוחררים, בוגרים, מוערכים וספונטנים. הריחוק הפיזי ברשת מאפשר סביבה היוצרת ביטוי רגשי מילולי רב יותר ואפשרות לאינטראקציות אינטימיות ולא פורמליות (Suler 2004).
ואולם לצד התועלת שהאינטרנט מביא למתבגרים, הוא עלול להוות מקור להשפעה שלילית, להתנהגויות סיכון, להסרת גבולות ולחשיפה לתכנים פוגעים ומזיקים.1 אחת התופעות השליליות שילדים ובני נוער נחשפים אליהן בעת הגלישה באינטרנט היא אלימות ובריונות ברשת, תופעה שהתרחבה במידה ניכרת בעשור האחרון, ובה נתרכז במאמר זה. המאמר מציג את תופעת האלימות המקוונת בקרב בני נוער על רכיביה ואפיוניה הייחודיים, ומציג ממצאים של מחקר עדכני על תפיסות ותגובות של בני נוער בישראל.
אלימות ברשת.
הגדרה
אלימות ובריונות ברשת (cyber-bullying), או בשמה הנוסף "פגיעה מקוונת", מוגדרת פעילות תוקפנית, מכוונת וגלויה שמטרתה לפגוע באדם אחר באמצעות האינטרנט ובאמצעי תקשורת נוספים (Ybarra and Mitchell 2004; Smith et al. 2008).
האלימות ברשת היא סוג חדש של אלימות או וריאציה חדשה על אלימות מחוץ לרשת. האלימות ברשת עשויה לבוא לידי ביטוי בשימוש במגוון אמצעים אלקטרוניים, וביניהם רשתות חברתיות באינטרנט, חדרי צ'ט, מיילים וטלפונים סלולריים, שכבר מתפקדים כמחשב. היא מתרחשת גם בבית התלמיד וגם בתחום בית הספר,2 וכוללת הצקות; רכילויות; מסרים טורדניים, מעליבים, משפילים ומאיימים; התחזות; הפצת חומר אישי ברבים; חרם; סחיטה; ושימוש במצלמות אינטרנט להעברת תכנים פוגעניים כגון תמונות או סרטוני וידאו (ברק 2006). לי (Li 2006) מציגה במאמרה דוגמאות למקרי בריונות ברשת: נערים שצילמו במצלמת הטלפון הסלולרי חבר לכיתה הסובל מעודף משקל והפיצו את התמונה בליווי ביטויים משפילים; נערה שנפגעה מחבר שנפרד ממנה הקימה אתר ברשת ופרסמה בו תכנים שנועדו לפגוע בו ולהשפיל אותו. לפגיעה ברשת אפקט מתמשך. כאשר מספר הכניסות של הצופים לקטעי וידאו משפילים הולך וגדל, הקורבן מרגיש מושפל – שוב ושוב. צופים חדשים נכנסים לאתר בכל עת והם יכולים להגיב שוב ושוב גם אם האירוע התרחש מזמן. הכניסות החוזרות של הצופים מחוללות אפקט חזק במיוחד של פגיעה בקורבן.
דרכי הביטוי המוכרות ביותר של אלימות באינטרנט בקרב בני נוער
הטרדה (Harassment). פעולה חוזרת ומתמשכת המתממשת בשליחה של מסרים רבים ופוגעניים (קללות, העלבות, איומים) לכתובת הקורבן באמצעות מסרים מידיים, מסרונים בטלפון הנייד, שליחת מסרונים רבים ובלתי פוסקים או הודעות ברשת החברתית וכדומה.
התלהמות (Flaming). החלפת דברים פוגעניים, בוטים ומעליבים ללא קשר ממשי לנושא המדובר וללא איזון. המעורבים בעניין נגררים להתנהגות, והאווירה לוחמנית ופוגענית.
השמצה (Denigration). הפצת סיפורים שקריים ומידע כוזב על בני נוער באמצעות שליחת מידע זה למספר רב של חברים שלו/שלה. המטרה בהשמצה היא הריסת התדמית של הקורבן ופגיעה בקשרים ובמעמד החברתי שלו.
