תוכן
רקע
מצד אחד – קבלה, תמיכה, אכפתיות ועידוד; מצד שני – הצבת גבולות והקפדה על החוקים. הפעלה עקבית ושיטתית של שני הכיוונים הללו, בשיתוף פעולה מלא של הצוות וההורים, יסייעו הן לגננת והן לילדים הרכים להתמודד עם הכניסה הראשונה למסגרת.
הילד, בכניסתו לגן, עדיין עסוק במידה רבה בהתמודדות עם ויסות רגשי. קשה לו להכיל מצבים מאיימים ותובעניים. על כן הוא עלול להגיב בצורה לא מסתגלת, ומצב זה מקשה עליו עוד יותר להתרגל למסגרת.
לעיתים קרובות נרשמים לגן ילדים בני גילאים שונים – מ-2.9 שנים ועד בני 4.4. בהבדל גילאים כזה יש פערים התפתחותיים משמעותיים, והגננת מתמודדת למעשה עם אוכלוסיית גן של כשלושה גילאים.
ההיענות לצרכים של הילדים, מלאכת התיווך של חוקי הגן, העברת ערכים חינוכיים והקשבה להתבטאויות של הילדים – את כל אלה מתקשים לתת שני אנשי צוות בלבד.
ככל שהגננת תהיה ערוכה בצורה מיטבית לפני תחילת השנה, כן ייקל עליה שלב תחילת השנה וגם המשכה. ידע מוקדם על אפיוני הילדים הספציפיים שמגיעים לכיתתה יאפשר לה להתארגן נכון.
בתחילת השנה ייתכן שהמצב בגן ייראה כאוטי ובלתי אפשרי. לכן חשוב שהגננת תשנן לעצמה שזהו מצב נורמטיבי של תחילת שנה בגיל זה; ככל שתשקיע מאמצים בייצוב ההתנהלות של הילדים, המצב ישתפר בהדרגה.
מעבר או כניסה למסגרת חדשה מהווים עבור האדם שינוי בחייו, אשר מאופיין בהיערכות שונה מזו שהוא מכיר. הכניסה למסגרת חדשה דורשת ממנו הסתגלות ייחודית האופיינית למצב ולתנאי הסביבה. הוא נדרש לרכוש הרגלי התנהגות וחשיבה אחרים מאלו שהיו ברפרטואר שלו בעבר.
תוכן
שינוי המסגרת של ילד צעיר, פעוט, מהווה עבורו אתגר כפול – הוא צריך להסתגל לתנאי סביבה חדשים תוך כדי השתנות אישית המאפיינת את גילו. כך יוצא שהילד הצעיר מתמודד עם דרישות וגירויים שונים מאלה שהיה רגיל אליהם, ובד בבד ההתפתחות הטבעית שלו יוצרת צורך להתארגן ולהיערך אחרת שוב ושוב.
"מלאכה" זו אינה קלה כלל ועיקר. היא דורשת כוחות אישיים פנימיים, במצב של תלות רבה בגורמי החברה שבסביבתו הקרובה. מכאן שהאדם שנמצא קרוב לילד מהווה דמות משמעותית עבורו בתמיכה ובהכוונה בזמן השינוי. נציגי החברה, הורים וגננות, הם אנשי הקשר בין הילד הצעיר ובין אפיוני המציאות המשתנים.
המשימה לתווך בין הילד וה"עולם החדש" מהווה אתגר מעניין עבור ההורים והגננת. הם נדרשים להכיר היטב את תגובות הילד, להתרשם משינויים בהתנהגותו ולתת לו מענה אישי, רגשי וענייני כך שהמעבר יהיה נינוח יותר, מלמד וזורם. לגננת יש תפקיד קרדינלי ומשמעותי בתהליך זה.
כצפוי, שאלות רבות מתעוררות אצל הגננת המקבלת את הילדים בתחילת שנת הלימודים:
– כיצד אוכל לסייע לילדים הצעירים להסתגל טוב יותר ומהר יותר בתקופה זו?
