שלום לגננת
יש בשאלתך התייחסות לשלושה גופים שונים, שקשורים לילדה ורוצים בטובתה: את, בתור גננת, ההורים והשירות הפסיכולוגי. לכן אחלק את תשובתי בהתאם לכך.
את, בתור איש חינוך מקצועי
ילד/ה צעיר/ה שלא עולים לכיתה א' – מרוויחים. הילדה המתוקה תרוויח עוד שנת ילדות, וזה לא דבר פשוט. אין דרך להחזיר את השנים המופלאות של הילדות. בשנות ביה"ס הילד צריך להיות במסגרת מוכתבת, לוחצת, שמודדת ומעריכה. הוא צריך להתמודד עם שעות ישיבה ארוכות, עם מבחנים, עם שיעורי בית, ועוד. מרוץ בלתי פוסק. למה לדחוף את הילדה לשם כבר עכשיו, אם לא מוכרחים?
שתינו יודעות שבגן זה אחרת. אין מדידה של הישגים, אין צורך להיבחן, השפה מתעשרת, היכולות החברתיות מתעצמות, והכול ברגיעה ובנחת. בלי מרוץ. התוצאה היא בריאות נפשית ופיתוח של אישיות שמחה, בוגרת ורגועה, כזו שתוכל להתמודד עם הקשיים הצפויים בעתיד בצורה הרבה יותר טובה.
בואי נבדוק מה הילדה תשיג, בטווח הארוך, מהכניסה המוקדמת לכיתה א': שירות צבאי מוקדם יותר? לימודים אוניברסיטאיים מוקדמים יותר? איני רואה מה הרווח שיש כאן.
לעומת זאת, חשבי כמה קשה היא תצטרך לעמול, כל השנים, על מנת לעמוד בדרישות שנבנו מראש עבור ילדים בוגרים יותר. זו תחרות לא הוגנת, כי מראש, שלא באשמתה, היא מוכנסת למערכת עם פחות כוחות (קוגניטיביים, מנטאליים, גופניים וכו') מאלו שנדרשים. תארי לעצמך כמה רע היא תרגיש (וגם את) אם יהיה לה, חס וחלילה, קושי ברכישת הקריאה, או ברכישת מיומנות לימודית אחרת? היא תרגיש גם הכי קטנה (צעירה) וגם לא מצליחה.
מניסיוני הארוך: איני מכירה אף ילד שניזוק משהייה של עוד שנה בגן. לעומת זאת אני מכירה ה-מ-ו-ן ילדים שניזוקו מכך שההורים שלהם דחפו אותם לכיתה א' מוקדם מהרצוי, וזאת מסיבות שאינן מוצדקות בעליל.
השירות הפסיכולוגי
אני משערת שאלו הסיבות שבגללן השירות לא מוכן בכלל לדון בהעלאת הילדה לכיתה א'. בשירות הפסיכולוגי יודעים עד כמה הכיתות עמוסות בילדים. הם יודעים כמה ילדים עם צרכים מיוחדים משולבים היום בכיתות. הם יודעים עד כמה למחנכות, ותהיינה הטובות ביותר, אין זמן ויכולת להקדיש את תשומת הלב הנדרשת לכל ילד וילדה בכיתה. הפסיכולוגים בשירות גם מודעים לקשיים, הלימודיים, הרגשיים או החברתיים, שעלולים להתעורר אצל הילדים הצעירים האלו בכיתות הגבוהות יותר. במקרה הזה, הסירוב שלהם משחק לטובתה של הילדה.
ההורים
סליחה מראש על ההכללה, אבל ההורים של היום הישגיים מאוד, ולא תמיד הם יודעים את המחיר שהילדים צריכים לשלם עבור ההישגיות הזו.
לאור כל מה שכתבתי לעיל, אני חושבת שכדאי לך לשוחח עם ההורים. נסי לבדוק מה בדיוק מניע אותם "לדחוף" את הילדה, ובמקביל הסבירי להם מה המחיר שהיא תצטרך לשלם. שאלי אותם האם הם היו רוצים להתחרות עם מישהו שחזק/מהיר/גדול יותר מהם. הרגיעי אותם שהיא אינה מפסידה כלום מהישארות בגן.
כמו כן את יכולה לשוחח איתם על עוד ערוצים שיתרמו לקידום הילדה:
- אם את תהיי הגננת שלה בשנה הבאה, את יכולה לבנות עבורה תכנית שתקדם אותה במהלך השנה הבאה. אין הכוונה לקדם אותה במיומנויות בית ספריות, כמו קריאה וכתיבה, אלא בהעשרה שפתית, בתפיסה חשבונית, במוטוריקה, באמנות וביצירה, במיומנויות חברתיות וכו'. היא יכולה גם לקבל תפקידים מיוחדים שישפרו ביטחון וכישורי מנהיגות וכדומה.
- יעצי להורים לשלוח אותה לחוג, כמובן בהתאם לנטיות שלה. יש היום מסגרות שמעשירות ילדים צעירים במגוון תחומים, כמו יצירה, מוזיקה, תנועה, בעלי חיים ועוד.
בהצלחה
ד"ר עידית ליוש