התחזות (Impersonation). שימוש בפרטיו האישיים של הקורבן, כגון סיסמה ושם משתמש, כדי להתחזות אליו ולבצע פעולות בשמו. לדוגמה: נער נכנס בתור נער אחר וכותב בשמו דוא"לים פוגעניים לכמה חברים או נרשם לאתרים בעלי תוכן מיני ומשאיר פרטי התקשרות.
החצנה והולכת שולל (Outing and Trickery). חשיפת מידע אינטימי ופרטי על הנער/ה. למשל, חשיפת בלוג אנונימי וזיהויו עם אדם מסוים. נער הכותב מתוך הנחה שהמידע נותר חסוי או מתוך אמונה שהמידע יגיע רק לעיניים מסוימות יגלה פתאום כי המידע הופץ לכל עבר (אופייני בתכנים הקשורים לנטיות מיניות). דוגמה להולכת שולל: חברות בודות חבר פיקטיבי וכך ("בשמו") יוצרות קשר עם ילדה אחרת באינטרנט, מתקרבות אליה ומעודדות אותה לשתף בפרטים אינטימיים, לעשות פעולות שונות (להתפשט מול מצלמה, לשלוח תמונות וכו'). את המידע הן מפיצות בין בני נוער אחרים, מקצתם חברים ומקצתם זרים.
מניעה (Exclusion). חרם בעולם האינטרנט. הרחקת נער/נערה ממפגש חברתי המתרחש באינטרנט. לדוגמה: המשתתפים יכולים להכשיל משתתף מסוים או להרוג אותו במשחקים רבי־משתתפים או לחלופין לחסום חבר או להתעלם ממנו כשהוא נכנס לתוכנה למסרים מידיים. מקרה אחר יכול להיות שכיתה שלמה מחרימה ילד מסוים ואינה מאשרת אותו כחבר בפייסבוק. הילד מנודה מכל זירה חברתית שהוא מנסה להשתייך אליה ברשת.
מעקב (Cyber stalking). מעקב אחרי נער או נערה הנועד להשיג פרטים ומידע אישי כדי לפגוע בו, לסחוט אותו או להטיל עליו אימה. המעקב יכול להתרחש למשל דרך תוכנות למסרים מידיים, חדרי צ'טים ורשתות חברתיות.
איומים (Cyber threats). איומים ברשת לפגוע באדם מסוים או בקבוצה/ארגון עלולים להגיע לידי מימוש בעולם האמיתי. האיומים עשויים להיאמר בהקשר האישי, איום בפגיעה עצמית או איום על חיי אדם אחר. איומים ברשת יכולים להתבצע בתוכנות למסרים מיידים, בדואר האלקטרוני, ברשת החברתית וכו'.
המאפיינים הייחודיים של אלימות ברשת
אנונימיות. מאפיין מרכזי של אלימות ברשת. האנונימיות מאפשרת לנער/ה לשתף או לחשוף את האחר בפרטים אישיים מבלי להיחשף. מרבית הקורבנות של אלימות ברשת אינם מכירים את זהות התוקף ולתוקפים יש יכולת לשמור על זהות בדויה ולהישאר אנונימים (Heirman and Walrave 2008).
קהל רחב. האינטרנט מאפשר תפוצה רחבה ומהירה למספר רב של משתמשים. למעורבים באלימות ברשת יש יכולת להפיץ הודעות, תמונות או כל חומר אחר לקהל עצום (Druck and Kaplowitz 2005).
נגישות גבוהה. האינטרנט נגיש בכל מקום ובכל שעה, והגבול בין מקום הימצאות הפוגע לבין מקום הימצאות הקורבן מיטשטש. האלימות והפגיעות עלולות להגיע לכל מקום (Shariff and Hoff 2007).