– עד כמה יהיה לי קשה להתמודד עם כל קבוצת הילדים?
– האם כישוריי המקצועיים הולמים את ההיערכות שלי במצב זה?
– האם וכיצד אתמודד עם דרישות הורי הילדים?
שאלות אלה מציפות במידה זו או אחרת את התודעה של הגננת.
מטרת המאמר היא להבין טוב יותר את אפיוני הכניסה של ילדים צעירים לגן עירוני בתחילת שנת הלימודים – ולהקנות צורות חשיבה ועשייה שיסייעו לגננות להתמודד טוב יותר עם המצב הזה.
אפיוני הילדים
בהמשך להמלצות ועדת טרכטנברג, הילדים נכנסים למערכת הגנים העירונית במסגרת חוק חינוך חינם לגילאי 3 שנים, ואף מספר חודשים לפני גיל זה.
אצל מספר לא מבוטל של ילדים זוהי כניסתם הראשונה למסגרת חינוכית מחוץ לבית. ילדים רבים "באים מהבית" בגלל רצון ההורים להחזיקם כמה שיותר במסגרת הבית והמשפחה. ילדים אחרים שהו לפני כן במסגרת חוץ ביתית מצומצמת, כמו משפחתון שבו מספר מזערי של ילדים.
הכניסה לגן העירוני אינה פשוטה להם, בשל הצורך להסתגל לראשונה לתנאי מסגרת חדשים: אישה חדשה ולא מוכרת (גננת) שאומרת מה לעשות, שאינה אמא ולא קרובת משפחה, ושהילד מתבקש להישאר במחיצתה שש שעות ביום – בהן היא אמורה לספק את צרכיו האישיים. בשלב זה הילד גם פוגש קבוצה גדולה של ילדים חדשים, לא מוכרים ברובם, והדבר דורש ממנו להתנהג אחרת ממה שהוא רגיל – להמתין לתורו בעת האכילה או המשחק, לחלוק עם אחרים את צעצועי הגן, להתמודד עם התנהגויות לא רצויות של ילדים כלפיו, להילחם על תשומת ליבן של הגננת והסייעת, ללמוד לוותר ולא תמיד לקבל את מה שהוא רוצה, ועוד. עליו לרכוש הרגלי התנהגות חדשים לו, הנובעים מתוך חוקי הגן. גם בבית יש כללים, אך בגן הם תובעניים יותר בגלל המסגרת.
ילד בגיל זה – 2.9 שנים – לא תמיד מצליח לבטא את צרכיו ומבוקשו בצורה מילולית. לעיתים השפה שלו דלה ולא מובנת. בבית מבינים אותו בלי לדבר והתקשורת פשוטה יותר. בגן, בתקופה הראשונה, הוא מתוסכל מאוד היות שאינו מובן, במיוחד אם בא מבית שדוברים בו בשפה זרה. כיצד יוכל לבקש משהו? כיצד יוכל לבקש את עזרת הצוות כשהוא במצוקה? כיצד יבקש תמיכה רגשית לה הוא רגיל בבית? במצב של שפה דלה וקושי בתקשורת מילולית הילד עלול לפנות להסתגרות ולהתנתקות מהנעשה בגן, בצורה של נסיגה זמנית. נסיגה זו, כשהיא עדיין בשליטה, נותנת לו תחושה מסוימת של בטחון. ייתכן שיפנה גם להתנהגות מוחצנת בלתי מסתגלת – אלימות פיסית, צעקות, בכי, התקפי זעם, נשיכות, פגיעה עצמית, פגיעה פיסית בצוות הגן ועוד.
הילד, בכניסתו לגן, עדיין עסוק במידה רבה בהתמודדות עם ויסות רגשי. קשה לו להכיל מצבים מאיימים ותובעניים והוא יכול להרגיש הצפה רגשית על נקלה (רוזנטל, 2008 ). אין לו עדיין כלים מספקים לווסת תחושות אלה – כעס, איום, פחדים, תסכול. על כן הוא עלול להגיב בצורה לא מסתגלת. מצב זה מקשה עליו עוד יותר להתרגל למסגרת.
