הפעילות
האם אדישות ביחס לתופעות שליליות היא שותפות לפשע?
מצד אחד: רק מי שביצע מעשה שלילי, נושא באשמה ובאחריות למעשה.
מצד שני: מי שלא פועל נגד תופעות שליליות בסביבתו, נושא באחריות להמשך קיומן.
נקודות לבירור אישי
עם איזו טענה מבין השתיים אתם מזדהים יותר ומדוע?
לאילו מעשים מהסוג הזה אנו יכולים להיות עדים?
האם נכחתם במצב שבו הציקו לתלמיד או לתלמידה? כיצד פעלתם? מדוע?
האם קרה שהציקו לכם? כיצד הגיבו תלמידים אחרים שראו את המתרחש? האם התערבו? כיצד הרגשתם ומה חשבתם? אם תלמידים סביבכם התעלמו ממה שראו – כיצד הרגשתם ומה חשבתם?
לפי דעתכם, האם אדישות לפגיעה במישהו אחר היא שותפות לפשע? מדוע?
רקע למורה
העמידה מהצד היא מצב שבו אדם נוכח במקום שבו מתרחש מעשה לא חברי, לא מוסרי ופוגעני, והוא איננו נוקט עמדה או פעולה כדי לעצור את המעשה. אפשר להוסיף ולטעון שלמעשה לא קיימת עמדה ניטרלית מובהקת. עצם העמידה מהצד איננה עמדה פסיבית אלא בחירה אקטיבית לא לפעול ולא לעצור את המתרחש.
עמידה מהצד יכולה להתרחש בכל מקום, פיזי או וירטואלי – ברחוב, בחצר בית הספר או ברשת החברתית. עמידה מהצד עשויה להתרחש בסיטואציות שונות – בסיטואציה של פגיעה פיזית, פגיעה נפשית-רגשית או פגיעה מינית.
פעילות בקבוצות
הסבירו לתלמידים כי בין כותלי בית הספר קורה לא אחת שהם עדים למקרים של אלימות מילולית או פיזית של תלמיד או קבוצת תלמידים כלפי תלמיד אחר, ואז מתעוררת הדילמה אם להתערב או לא.
חלקו את הכיתה לקבוצות קטנות של 4-3 תלמידים. כל קבוצה תכתוב את השיקולים בעד ונגד התערבות במצבים מעין אלו.
לסיכום – המורה תכתוב על הלוח את הטיעונים שנטענו, לכאן ולכאן.
למורה: הנה כמה שיקולים בעד ונגד עמידה מהצד.
בעד עמידה מהצד
אם אדווח למורים, יקראו לי "מלשין".
סכסוכים של אחרים הם עניינם הפרטי, ואני לא רוצה להתערב בעניינים של אחרים.
כל אחד אחראי למעשיו: אני אחראי למעשים שלי, והאחרים צריכים לקבל אחריות למעשים שלהם.
נגד עמידה מהצד
מי שלא עוזר לחבר בעת צרה, הוא שותף לפשע.
אם נשתף את המורה, תהיה למורה אפשרות להגיש עזרה לתלמיד שנפגע וגם למנוע פגיעה אפשרית של התוקף בילדים אחרים בעתיד.
תרגיל אישי:
מה מן האירועים הבאים יגרום לכם לקום ולהתערב?
– תלמידים מקללים זה את זה בבית הספר.
– קטטה אלימה בבית הספר.
– הצקה לתלמיד חדש בכיתה ונידויו.
– התרבות מקרי התמכרות של תלמידים להרחת טיפקס.
– קללות וקריאות גנאי כלפי קבוצות כדורגל שמתארחות בבית הספר.
– קבלת הצעת חוק המעלה את גיל רישיון הנהיגה לקטנוע לגיל 20.
– ביטול טיולים במהלך השנה, כדי להספיק חומר לימודי.
האם קיים "קו אדום" שמעבר לו לא תוכלו להשקיף מן הצד? מהו הגבול שלכם?
במליאה עודדו תלמידים לשתף בתשובותיהם, ועוררו דיון על מצבים המעוררים את התלמידים לפעולה ולמעורבות – לעומת מצבים שאינם מעוררים לפעולה ומעורבות (למשל, מעורבות גבוהה יותר כשזה קשור לקבוצת השווים כמו קטטה אלימה בבית הספר או כשמדובר במשהו שמשפיע עליי באופן אישי כגון ביטול טיולים במהלך השנה, כדי להספיק חומר לימודי. כל זאת לעומת אדישות לגבי מקרים רחוקים מן התלמידים כמו קבלת הצעת חוק המעלה את רישיון הנהיגה לקטנוע לגיל 20 או שהתלמידים אינם מאמינים שיש להם יכולת השפעה על הנושא כמו התרבות מקרי התמכרות של תלמידים להרחת טיפקס).
עודדו דיון בשאלה – מהם הערכים החשובים לי? האם המצבים שאני חושב שהם מחייבים את מעורבותי עולים בקנה אחד עם ערכים אלו? אם כן – כיצד? אם לא – מדוע?
פעילות בקבוצות
אתרו תופעה שלילית בסביבתכם הקרובה. התריעו עליה במכתב שתנסחו לרשות המתאימה.
הזמינו נציג מכל קבוצה להקריא את המכתב שניסחה הקבוצה, ומתוך המכתבים נסחו יחד עם התלמידים מהן התופעות השליליות שמעוררות אותם לתגובה. נסו לברר יחד מדוע דווקא תופעות אלו ולא אחרות.
להרחבה
אירוע
מקרה שבו עדה לאירוע בחרה להתערב והצילה נערה במצוקה:
בת 13 מנעה התאבדות של בת 16 בזכות ווטסאפ
ערנותה של נערה בת 13 מנעה מנערה בת 16 לממש את איומה להתאבד, לאחר שגילתה כי נערים הפיצו בקבוצת וואטסאפ תמונות לא צנועות שלה. הילדה, שמתגוררת בעיר אחרת, נחשפה לתמונות ולתכתובת המשפילה בקבוצה, ודיווחה על כך לעובדת סוציאלית. עובדים סוציאליים שנרתמו למשימה הצליחו לאתר את הנערה והעניקו לה טיפול, והנערים שפרסמו את התמונות זומנו לחקירה במשטרה (על פי ידיעה ב YNET חינוך ובריאות, 12.09.2014).
שאלו את התלמידים:
1. לפי דעתכם, מדוע בחרה הנערה להתערב במקרה שאינו קשור אליה כלל?
2. מה היה עלול לקרות לולא התערבה אותה נערה ולולא דיווחה על המקרה לעובדת סוציאלית?
3. אילו הייתם אתם במקומה של אותה נערה בת 13 שהייתה עדה לאיום בהתאבדות בוואטסאפ של נערה אחרת, כיצד לדעתכם הייתם פועלים? מדוע?
לסיכום, שאלו את התלמידים מה התחדש להם בעקבות פעילות זו.
האם דעתם השתנתה או לא ומדוע?