יחסים לא שוויוניים. באלימות מחוץ לרשת יש לתוקף יתרון פיזי; באלימות ברשת היתרון הוא לעתים בידע טכנולוגי, וההטרדה יכולה להיעשות באמצעות הקלדה בלבד. כוחו של התוקף נובע לרוב מיכולתו לשלוט במדיה האלקטרונית ולהשתמש בה לצורכי הטרדה ברשת (Patchin and Hinduja 2006).
קשר עם בריונות פנים אל פנים. במספר גדול של מחקרים נמצא כי יש קשר בין בריונות ואלימות ברשת לבין בריונות ואלימות מחוץ לרשת. אותם בני נוער שנפלו קורבן למעשי אלימות ברשת האינטרנט היו בעבר גם קורבנות לבריונות פנים אל פנים. בדומה, הבריונים באינטרנט נוהגים גם כבריונים מחוץ לרשת (Raskauskas and Stoltz 2007). לעתים הבריונות ברשת היא המשך להצקות והטרדות מחוץ לרשת, ולעתים היא נקמה על אלימות פנים אל פנים בבית הספר.
קושי בגילוי ובדיווח. קורבנות של אלימות ברשת נוטים פחות לדווח על הפגיעה לעומת קורבנות מחוץ לרשת (Heirman and Walrave 2008). לגורמים חינוכיים וטיפוליים ולהורים קשה יותר אפוא לגלות את הפגיעה ולסייע לקורבנות.
המשתתפים במעשי האלימות ברשת
לשלושה סוגי משתתפים יש חלק באלימות ברשת: התוקפים־הבריונים, הקורבנות והעדים. התוקפים־הבריונים הם המפעילים והיוזמים את מעשי הבריונות; הקורבנות הם הנפגעים; והעדים חווים את המעשים מהצד – הם צופים במסרים המועברים.
הבריונים־התוקפים ברשת עשויים כאמור להיות חלשים יותר מבחינה פיזית ולהתחבא מאחורי שמות בדויים. כאשר הבריונים אינם רואים את קורבנותיהם ואינם מודעים למידת הפגיעה שהם גרמו להם, הם חוששים פחות להיתפס ולהיענש. נוסף על כך תחושת החרטה והחמלה כלפי הקורבנות פוחתת. אי־הנראות מאפשרת פגיעה שאין עליה משוב מהנפגע, ולכן היא מעוררת פחות הזדהות או אמפתיה (Storm and Strom 2005).
הקורבנות ברשת סובלים מפגיעה שקשה לברוח ממנה. לקורבן ברשת אין מפלט של ממש, הפגיעה ממשיכה גם בביתו, בחדרו; הבית חדל להיות מרחב מוגן עבורו. עם זאת הימנעות מכניסה לרשתות החברתיות תותיר אותו מחוץ למעגל המרכזי ובבידוד. כך, הקורבן לאלימות ברשת עלול לחוש עוד יותר לכוד ואבוד מקורבן לאלימות מחוץ לרשת. מחקרים מראים שקורבנות אלה מדווחים למבוגרים רק לעתים רחוקות, בשל תחושת המבוכה וההשפלה. רבים מהם חשים שמבוגרים אינם יכולים לעזור להם, שלא יאמינו להם או שאינם מבינים בטכנולוגיית האינטרנט. הם גם חוששים כי בעקבות הדיווח ישללו מהם את הגלישה באינטרנט (Campbell 2005). קורבנות לאלימות מקוונת עלולים לחוות ירידה בהערכה עצמית, דיכאון, כעס, הימנעות מאירועים חברתיים ואפילו נטייה להתאבדויות (Ybarra and Mitchel 2004; Patchin and Hinduja 2006).
העדים נמצאים ברשת וצופים במסרים הנשלחים, בעוד שבאלימות פנים אל פנים העדים צופים פיזית במעשי האלימות. מספר העדים ברשת יכול להיות עצום, והפוטנציאל כמעט אין־סופי; כל מי שקיבל את המסר או נתקל בו יכול להפיץ אותו הלאה, ומספר הנחשפים למסר עולה ועולה. לעתים יש לעדים חלק פעיל במעשה האלימות, למשל הם מעבירים את המסרים או מגיבים "מאחורי הקלעים". העדים מתאפיינים לעתים בחשיפה גבוהה ללחץ קבוצתי, הם מושפעים מהתוקפים ורוצים להיות מוערכים בעיניהם ולהשתייך לקבוצה החזקה (Druck and Kaplowitz 2005). כך, דרך הצטרפותם לתוקפים הם מעצימים את מעשי הבריונות.