ילדים מגיעים לגן ברמות התפתחות אישית שונות. על קשיי ההסתגלות ה"רגילים" למערכת מתווספים גם קשיי התפתחות אישיים – כישורי קשב וריכוז מצומצמים, אי שקט מוטורי, קשיים בוויסות התחושתי, אילמות סלקטיבית ועוד. הסביבה החדשה בכניסה לגן עלולה להיות מבחינתם מאיימת ומורכבת. בגיל זה אחוז מסוים מהילדים גם טרם נגמלו – דבר שמקשה עליהם באינטראקציה עם ילדים אחרים ועם צוות הגן.
אפיוני ההורים
הורים רבים משלבים את ילדיהם בגן העירוני בשל היותו מפוקח על ידי משרד החינוך, בשל השתייכותו למערך עירוני מסודר ובשל היותו "חינם". אלא שלעתים הכניסה של ילדיהם לגן מלווה אותם בחרדה. החרדה נובעת מכך שהמסגרת החדשה נתפסת על ידם כמחייבת ותובענית יותר ממסגרת גנית פרטית. הורים חווים את הכניסה כהשתלבות ילדיהם במערכת החינוך של המדינה על כל המשתמע מכך. אחוז ניכר מהורים אלה הם צעירים ובלתי מנוסים בהורות, דבר שעלול להקשות על הבנת הצרכים של הילדים ועל מתן מענה הולם לאתגרי השעה.
אפיוני הסביבה
אפיוני הסביבה, אותה פוגש הילד בהיכנסו לגן העירוני בגיל 3, משפיעים ללא ספק על אופני השתלבותו ועל תפקוד הגננת.
יחס הילדים ואנשי הצוות – הגנים העירוניים מאוכלסים לעיתים קרובות בכ-30 ילדים, המקבלים בדרך כלל התייחסות חינוכית וטיפולית מצוות של שני מבוגרים. הצוות כולל, ברוב הרשויות, גננת וסייעת. רשויות מסוימות הוסיפו עוד סייעת, שעובדת בגן בחודשי השנה הראשונים או עד סוף שנת הלימודים. לאחרונה מתגבשת החלטה להוסיף סייעת קבועה לצוות הגן.
ברור שיחס כזה בין מספר הילדים ובין מספר אנשי הצוות מהווה אתגר מורכב עבור הצוות. אפיוני הילדים שנכנסים לגן בתחילת השנה דורשים התייחסות אישית מקצועית ושוטפת לאורך כל יום הלימודים. ההיענות לצרכים של הילדים, מלאכת התיווך של חוקי הגן, העברת ערכים חינוכיים ובכלל הקשבה להתבטאויות שלהם – את כל אלה מתקשים לתת שני אנשי צוות בלבד.
גילאי הילדים – לעיתים קרובות נרשמים לגן ילדים בני גילאים שונים – מ-2.9 שנים ועד בני 4.4. מרווח כזה של גילאים בגן אחד דורש היערכות אחרת של הגננת במישור הפדגוגי והטיפולי. בהבדל גילאים כזה יש פערים התפתחותיים משמעותיים, והגננת מתמודדת למעשה עם אוכלוסיית גן של כשלושה גילאים.
תנאים פיסיים – הרשויות, בהמשך להמלצות ועדת טרכטנברג, נערכו לשילוב הילדים בני ה-3 בגן. בנו מבנים חדשים ו\או הסבו מבנים קיימים שיתאימו לצרכי גן הילדים, אבל יש עדיין מבני גן רבים שאינם ערוכים לקליטת ילדים בני 3, בעיקר בגלל נושא הגמילה. אין תשתיות הולמות לרחיצת ילדים, להחתלה ולהחלפת בגדים. במקרים מסוימים נבחרו (בלית ברירה, כנראה) מבני גן לא הולמים לדרישות – מבנים בעלי שטח מצומצם יחסית, בעלי חלוקת חדרים לא מתאימה לילדים קטנים ועוד.
שירות פסיכולוגי
השירותים הפסיכולוגים החינוכיים במספר ישובים שילבו פסיכולוגים המלווים את הגנים האלה במשך כל השנה. יש שירותים שמספקים ליווי של רמה א' – כלומר, הפסיכולוג מגיע לעיתים קרובות לגן, צופה בילדים ונותן הדרכה לגננת, ויש שירותים שמספקים רמה ב' – שבה הפסיכולוג מגיע בהמשך לפניית הגננת. עם זאת, בישובים רבים אין שירות פסיכולוגי לגנים של בני 3-4 , ורוב התקנים ניתנים לגני חובה. הגננות יכולות להסתייע ביועצת חינוכית לגיל הרך, אולם זו פועלת על פי רוב בתנאים של עומס רב.
שעות שילוב
בגיל זה משרד החינוך אינו מקצה שעות שילוב לילדים. על כן משאבי סיוע חשובים אלה אינם זמינים. מכאן, שעל צוות הגן להתמודד עם ילדים בעלי קשיים התפתחותיים ללא סיוע טיפולי וללא הדרכה מקצועית.
אפיוני הגננת שעובדות עם גילאי 3
הגננות עצמן מתמודדות עם שלל צרכים: של אוכלוסיית הילדים, של הוריהם ושל חברי הצוות. כאמור, הן מחנכות ומטפלות בילדים צעירים עם קשיי התפתחות – ילדים שלרוב טרם עברו הערכה התפתחותית מסיבות שונות. ילדים אלה אינם מקבלים טיפול מסייע. הגננת מתקשרת עם הורים צעירים ובלתי מנוסים לעיתים קרובות, המצפים ממנה לתפקוד מקצועי ומסור ודורשים התייחסות אישית לילדיהם. בלא מעט מקרים הגננות בגנים אלה הן חדשות במערכת, כאלה שזה עתה סיימו את לימודיהן והן חסרות ניסיון מקצועי. חלקן צעירות בגיל, מה שמקשה לא פעם על הפעלת סמכות נאותה מול צוות הגן. בגנים משולבות גם גננות שעברו הסבה מקצועית ופוגשות לראשונה קבוצת ילדים בגיל זה.
במקרים רבים משולבות בגנים של בני 3 גננות שהתנסו בעבודה עם גילאי גן חובה והן נתקלות לראשונה בסיטואציות שלא הורגלו להן. הן נאלצות להשקיע בהרגלי התנהגות ובדרישות בסיסיות לגבי התנהלות הילדים, ולא מצליחות "ללמד". עבורן זה מצב מתסכל מאוד.
כיצד מתמודדים?
היערכות הגננת
ככל שהגננת תהיה ערוכה בצורה מיטבית לפני תחילת השנה, כן ייקל עליה שלב תחילת השנה וגם המשכה. ידע מוקדם על אפיוני הילדים הספציפיים שמגיעים לכיתתה יאפשר לה להתארגן נכון. אמנם הידע על טיב וקשיי הילד הוא מצומצם, אך במקרים מסוימים ניתן לקבל מידע ממסגרות שונות (באישור ההורים) לגבי ילדים בעלי צרכים מיוחדים המתמודדים עם קשיי התפתחות ניכרים. קבלת מידע כזה יאפשר לגננת להתארגן נכון.
היערכות הצוות
עוד בטרם החלה השנה חשובה מאוד הפגישה עם צוות הגן. פגישה זו, המנוהלת כראוי, עשויה לקבוע את כל מערכת היחסים של הגננת עם הסייעת או הסייעות. במפגש זה יש לנהל שיחה פתוחה כדי להבין את מהות הערכים שאיתם בא לגן כל אחד מאנשי הצוות, לשמוע את צרכיהם האישיים וכדומה. יש צורך להגיע להגדרת תפקידים ברורה של כל אחד ולחלוקת מטלות מוסכמת על פי נהלי הרשות והמשרד. חשוב שהגננת תתכונן למפגש זה, היות שהצלחתו תקל עליה מאוד את ניהול הגן.