שכיחות האלימות ברשת
בשנים האחרונות תפסה תופעת הבריונות באינטרנט בקרב בני נוער תאוצה. ממצאי מחקר שנערך בארצות הברית ב־2004 בקרב 1,498 בני נוער בגילי 10–17 מראים שקרוב ל־24% מהמשתתפים שלחו בדוא"ל חומרים ותכתובות כנגד אדם אחר. שליש מהמתבגרים ושישית מתלמידי בית הספר היסודי דיווחו על מקרים של הטרדות, כינויי גנאי והשפלות שספגו מעמיתיהם ברשת המקוונת (Ybaara and Mitchel 2004).
דוח אמריקני מ־2009 מצא כי הבעיה הנפוצה ברשת היא מעשי בריונות והתעללות מצד בני אותו גיל. 18% מהתלמידים בגיל חטיבת ביניים חוו אלימות ברשת, ומרביתם ילדים שהיו גם קורבנות לאלימות פנים אל פנים (Shariff and Hoff 2007).
בבריטניה נמצא כי אחד מכל ארבעה ילדים בני 11–19 נפל קורבן למעשי בריונות באינטרנט וכ־6% מהילדים הצעירים חוו הטרדות באינטרנט.
מחקר קנדי מעלה שקרוב למחצית המשתתפים חוו בריונות ברשת, ואחד מכל ארבעה מתבגרים היה קורבן לבריונות באינטרנט ואף דיווח על תחושות של כעס ועצב בעקבותיה. יותר ממחצית המתבגרים דיווחו שהם מכירים מישהו שנפל קורבן למעשי בריונות ברשת (Li 2006).
ממחקרים שערכנו בשלוש השנים האחרונות בישראל (2008–2011) בקרב בני נוער בחטיבות ביניים עולה שכ־16% מבני הנוער חוו קורבנוּת ברשת וכ־32% הכירו מישהו שנפגע מאלימות ברשת. מבין הקורבנות מצאנו שכ־25% לא דיווחו לאיש על הפגיעה.
השפעותיה של אלימות ברשת
חוקרים תיארו את חוויית הקורבנות ברשת כטראומטית. השפעותיה השליליות הן פיזיות, קוגניטיביות, רגשיות וחברתיות (Patchin and Hinduja 2006). מייסון (2008) מציינת כי הבריונות באינטרנט היא התנהגות אנטי־סוציאלית, והיא עלולה להחליש את האווירה בבית הספר ולערער אותה, להשפיע על ביצועיהם החברתיים והלימודיים של הקורבנות ושל התוקפים, לגרום לטראומה נפשית לקורבנות, ובמקרים קיצוניים מאוד גם להוביל להתאבדות ( Ybaara and Mitchel 2004).
הקורבנות לאלימות ברשת מדווחים על תחושת מצוקה ועל כך שמעשים אלו הותירו אותם כעוסים, פגועים, מבוהלים ומפוחדים (Ybarra et al. 2007). מחקרים מן העולם מראים שהתחומים המושפעים ביותר מאלימות ברשת הם התחום הלימודי והתחום החברתי־רגשי.
בתחום הלימודי. פחד הקורבנות מתוקפים אנונימיים ברשת, שעשויים להיות חברים לכיתה, תלמידים מהשכבה או אפילו עדים וירטואליים מבית הספר, מסיח את דעתם ממטלות לימודיות. אווירה כזאת מפחיתה במידה רבה את יעילות הלמידה של הקורבנות. בדומה לאלימות מחוץ לרשת, גם האלימות באינטרנט קשורה לירידה בתפקוד הלימודי של הקורבן. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בירידה ניכרת בריכוז בכיתה ובבית, בירידה במוטיבציה ללימודים, בהישגים אקדמיים נמוכים, באי־רצון ללכת לבית הספר ובהיעדרויות תכופות (Beale and Hall 2007; Li 2007).