הורים
ההיכרות האישית בין הגננת וההורים חשובה מאין כמוה להיערכות לקראת הכניסה לגן. ההתחברות לערכי ההורים והעברת התחושה שהגננת תתפקד בצורה מקצועית ואישית לטובת ילדיהם – כל אלה יעודדו את הורים לסמוך על הגננת ולשתף איתה פעולה לאורך כל שנת הלימודים. התופעה של אדישות הורים, בעקר אבות, כלפי העשייה בגן – כפי שנמצא במחקר (rim-kaufman,2005) – תצטמצם. מעורבות נכונה ותומכת רק תקל על הגננת וכמובן על הילדים. על כן מומלץ שהגננת תתכונן כראוי למפגשים האישיים והקבוצתיים עם ההורים, לקראת סיום החופשה.
מבנה הגן
המצב הפיסי של מבנה הגן משפיע מאוד על הסתגלות הילדים. מומלץ שצוות הגן יתרשם מראש ממצב המבנה – תקינות, בטיחות, תאורה, תנאי אקוסטיקה וכדומה. יש לאתר מפגעים, לדווח עליהם לרשות ולבקש את תיקונם, רצוי מאוד לפני תחילת השנה.
תוכנית לימודים שנתית
אחד הכלים המשמעותיים ביותר בהיערכות המקצועית של הגננת הוא עריכת תוכנית שנתית. חשוב שהגננת תאסוף מידע על אפיוני ההתפתחות הנורמטיביים של ילדים בגיל 3-4. מידע זה והנתונים האישיים של הילדים, שהיא תקבל מדיווחי ההורים, יהוו בסיס לבניית תוכנית פדגוגית-טיפולית הולמת. התוכנית נובעת מערכי הגננת כפי שהיא רואה את החינוך ומהצרכים של הסביבה – ילדים, הורים, צוות הגן ומבנה הגן. גננת יכולה להיעזר בנושא זה במדריכה הפדגוגית האישית שלה ובמפקחת של משרד החינוך שתלווה אותה לאורך כל השנה.
התוכנית, שצריכה להיות מותאמת ורלבנטית לגיל הילדים, תשמש כ"דגל" שיתנוסס כל הזמן לפני הגננת ויוביל אותה לקראת השגת המטרות החינוכיות שהציבה לעצמה.
ההיערכות כוללת גם עיצוב סביבת גן נכונה שתתאים לתוכנית.
קשר עם גורמים תומכים
בשלב זה כדאי מאוד לגננת, במיוחד אם היא חדשה ברשות, להכיר את כל הגורמים המקצועיים שיכולים לסייע לה בניהול הגן. להכיר את אפשרויות התמיכה הפיסית במבנה הגן, גורמי טיפול וייעוץ – שירות פסיכולוגי חינוכי, רווחה, ייעוץ, מתגברות שפה, סב גן ועוד – ואף להתקשר אל כל הגורמים הרלבנטיים האלה.
הקניית הרגלים
כניסת ילדים בני 3-4 לגן דורשת מהגננת, בתחילת השנה בעיקר, התנהלות ייחודית השונה מהיערכות עם ילדים בוגרים יותר. הנוסחה "לחבק ולדרוש" נכונה גם עכשיו ועליה להוות חלק מתודעתה של הגננת. בהמשך לאפיונים ההתנהגותיים של ילדים בגיל זה (trainor , 2011) חשוב מאוד להקנות לילדים הרגלי התנהגות בסיסיים שיסייעו להם להסתגל למסגרת החדשה. מתבקש מאוד להשקיע מאמצים עקביים, נשנים וחוזרים, בהרגלי ההתנהלות בגן, הרגלי אכילה, הרגלי דיבור, פעילויות על פי זמנים, הכנסת שגרות ברורות וחוזרות, סדר יום מובנה ויציב.
בתחילת השנה ייתכן שהמצב בגן ייראה כאוטי ובלתי אפשרי. לכן חשוב שהגננת תשנן לעצמה שזהו מצב נורמטיבי של תחילת שנה בגיל זה; ככל שתשקיע מאמצים בייצוב ההתנהלות של הילדים, המצב ישתפר בהדרגה.
החלק של "לחבק" בנוסחה מתייחס ליחס אישי, תמיכה, עידוד, חיוך ואכפתיות שתפגין הגננת כלפי כל אחד מילדי הגן.
חשוב שהשאיפות של הגננת לקידום קוגניטיבי של הילדים יחכו להמשך שנת הלימודים. כאמור, מה שמתבקש בתחילת השנה הוא קבלה רגשית וקביעת הרגלי התנהגות נאותים. כל אלה יתנו לילדים תחושת בטחון ורגיעה, שיאפשרו להם בהמשך "ללמוד חומר".
כבר מתחילת שנת הלימודים חשוב להתמקד בהקניית אסטרטגיות לוויסות רגשי. גיל 3 הוא שלב המהווה נקודת מפנה בתופעת השליטה האמוציונלית שמתפתחת בילד. בשל תהליכים נוירולוגיים וקוגניטיביים, זה הזמן שבו נוצרת אפשרות התפתחותית לשדרג את היכולת לווסת רגשות ותחושות (רוזנטל , 2008). חשוב להתרכז בכך באופן יומיומי, עקבי ושגרתי.
מתחילת השנה הגננת תעודד ביטוי של שפה רגשית. המטרה היא לתת מקום מרכזי בשגרת הגן להבעה של רגשות, צרכים ומחשבות של כל ילד על פי יכולתו. חיזוק ההבעה הרגשית, במודלינג של הגננת וצוות הגן, תקנה לילד כלי שיסייע לו להתנהל נכון ותצמצם את הצורך באלימות.
לעצור, לחשוב ולפעול – יש מקום לעודד באופן שיטתי פעילויות של דחיית סיפוקים מידיים. מדובר בעשייה יומיומית, שעה שעה, שבה הגננת "תלמד" את הילדים להתאפק עם תגובה אימפולסיבית, להפעיל שיקול דעת נכון, לוותר, להתפשר בהשגת הרצונות המידיים, לספור עד 10, ובמקום להגיב פיסית, אולי באלימות, לבטא רגשות ומאוויים בצורה מילולית.
ניתן לנחש שיהיו התפרצויות רגשיות של ילדים בגיל 3, הן בתחילת השנה והן בהמשכה. כאשר הילד מרגיש מוצף אמוציונלית בקשר למצב מתסכל בשגרת הגן, וכאשר כעס וחרדה עולים למודעות, הוא עלול להגיב בהתקף זעם ברמות שונות. חשוב שהגננת תהיה מוכנה לביטויים התנהגותיים אלה ותגיב בשקט, בקבלה ובתמיכה. הרגעת הילד, לעיתים במגע פיסי קל, שיחה עם הילד לאחר שנרגע, גם אם היא תהיה מונולוג על נסיבות האירוע, והצעת דרכים אלטרנטיביות להתמודדות עם המצבים המתסכלים – כל אלה יסייעו מאוד בהקניית אסטרטגיות לשיפור הוויסות הרגשי. הגננת לא תזמין התפרצויות כאלה אך בהחלט תוכל לנצלן כדי להעביר מסרים – אני אתך, אני מבינה מה אתה מרגיש, אני תומכת בך, אני רוצה לסייע לך להשתפר בתגובות.
בל נשכח שלכל התפרצות כזאת יש קהל: שאר הילדים בגן. התגובות המומלצות של הגננת משפיעות לטובה גם על שאר ילדי הגן שהיו עדים להתרחשויות. בדרך זו הגננת משפיעה גם על ההתנהגות של כל אוכלוסיית הגן.