בתחום הרגשי־חברתי. הקורבן לאלימות ברשת מתקשה להגן על עצמו ולפיכך עלול לשנות את התנהגותו, להסתגר, להגיב בתוקפנות או להתבודד. תחושתו מתאפיינת במצוקות פסיכולוגיות כגון תסכול, אדישות, בדידות, עצב, דיכאון, כעס, ירידה בהערכה העצמית והימנעות חברתית (Kowalski and Limber 2007).
הקורבן ברשת נוטה להיות מופנם ושתקן, רגיש מאוד, חסר ביטחון וסובל ממיעוט חברים – בעיה קשה בגיל שמקובלות חברתית חשובה במיוחד. נמצא גם שיש קשר בין קורבנוּת ברשת לשתייה מרובה ולהיעדרויות מבית הספר. במקרים קיצוניים ההטרדה ברשת עלולה להוביל להתאבדות (Ybarra and Mitchel 2004; Patchin and Hinduja 2006).
בישראל
מכמה מחקרים שערכנו בארץ בנושא אלימות ברשת עולים הממצאים המרכזיים הבאים:
א. מעורבות התלמידים (בגיל חטיבת ביניים) באירועים אלימים ברשת עולה כל העת.
ב. נמצא קשר מובהק בין קורבנוּת ברשת לבין קורבנוּת מחוץ לרשת ובין בריונות ברשת לבריונות מחוץ לרשת.
ג. בקרב כרבע מהנבדקים נמצאו השפעות של האלימות ברשת הן על מצבם הלימודי והן על מצבם החברתי והרגשי.
ד. מבחינת הבדלים בין המינים, נמצא שבקרב בנות יש יותר קורבנות מבקרב בנים (בדומה לאלימות מחוץ לרשת). מרבית התוקפים הם בנים. עם זאת בהשוואה לאלימות פנים אל פנים בקרב בנות, מספר הבנות הפוגעות ברשת גבוה יותר. ממצאים אלו דומים לממצאים שנאספו באירופה, באוסטרליה, בקנדה ובארצות הברית.
באחד המחקרים שערכנו (בהשתתפות ד"ר סיגל עדן) בקרב כ־600 בני נוער בני 13–14 ממרכז הארץ ביקשנו להכיר מקרוב את תפיסותיהם ותגובותיהם על פגיעה מקוונת. בני הנוער נשאלו עד כמה אלימות ברשת מזיקה לדעתם לעומת אלימות מחוץ לרשת. 10.8% מהמשתתפים במחקר סברו שסוג זה של אלימות פוגע יותר מאלימות מסורתית; 49.1% סברו כי סוג זה של אלימות פוגע פחות מאלימות מחוץ לרשת; ואילו 40.1% סברו כי שני סוגי האלימות פוגעים במידה דומה.
בני הנוער נשאלו גם על סוגי התגובות הרגשיות וההתנהגותיות שלהם בנוגע לפגיעה באינטרנט. התגובות הרגשיות השכיחות ביותר שנמצאו בקרב בני הנוער היו כעס, זעם, דאגה וחרדה, תסכול ומצב רוח ירוד. תגובות אלה דווחו בשכיחות גבוהה למדי (בין 60% ל־70% מהמשתתפים).
תגובות נוספות שדווחו, אך בשכיחות נמוכה יותר (בין 15% ל־30% מהמשתתפים) היו: קושי להירדם ולישון בלילה, שינוי בהתנהגות בבית ועם חברים, חוסר רצון ללכת לבית הספר, קושי ללמוד ולהתרכז (מדווח כאן לפי סדר השכיחות).