הפעלת החוקים בחיי הגן תסייע מאוד לגננת ולילדים בהסתגלות הראשונית בכניסה לגן. קביעת החוקים תיעשה בתכנון מוקדם על ידי צוות הגן, דבר שיאפשר שיתוף פעולה מלא של כולן והפעלת אכיפה עקבית ושיטתית. חשוב ליידע את הורי הילדים באילו התנהגויות הצוות מתמקד, כדי לקבל מהם גיבוי ושיתוף פעולה גם בבית. כדאי להפעיל את החוקים בהדרגה, חוק אחרי חוק, ולוודא שקיימת הטמעה. חשוב לזכור: כדי שהחוק ייקלט, וכדי שהתנהגות הילדים תשתנה, יש צורך בדקלום חוזר ונשנה, פעמים רבות, של תוכן החוקים. כמובן שכדאי לבחור כ-5-6 חוקים הרלבנטיים ביותר לחיי הגן.
כלים אלה שצוות הגן מפעיל בתחילת השנה ובהמשכה מבטאים למעשה את התפיסה החינוכית של "לחבק ולדרוש". מחד גיסא – קבלה, תמיכה, אכפתיות ועידוד, ומאידך גיסא – גבולות וחוקים שמהווים דרישה להתנהגות מסתגלת. הפעלה עקבית ושיטתית של שני הכיוונים הללו, בשיתוף פעולה של הצוות וההורים, יסייעו בהדרגה לגננת ולילדים להתמודד עם הכניסה לגן. בדרך זו כוחות ה'אני' של הילד מתחזקים, נוצרת התקשרות בטוחה וחיובית עם המבוגרים בגן, והזהות העצמית החשובה בגיל זה מתפתחת בצורה טובה יותר.
גמילה
החינוך לניקיון ונושא הגמילה מעסיקים מאוד את צוות הגן של בני ה-3. בגנים בגיל זה ייתכן ויימצאו בתחילת השנה מספר ילדים שאינם גמולים עדיין. צריך לזכור שעם הזמן מספר זה יצטמצם בהדרגה, ועל כן מתבקשת גישה נכונה מצד צוות הגן. ייתכן גם שמספר ילדים לא יגיעו לגמילה בהמשך השנה, דבר שידרוש התייחסות אחרת.
התופעה של ילדים לא גמולים מהווה לעיתים מעמסה לא פשוטה על הצוות ובעקר על הסייעת. לא פשוט להחליף חיתולים ובגדים מספר פעמים ביום בתנאים פיסיים לא הולמים. איך מתמודדים? רצוי שהגננת תכיר את מדיניות הרשות המקומית בנוגע לנושא. חוסר גמילה אינו מונע רישום לגן, אבל עם זאת הרשויות קובעות כי עד תקופת זמן מסוימת (דצמבר-ינואר) יחכו ההורים לגמילה טבעית ואחר כך יפנו לסיוע מקצועי.
גם בתופעה זו, כמו בשאר הנושאים הקשורים לגן, נדרש שיתוף פעולה מלא עם צוות הגן וההורים. גננת שתשדר רצון כן לסייע ואכפתיות למצב הילד תזכה לשיתוף פעולה ולסיוע ההורים ועניין הגמילה ייפתר מהר יותר. כדאי גם לגננת להיעזר בגורמים מקצועיים מקומיים – פסיכולוגית, יועצת, מדריכה – כדי לקבל הדרכה נאותה.
האווירה
מעל הכל, התנהלות הגננת חשובה במיוחד. לא תמיד זה פשוט, אך חשוב מאוד שהגננת ושאר בנות הצוות יפגינו התנהגות רגועה ושקטה עד כמה שניתן. דיבור שקט, קול רגוע ותקשורת מילולית נעימה בין הגננת והסייעת תורמים רבות לאווירת הגן ומשפיעים לטובה על התנהגות הילדים והסתגלותם.
תרומתה של המערכת החינוכית
כיצד המערכת יכולה לסייע לילדים ולגננת בכניסה למסגרת?
חשוב שכל גורמי המערכת יתגייסו לסייע לגננת בשלב זה. השתלמויות על מהות הגיל לפני תחילת השנה, ליווי של מדריכות פדגוגיות ויועצות, השגת פסיכולוג מהשפ"ח המקומי, שיפור התנאים הפיסיים של הגן, גיוס סייעות מתאימות והכשרתן ועמידת המערכת לצידה של הגננת – כל אלה יהוו תמיכה משמעותית.