בתשובה על השאלה "כיצד נהגתם כאשר נפגעתם מבריונות ברשת?" ענו כ־45% מהקורבנות שביקשו מהפוגע להפסיק; כ־52% התעלמו; כ־37% פנו לחבר וביקשו ממנו עזרה; כ־25% סיפרו להורים או לבן משפחה אחר; כ־37% צחקו מזה; כ־25% יצאו מהאינטרנט; כ־7.5% סיפרו למורה; וכ־5% פנו למשטרה.
מבחינת שיתוף אחרים בפגיעה, נראה שהתגובה השכיחה ביותר היא שיתוף חברים או בני משפחה בפגיעה, ואילו התגובה הפחות שכיחה היא שיתוף המורה ופנייה לגורמי אכיפה. עוד נתון מעניין שמצאנו הוא שמתבגרים משתפים את ההורים פחות בפגיעה מאלימות ברשת משהם משתפים בפגיעה מאלימות מחוץ לרשת.
התמודדות
אין ספק שהממצאים העולים מהמחקרים בעולם ובארץ מדגישים את הצורך לפתח שיטות ואמצעים חדשים להתמודדות עם התופעה. נראה שכל המערכת המקיפה את התלמיד – משפחה, חברים וצוות חינוכי – צריכה להיות שותפה בפיתוח של תכניות כאלה ובהפעלתן. המקרה של אלימות ברשת מאפשר ומזמין שיתוף פעולה הדוק במיוחד בין הצוות החינוכי להורים; חשוב שגם הצוות החינוכי וגם ההורים יבינו ויכירו את המרחב המקוון והסכנות הטמונות בו.
מחקרים מוקדמים כבר הראו שלבית ספר ולצוות החינוכי תפקיד מרכזי בהקשר של אלימות (Olweus 1994). במחקר שבדק את תפיסותיהם של מורים בנוגע לאלימות ברשת נמצא שהאלימות ברשת זוהתה כבעיה חדשה ומשמעותית, אך רוב המורים לא היו מודעים למשמעויותיה ולהשלכותיה השונות (Li 2006). ממצאי מחקר שבדק כיצד תופסים מורים בישראל את האלימות ברשת מצביעים על קשיי התמודדות של המורים עם אלימות מקוונת (Eden et al. under review). נראה שעומד לפני מערכת החינוך אתגר חדש של התמודדות עם אלימות ברשת. במקרים רבים אלימות שמתחילה במרחב הבית ספרי ממשיכה למרחב המקוון, ובריונות ואלימות במרחב הווירטואלי גולשות לעתים למרחב הפיזי. המערכת הבית ספרית נדרשת אפוא להיערכות שהיא מעבר לשעות בית הספר.
כמה גורמי סיכון מצביעים על תלמידים העלולים להיות נתונים לפגיעות ברשת ולהיקלע למצוקה או לאלימות ברשת, לדוגמה: תלמידים בגיל צעיר ובגיל ההתבגרות שאין להם מערכת תמיכה חברתית חזקה או אסטרטגיות התמודדות יעילות ומגוונות לפתרון בעיות; תלמידים המציגים התנהגות מופנמת, חרדתית או דיכאונית או לחלופין התנהגות מוחצנת ותוקפנית.
נראה שנכון להמליץ על התערבות משולבת של בית הספר והמשפחה שתכלול שיחות הסברה, סדנאות לקידום המודעות, חיזוק הקשר לבית הספר ולסביבה החברתית של בני הגיל ועוד. נוסיף ונציין כי נמצא שילדים שהוריהם מפקחים על התנהלותם ברשת חושפים פחות מידע אישי, פחות מחפשים אתרים לא נאותים ונמנעים יותר משיחות עם זרים ברשת (Mesch 2009). גם למיקום המחשב המשמש לגלישה באינטרנט במקום מרכזי בבית יש חשיבות להפחתת הסיכון לקורבנוּת ברשת.
לסיכום, חשוב שהצוות החינוכי יכיר את המרחב המקוון על האינטראקציות הבין־אישיות הנוצרות בו ויבין אותו. כך, הצוות יוכל, בשילוב הגורמים האחרים, להדריך את המתבגרים לשימוש מושכל ברשת ?
